אומר האר"י ז"ל, איפה שהכי קשה לאדם, שם התיקון שלו!

לפי זה הניסיון והתיקון שלי – להתבונן ב"סנה הבוער"!!

והקושי שבניסיון, שלא לדחוק את השעה בלקום מעצמי ומדעתי והבנתי "לעשות משהו", היינו שלא להתבלבל מעולם העשייה.

עליך לדעת שברגעים כאלו חפץ ה' שתשמע בקולו, שתמתין לו, שתתבונן בסנה – שבוער ואינו אוכל. זו ה"עשייה" שבה חפץ ה' יתברך, ואפילו אם כך יהיה וישאר לעולם – זה טוב!!! כי ככה ה' רוצה!! [=ביטול, הכנעה, ענווה, המתן~כתר]

ומה שהיצר הרע מדמה בלבך ש"חבל על הזמן”, “שמפסיד את המועד / את השפע / ומצער את הבריות / את אשתך" הנס הוא שהסנה אינו אוכל, שאין זמן בכלל, שה' מעל הזמן, שהרצון שלא לבזבז את הזמן, זה יצר הרע של דחיקת השעה, תולדה של פגמי אמונה וביטחון, ומה שלכן אינך שקט, ואינך שמח, והינך לחוץ וגופך מתוח – כי עדין אין אמונתך שלמה, עדין אינך יודע בוודאות ואינך חש בליבך ש"אין עוד מלבדו" ושה' טוב, ולטובתך, ושהכל מתנהג רק כרצונו לטובתך התמידית, המוחלטת.

וכן היה עם משה רבינו עליו השלום, שאף על פי שהתבודד 60 שנה במדבריות, ועצר להתבונן בסנה הבוער שאינו אוכל, אף על פי כן זכה וכל התורה באה לנו ממנו – דווקא הודות לעצירה זו להתבונן בסנה, ובעקבותיה זכה לדעת את כל התורה כולה!!!

ולפי הרב ברלנד שליט"א, הניסיון כולו 5 דקות, כפי שהיה אצל אדם הראשון. (אפילו שנדמה כ 5 דק' ועוד 5 דק' ועוד 5 דק' – כל חמש דקות שקולים כעבודת ה' של 70 שנה, על העמל שבהם)

וזה מה שה' רוצה מאתך, שתמתיןֱ! כמו שמצינו אצל שאול המלך, ואצל דוד המלך – במלחמותיהם!!!

ועל כגון זה נאמר "עת לעשות לה' הפרו תורתך", כי אנו רוצים לעמול בתורה הקדושה ללא הפסק, או לעזור לזולת ובפרט לאשה, ובפרט למנוע ממנה צער, כי מה יותר נורא מ"לא תונו" שה' בעצמו נפרע מהעובר על לא תעשה זה?! אך ה' רוצה שנאמין בו ושנבטח בו בלי פשרות!!! בבחינת "אל תירא מפחד פתאום" (סופי תיבות שניות "אחור" כי אסור להסתכל אחורה או לצדדים, לכיוון המחשבות הזרות, אלא רק אל התכלית, לרוץ ולעשות רצונו יתברך בלי ספקות ובלבולים) והחשש – שמא יקרה... - בפועל לא קורה דבר! ואם קורה אינו מצער ומכאיב אלא טוב. וזה פסיק רישא. וזה תמיד מרגיש ככה, ותמיד מתבדה ומוצא שה' צדיק, ושלחינם דאגנו / חששנו / יראנו / רגזנו / פחדנו / נלחצנו.

ה' רוצה שנציית לו, שנבטח בו, נסמוך עליו, שנירא אותו בגיל ושמחה, שנשמע לו, ושנשאר עם ישוב הדעת, ודופק רגיל, נינוחים, שלווים, רגועים, מחייכים, מאמינים בני מאמינים.

יהי רצון מלפני אבינו שבשמיים שיקיים בנו את "והשבות אל לבבך", כי זו ה-ב' של מצוות הביטחון, ש"חסרה" במילה "דאגה". וזו ה-ב' של בראשית, שכשזוכין לה - לשלמות הביטחון - זוכין למנוחת הנפש ולשמחת הגוף ומועיל לתורה ולעולם. והיצר הרע מקבל דיכאון. ויותר לא יפול מעולם מהסוס. כי הבוטח בה' חסד מסובבהו. איזה חסד? “חוט של חסד"!!