במסכת חגיגה בדף ו: בעי רב חסדא האי קרא היכי כתיב "וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים" ( שמות כד, ה)  ויעלו עולות כבשים ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים או דלמא אידי ואידי פרים ? ( שאלת הגמרא היא האם העולות היו כבשים או פרים ? ) למאי נפקא מינא ? מר זוטרא אמר לפיסוק טעמים (רש"י - בנגינות, אם תאמר שני מינין צריך אתה לפסוק הטעם של ויעלו עולות באתנחתא...ואם מין אחד היה צריך אתה לקרותו באחד משאר טעמים שאין מפסיקין כגון: פשטא או רביע). רב אחא בריה דרבא אמר לאומר הרי עלי עולה כעולה שהקריבו ישראל במדבר מאי ? פרים הוו או כבשים הוו ? תיקו.

כלומר הגמרא דנה האם יש טעם של אתנח שמשמעותו כפסיק אחרי המילה "עולות" ואז העולות לא יהיה ממין הפרים או אין טעם אתנח ואז המילה פרים חוזרת גם על השלמים וגם על העולות. השאלה בגמרא לא נפשטה.

בפסוק הנ"ל בתורה יש אתנח במילה "עולות" כלומר העולות היו כבשים.

שאלתי היא מכיוון שהגמרא נשארה בתיקו אזי מדוע אנו קוראים את פסוק בתורה עם אתנח במילה עולות לא מחמירים לקרוא כשתי האפשרויות כפי שאנחנו מחמירים בקריאת המגילה כאשר יש מחלוקת בקריאת הפסוקים ?