"וירא א-להים את האור כי טוב ויבדל א-להים בין האור ובין החשך"

 כידוע סופי תיבות תחילת הפסוק "אמת", וסופי תיבות "א-להים את האור" “תמר". האור – בחינת הצדיק. וכן "טוב" רומז לצדיק, והיות ותכלית הבריאה לגלות את הצדיק, רק מתבקש שזו תהיה תכלית היצירה והעשייה של ה', כי כל הבריאה והנבראים נבראו כצוותא לו, ולכן מתבקש שהוא נאצל לפניהם.

וכן "תמר" רומז לצדיק בבחינת "צדיק כתמר יפרח".

"החשך" אותיות "שכחה", כי על ידי התקשרות לצדיק וקיום עצותיו, זוכים לזכרון דקדושה, לזכור את עלמא דאתא, את התכלית, ועל ידי זה להנצל מכל מה שצריך ואשריו בזה ובבא.