הרב ונסעו לבני ברק להעתיר בקודש אצל החזון איש

זצוק"ל, כמו שהורו חכמינו ז"ל (בבא בתרא קטז.): 

"כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש

עליו רחמים" עי"ש.

משהגיעו לביתו נאווה קודש, מצאו את החזו"א

כשהוא יושב עם ספריו הרבים במנוחה ובנעימות

מיוחדת. הם ניגשו תיכף לפניו והתחננו על נפש

הרבנית, בהזכירם את קביעת הרופאים שלא השאירו

לה יותר משלושת ימי חיים רחמנא ליצלן!

החזון איש לא נבהל ולא נתפחד כלום, הוא נשאר

באותה אווירה רגועה ושלווה, ובחיוך קל על פניו

שאל בתמיהה: וכי מה כל הרעש? הקב"ה ברא חצי

עולם בשלשה ימים! וכי קשה לפניו להמציא תרופה

למחלתה בתוך שלשה ימים???

ואכן, צדיק גוזר והקב"ה מקיים! בדיוק באותם

שלשה ימים שהקציבו הרופאים לחייה, ושהקציב

החזו"א להבדיל לרפואתה, הגיעה ארצה במשלוח

ישיר מארצות הברית התרופה המיוחדת והחדשה

שהומצאה באותה עת במיוחד לדלקת ריאות, ה"ה

הפניצילין המפורסם. 

תיכף משקיבלו בבית החולים את התרופה הזריקו

לה את החומר האנטיביוטי, וברגע אחרון ממש ניצלו

חייה! ובעזרת הרופא כל בשר הבריאה כאחד האדם, 

היא קמה ממיטת חולייה בריאה ושלמה, כדבר איש

האלקים!

לאחר אותו מעשה היא הוסיפה לחיות עוד ארבעים שנה!

• ~ • ~ •

טיב זה המעשה סייע בידי מאוד בחיזוק חולה אנוש

אחד, לפני כשמונה עשרה שנים.

יום אחד בא לפני חולה אנוש מן העיר נתניה יצ"ו, 

ותלונתו קשה בפיו, שייסורי המחלה העוברים עליו

קשים מנשוא! שזה כבר כמה שנים שסובל מאוד

ממחלה חמורה זו, הוא הולך ודועך, והייסורים

מתגברים יותר ויותר. – ולפיכך שואל הוא אם מותר

לו להתפלל שימות!... ובכך יגאל מן הייסורים הללו.

עניתי ואמרתי לו, יתכן שמצד ההלכה יימצא לך

איזה פתח לתפילה כזו... אך דע לך נאמנה, שלפני

השם יתברך אין שום קושי גם להמציא לך רפואה

מחודשת! כמו שאנו אומרים בברכת יוצר: "בורא

רפואות", לא נאמר 'ברא' בלשון עבר, כי אם 'בורא' 

בלשון הווה, כלומר שבכל העת ממש הוא בורא

ומייצררפואות חדשות ומחודשות לכל סוגי המחלות

המתחדשות בעולם!

סיפרתי לפניו באותה הזדמנות את טיב זה המעשה

ממחברתו בקודש של הרב הגדול מעוז ומגדול

זצוק"ל, ותשובתו של החזון איש בדבר.

והנה בסייעתא דשמיא גדולה התרחש גם באותו

יהודי נס ופלא עצום, וחרף כל התחזיות הקודרות הוא

הבריא ויצא לגמרי מכל המחלה הקשה וגרורותיה, 

ועדיין הוא חי ומתהלך עמנו כאחד האדם, לאורך

ימים ושנים טובות.

ובכל עת מצוא הוא מודה לי בדבר, ואמר שהתחזק

עד מאוד מכוח זה המעשה של אותו רב זצ"ל.

וכבר התבטא הרבי הקדוש מסקוויר מסקווירא זצוק"ל, שהטעם

שאין רואים בדורנו 'מופתים' רבים אצל הצדיקים

כמו בדורות שלפנינו, אינו מחמת מיעוט כח

הצדיקים, שכן יפתח בדורו כשמואל בדורו (ר"ה כה:). 

כי אם מחמת 'אמונת הצדיקים' שנחלשה בדורותינו, 

שהאמונה התמימה היא הממשיכה את הישועה, 

ומכיון שנתמעטה האמונה נתמעט כח ההמשכה

מתפילותיהם של הצדיקים, ושפח"ח.

[טיב הזיכרונות, הספד הר"ר מאיר סירוטה זצ"ל, כ"ב אדר תשס"ח]

• ~ • ~ •

סיפר לי איש נאמן ממשפחת טורק החשובה בעיר

בני ברק. 

כידוע היה מרן החזון איש זצוק"ל נוהג לצאת לצרכי

בריאותו בכל בוקר עם שחר, לאחר שסיים תפילת

שחרית כוותיקין לטיול קצר. לפעמים תוך כדי טיולו

היה צריך למתוח את השרירים ולחזקם, והיה מרים

את מקלו למעלה ומחזיקו בשתי ידיו, או בצורה

אנכית מאחורי גבו, וכיוצא בזה.

האימא החשובה של משפחת טורק היתה עוקבת

מחלון ביתה שהיה לא הרחק משם, וכשראתה

את החזון איש מתקרב קראה מהר לילדיה בבוקר

מוקדם, שיבואו אל החלון לחזות בנועם זיו קדשו של

החזון איש בלכתו ברחוב. 

בהמשך מעלה הרחוב התגורר זקן אחד, ניצול שואה

מהונגריה, שלא הכיר את מרן החזון איש. הוא היה

איש תם וחם מזג, וההנהגה הזו של 'טיול יומי' עם

שחר לא מצאה חן בעיניו... הוא חשב לתומו שהטיול

הזה נעשה עוד לפני התפילה... 

יום אחד ניגש הזקן אל החזון איש כך באמצע טיולו, 

והעיר לו בחריפות, שאין זה מן הראוי לאיש זקן

לצאת כך לטיול סתמי ברחוב לפני התפילה... ובפרט

שהוא מוסיף לפעמים כל מיני תרגילי התעמלות, 

ומרים את ידיו עם מקלו וכו'... יותר חשוב יהיה לומר

כמה פרקי תהילים לפני התפילה...

למחרת, כשיצא החזון איש לטיול של שחרית שינה

את מסלול הילוכו, ומאז לא הלך יותר בדרך אותו

רחוב, כדי שלא יפגוש בו אותו זקן.

והנה לאחר תקופה היה לו לאותו זקן חולה מסוכן ל"ע

בתוך ביתו, ובהיות שהגיע לאזניו שמעו של החזון

איש, ביקש להזכיר את החולה לפניו לתפילה. ויצא

לברר היכן הוא ביתו, כשהראו לו את ביתו ונכנס לפניו

תיכף חשכו עיניו, כשראה במי מדובר... הוא החל כל

כולו לרעוד בפחד נורא, על שהעליבו והוכיחו. – אך

רבינו החזו"א פנה אליו מיד בחיבה ואהבה, והחל

לדבר עמו דברי קירוב וריצוי, באומרו לו: יישר כח לך

שעוררת אותי! טוב מאד אמרת! ואכן מאז מקפיד

אני באמירת תהלים כל יום! – כידוע היה נוהג החזון

איש לומר פרקי תהלים בכל בוקר.

[קונטרס 'טיב המעשיות' חלק ה עמו' ל]