"יראו את ה' קדשיו כי אין מחסור ליראיו"

 יראה אותיות ראיה. בחינת שיוותי ה' לנגדי תמיד. בחינת אחת שאלתי אותה אבקש...לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. בחינת צדיקים יושבים וכו' ונהנים מזיו השכינה. וכאשר רואה את ה', היינו את השגחתו וגודל רחמיו וחסדיו, מודה לו ללא הפסק, בבחינת וקדושים בכל יום יהללוך סלה, ומתמלא שמחה וחיות מה' – מיגיעת ועסק התורה, מקיום המצוות ואינו נזקק לשום דבר נוסף "על ה'” וזהו "כי אין מחסור ליראיו"!

לעומת זאת, בחינת קליפת המן עמלק – שורש הרע = כפיות טובה. בוכה ללא הרף ש"לא טוב לו" = רוצה שיהיה לו יותר טוב. ולכן עושה הכל כדי שירגיש לאלתר שטוב לו = כל פעולותיו לתכלית סיפוקו העצמי, להתענג, לעשות נחת רוח לעצמו. מחפש ומנסה לקבל חיות בעצמו, בקלות, ללא מאמץ ויגיעה כלל, לכן אם זוכה, אז רק בשמחה ואושר מדומים, על ידי שימוש בהבלי עולם הזה – אוכל/שתייה/ממון/כבוד/משגל/ניאוף/פגמי עיניים/לשון הרע/ליצנות/רכילות/הימורים/ריגושים ÷ אמונה = אין עוד מלבדו = נחת רוח לה'. תודה/הודאה, לעשות חסד עם הזולת וע"י זה ממילא מתמלא חיות מה', שצמצם עצמו לשמחת המצוות (ל"מ א-ה).