ביאור חטא תלמידי רבי עקיבא

חז"ל מספרים לנו, ש24000 תלמידי רבי עקיבא, מתו "במגיפה" מפסח ועד שבועות. ומדוע? חז"ל מגלים לנו שזה משום שהם "לא נהגו כבוד זה בזה".

   מה הכוונה? הרי מדובר כאן בתנאים קדושים. אם כן מה ביאור העניין?

   מבאר הרב צבי דוד זצ"ל, שתלמידי רבי עקיבא היו מקפידים על שני כללי יסוד "בבן אדם לחברו". א) יראה,    ב) אהבה. שני כללים אלו יוצרים שלמות באהבת הזולת - "תוך כדי שמירה על כבודו". שהרי אין הירא בועט - ואין האוהב שונא.

   (פירוש: לפעמים אדם מרוב אהבה וקִרבה, מתיר לעצמו את הרצועה על חשבון זולתו, בבחינת "בעיטה וזלזול". לכן, בנוסף לאהבה - הקפידו גם על יראת כבוד).

   והנה, רבי עקיבא מלמדם: ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה. מיד התלמידים חיזקו אצלם את עניין "האהבה לזולת", והתרוממו בו עוד יותר גבוה, ואילו את עניין "היראה", השאירו באותו מצב, וכך נוצרה מציאות שהאהבה היתה יתרה על היראה - ועל דקות זו הם נתפסו!!! כמובן שזה לא במוסגים שלנו.

   אלא שמכל מקום, מכאן אנו למדים עד כמה יש לאדם לנהוג "זהירות יתרה" בכבודו של חברו, ואפילו אם הוא תלמיד חכם, זה לא יעזור לו להינצל מעונש על פגם של בין אדם לחברו. ובפרט בימים אלו שהם ימי עבודת המידות והכנה לקבלת התורה, יש להתחזק בנקודה זו.

   ואם בכבוד בן אדם לחברו עסקינן, אסור לנו לשכוח שחברו הקרוב ביותר של האדם - זו אשתו, שעליה נאמר "כי היא חברתך ואשת נעוריך", וכל זלזול בכבודה, הוא בכלל "שלא נהגו כבוד זה בזה", וגם עליה נאמר:

ואהבת לרעך כמוך - זה כלל גדול בתורה!