"גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם תְּנוּ לִי אֲחֻוזַּת קֶבֶר עִימָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. וַיַּעֲנוּ בְנֵי חֵת אֶת אַבְרָהָם לֵאמֹור לוֹ. שְׁמָעֵנוּ אֲדֹנִי נְשִׂיא אֱלֹקים אַתָּה בְּתוֹכֵנוּ..." (בראשית, כג, ד-ו)

ספר בראשית, שמתאר ומספר את חיי האבות, מעניק לנו שני רבדים: מצד אחד בניית אבני היסוד של עם ישראל וההתיישבות בארץ, ומאידך הרבה סיפורים קטנים וגדולים על חיי האבות, אשר באפשרותנו ללמוד מהם אורחות חיים, חלק גדול מהחינוך הוא דווקא ההתבוננות בחיים. נעמוד על סיפור אחד כזה בפרשתנו.

סיפור ארוך על משא ומתן המתנהל בין עפרון לאברהם על קניית חלקת קבורה. שואל האור החיים הקדוש, וכי מי שמבקש לקנות חלקת שדה, צריך להרעים תבל ומלואה?! מדוע עושים סיפור כזה גדול, ותיאור כל כך מפורט של מה אברהם אמר ומה ענו לו בני חת ומה הוא השיב להם?

נשאלת השאלה - מה מטרת האריכות הרבה, ומדוע היה צורך לפרט כל כך בפרוטרוט כל מילה של אברהם. ננסה להציע נקודה אחת שנלמדת מתוך האריכות הזו.

כל אדם ניכר בשעותיו הגדולות, אך גם בחיי היום יום שלו. יש החושבים שכאשר מספרים על אדם גדול, יש לספר את האירועים הגדולים שעבר בחייו, את ה"עקידת יצחק" שלו. אך כאן התורה בחרה לתאר לנו דווקא את השיחה הפשוטה של אברהם - איך לנהל משא ומתן.

חכמים אומרים שהלימוד העיקרי הוא בהתנהגות השגרתית הרגילה. אחד הדברים החשובים שצריך להתבונן בהם הרוצה ללמוד על אדם גדול, הוא על ידי הסתכלותו בהתנהגות היומיומי הדרך שבה הוא מנהל משא ומתן יום יומי. אדם נבחן בהרגליו - בדיבוריו עם בני ביתו, עם שכניו וילדיו. אומרת לנו הפרשה - תלמד מאברהם לא רק מעקידת יצחק, אלא מדרך דיבורו עם עפרון, עם עבדו, עם בנו. אם צודקים אנו בכוונתנו, נתבונן במה שביקשה התורה שנתבונן. הדבר הראשון הבולט במשא ומתן בין אברהם לעפרון הוא היחס של הכבוד. אברהם מדבר בענווה - 'גר ותושב אנוכי עמכם' (בראשית כג, ד), הם עונים לו בכבוד 'נשיא אלוקים אתה בתוכנו', 'לא אדוני', 'וישתחו אברהם', 'אך אם אתה לו שמעני', 'אדוני שמעני' וכן הלאה.

במקום לומר קח כסף ותביא את הקרקע, הם אומרים הכל בכבוד. התורה בחרה לתאר לנו זאת כדי שאנו נלמד כיצד יש לדבר, איך משוחחים עִם עַם הארץ, עם אדם שאין לך עמו קשר, עם מוכר בשוק. דבר זה צריך לימוד.

האלימות בחברה, לפני שהיא מגעיה לאלימות פיזית ממש, השורשים שלה ניכרים כבר בסגנון הדיבור, כיצד מדבר איש אל רעהו, נהג אל נהג אחר, קונה למוכר. מי שחושב שאין משמעות לסגנון הדיבור - טועה טעות חמורה, שכיום ניתן לראות את תוצאותיה. אלימות של סגנון מובילה לאלימות של מעשים - אין זה מקרי. חברה שבה לא ניתן להתווכח ללא צעקות וגידופים הופכת לחברה אלימה. כאשר הלשון של החברה מכובדת - גם הערכים שלה הם כאלו.

מאת: הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il