"ותאמר אל יעקב הבה לי בנים...ויחר אף יעקב ברחל..." --אמר לו הקב"ה: כך עונים את המעיקות?! (בר"ר,ע"א)

יעקב אבינו השיב את התשובה האמיתית הפשוטה והאמונית ביותר לדרישתה האולטימטיבית של רחל (שהרי "טיפולי פוריות" טרם יהיו בארץ...): הקב"ה הוא הכתובת, וצריך רק להתפלל! מדוע אפוא סברו חז"ל שהקב"ה נזף בו?

קטונו מלהעיז ולדבר דופי באבותינו הקדושים. אנו רק מנסים, בעקבות המדרש, לקרב לבינתנו את המסרים העולים, במושגים מעולמנו שלנו. רחל לא פנתה אל יעקב כמומחה עולמי לפריון. בדבריה היא זעקה את כאבה, והביעה את הצורך בתמיכה נפשית עמוקה מאישהּ. היא ביקשה את האמפטיה, את הרגישות, את ההבנה האמיתית לחסר הגדול. הקב"ה נוזף ביעקב כי בתגובתו הכועסת הראה שספק אם הבין מה עובר עליה ומה תפקידו בסיפור הכואב הזה. יעקב נדרש להבנה שבִּכְיָה של רחל איננו בכי של ייאוש ושל חולשה באמונה, אלא התפרצות בריאה של סערת רגשות, התובעת שותפות במצוקה, בזעקה ובתפילה -כפי שעשה יצחק אביו "לנוכח אשתו".

זוגות רבים נקלעים כיום להליך שכותרתו "טיפולי פוריות". תהליך זה יכול להימשך קצת יותר מימים אחדים. רק הקב"ה יודע וקובע אימתי יפציע האור. בינתיים בני הזוג מיטלטלים מתקווה לתקווה ומידי פעם עלולים קצת ליפול... טלטלה נפשית זו עלולה לשבש את מרקם הזוגיות, חלילה. אולם כאשר הזוגיות בריאה, אדרבה –התהליך מעצים מאד את הקשר ואת התמיכה ההדדית מתוך מודעות לקושי ולחסר, עד כדי "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה"...

פעמים רבות יש צורך להרחיב את מעגל התמיכה, בבחינת "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". קבוצות תמיכה רבות קיימות בזמננו: לעוברים טיפולי פוריות, אבדן הריון, ושאר צרות ומצוקות המשפיעות על הנפש. הדבר יוצר הפריה הדדית ומביא הרבה תועלת. ברם יש לשמור על מסגרת אמונית שבה אבן היסוד לכל שיח הינו "והיה ה' לי לאלוקים"!