בס"ד

שליחי ד' יכולים להתחפש גם לנהגי מוניות / מאת: ברוך עינב / [email protected]

הסיפור הבא יתחיל ביום שישי בצהריים ויסתיים עם כניסת יום שבת קודש, והוא התרחש בשנת ה'תשעב במרכז ארץ הקודש.

זוג צעיר התכונן לעשות שבת אצל ההורים בעיר השכנה ובמהלך ההכנות שמו לב שיש להם 26 ש"ח במזומן שמספיקים כדי לנסוע באוטובוס. ההכנות נמשכו וחצו את השעה שבה עובר הקו האחרון אך הם לא היו עליו.

האפשרות היחידה שנותרה להם היא לתפוס מונית מחד ומאידך ידעו הם שהתעריף הוא 50 ש"ח. אמנם היו נהגים שהסכימו בעבר להסיעם תמורת 40 ש"ח, אך עדיין מכאן ועד לסכום שהיה ברשותם היה הבדל משמעותי.

אמנם היתה אפשרות ללכת לבנק ולהוציא כסף אך הסניף הקרוב ביותר היה מספיק רחוק כדי לגרום להם לאבד זמן יקר ולהזיע אחרי המקלחת החמה שעשו לכבוד שבת קודש.

בני הזוג שמו מבטחם במי שאמר והיה העולם והאברך ממנו שמעתי את הסיפור הזה מעיד כי הוא התחיל להתפלל מעמקי ליבו א-ל ד' יתברך שיעזור להם למצוא נהג מונית צדיק שיבין לליבם ויסכים להסיעם תמורת הסכום הסמלי שהיווה כחצי ממחיר הנסיעה לפי התעריף המקובל. האברך חשב לעצמו שגם אם רק הנהג העשירי יסכים להסיעם ישמח הוא מאוד, העיקר שיהיה אחד כזה ושכל זה יהיה לפני כניסת השבת.

הם ידעו שהנסיעה אורכת כעשר דקות ולשעת כניסת השבת נותרו רק כמה דקות יותר. הם הרגישו שהם זקוקים לנס משמים.

מספר שניות לאחר שבני הזוג הגיעו לכביש הראשי שליד ביתם הבחינו במונית, סימנו לנהג וזה עצר מיד. האברך ניגש לדבר איתו וליתר דיוק אל ליבו הרחום, והסביר לו שהוא צריך להגיע עם אשתו להורים טרם כניסת השבת ויש להם רק 26 ש"ח וישמח אם יסכים להסיע אותם חרף כך.

תגובת הנהג היתה מיידית כשהוא הזמין אותם לעלות וגרם לבני הזוג להרגיש את ההשגחה הפרטית של מלך מלכי המלכים שנמצא בכל זמן מקום ומצב בבריאה ודואג לבניו ובנותיו האהובים, וכל זאת עוד לפני שהוא אמר להם את הדברים המופלאים שהשאירו את בני הזוג נדהמים, נרגשים ופעורי פה.

אמנם נחשפו הם עד לאותו היום לסיפורים מהסוג הזה רק בדרשות של הרבנים, בספרי הקודש ובעלונים של פרשת השבוע שמחולקים בבית הכנסת אך לא ידעו איך זה מרגיש להיות מהעבר השני של הסיפור.

הנהג אמר להם שלא סתם כך במקרה הוא הסכים להסיע אותם תמורת הסכום הזה, ואז הוסיף ואמר שבזמן ההמתנה בצומת הקודמת הוא התמלא בהרגשה חזקה שתוך זמן קצר הוא עתיד לפגוש אדם דתי שממהר להגיע ליעדו לפני שעת כניסת השבת ואין לו את כל הסכום הדרוש לנסיעה, וגמר בליבו שאף אם לא תהיה לו ולו אגורה שחוקה בכיסו יסכים להסיע אותו בשמחה.

מדבריו של הנהג עוד התברר שלו ולאברך יש את אותו ייחוס, שאימותיהם הן בעלות אותו שם מלכותי, ושבנו גם לומד תורה.

בעה"י הצליחו בני הזוג להגיע לבית ההורים כמה דקות לפני כניסת השבת והספיקו אף להתארגן מעט לקראת המלכה לפני שהאברך פצח בדהירה לכיוון בית הכנסת כדי להספיק להגיע כמה שיותר מהר לתפילה לפני מלך מלכי המלכים, הקב"ה.

לא פחות מהנס העל טבעי למד והתרשם האברך מחשיבות ועצמת התפילה.

הוא ואשתו באמת הרגישו שרק הקב"ה יכול להושיע אותם ושמו יהבם רק על ד', שנאמר בתהלים נה, כג: "השלך על ד' יהבך והוא יכלכלך".

מהרגע שהבין שלא יספיקו לתפוס את האוטובוס הוא ביקש מהקב"ה שיעזור לו ולאשתו להגיע מהר ככל שרק ניתן להורים כדי שלא יגרם חלילה חילול שבת, כדי לא לגרום צער להורים שחיכו בגעגועים לביקורם והיו מתאכזבים אם לא היו מצליחים להגיע בסופו של דבר, כדי לא לאחר לתפילת מנחה של ערב שבת קודש בבית הכנסת וגם כדי להתפלל בנחת וביישוב הדעת.

את הסיפור הזה סיפר האברך להורים וגם למתפללים באותו בית כנסת במהלך הסעודה השלישית באותה שבת, וזכה לעשות פרסומי ניסא ולחזק אנשים שיקרים מאוד לליבו.

ולסיום קושיה ותירוץ. האם ההרגשה של נהג המונית היתה מוטעית? שהרי הוא ציפה לפגוש אדם אחד אך בפועל פגש בזוג נשוי, אלא שעפ"י היהדות רק איש ואשה נשואים קרויים אדם, שהרי בשונה מכל בעלי החיים שנבראו הזכר לחוד והנקבה לחוד, אמנם גם האדם נברא מהאדמה אך בגוף אחד שמורכב מזכר ונקבה המחוברים ביחד, ורק אח"כ הקב"ה הפיל תרדמה על האדם, כדי שחוה לא תתגנה עליו, והפריד בין שני החלקים ע"י נסירה, שנאמר בבראשית ה ב: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם".

דבר נוסף שהוסיף האברך הוא שהבחין בכך שהפער בין הסכום שהיו צריכים לשלם לפני או אחרי ההנחה לבין הסכום שהיה ברשותם הוא 24 או 14 ש"ח בהתאמה. 24 כנגד מספר השעות שמרכיבות יממה אחת, ו-14 כנגד מניין שתי שבתות, בהנחה שכל שבת, היום השביעי בשבוע, מיוצגת ע"י המספר 7. בין כך ובין כך יוצא שהקב"ה שלח להם מסר סמוי, שלא נעלמה מעינו הפקוחה שלא מפספסת דבר בכל זמן, מקום ומצב גם העובדה שהם מכניסים את השבת כמה דקות לפני הזמן ומוציאים אותה אחרי הזמן לפי רבינו תם, וכך יוצא שכל שנה הם עושים עוד שבת אחת או שתיים מעבר לזמנים להם הם מחויבים לפנים משורת הדין, והרי הקב"ה לא אוהב להישאר חייב ונוהג במידה כנגד מידה עם ברואיו, במיוחד שיש לו יתברך האפשרות לתת ולהעניק, אפשרות שהיתה חסרה לפני שנברא העולם.