"ולבנימין אמר ידיד י-הוה ישכן לבטח עליו חפף עליו כל-היום ובין כתפיו שכן"

 "ישכן לבטח עליו חפף עליו כל-היום" לכאורה תיבת עליו יתרה. מתרץ הכלי יקר תיבת עליו הראשונה חוזרת על השלל מברכת יעקב (בראשית מט,כז) "יטרף בבקר יאכל עד" ואונקלוס פירשה על הקורבנות, ותיבת עליו השניה חוזרת על בית המקדש בירושלים, שלא יחרב כשילה, נוב וגבעון, אלא תמיד תשאר השכינה בבית העולמים.

ובכאן אסמכתא לדברי רבינו שכל התאוות הולכות אחרי האכילה, ומידה טובה מרובה. וכאשר אמונתו שלמה ואוכל בקדושה וטהרה, ניזון מדבר ה' ומקבל חיותו מהניצוצות הקדושים שבמזון לאפוקי מ-"הסתרתי פני והיה לאכול" (שמשמח עצמו באכילה עצמה, אוכל יותר מהנצרך לו, ונופל להסתר פנים). אזי זוכה לברכת ה' בכל מעשיו, להארת הרצון, להשתוקקות וגעגועים לה' יתברך, כדברי רבינו שמי שמשבר תאוות אכילה ה' עושה אותו לבעל מופת – בבחינת "חפף עליו כל-היום".

ונראה לומר שמקבל "ויזה" לעסוק בספרי הצדיק ובסיעתא דשמיא לקיים עצותיו (עליו = "עלים לתרופה" ודפי ספריו וספרי תלמידיו קרויים עלים; כל – בחי' יסוד, בחי' צדיק יסוד עולם; היום – בחי' תשובה. "היום אם בקולו תשמעו").