חג סוכות בתל אביב

שלו' לכולם, הנה מתחילה השנה הרביעית שלנו בתל אביב ורצינו לשתף אתכם בחוויה ממש מיוחדת שקוראת לנו פעם בשנה וכל פעם רצינו ולבסוף לא יצא לעדכן אתכם קהילה קדושה.

חג סוכות כידוע הוא לא חג "ישיבתי" שנשארים בישיבה וכו'.. אלא דווקא הולכים הביתה להורים, ערב אחד עולים לרב חיים, מי שמהדר מגיע לנץ בהושענא רבה וזהו בגדול. אחר כך כשמתחתנים כנראה ממשיכים באותו ראש ואכן לא נשארים כאן בחג. (סוכה ואביזריה זה יקר, חם בתל אביב, קצת לפרוק אחרי החגים אצל ההורים וכד') שורה תחתונה, לא נשארות הרבה משפחות בכלל לחוות את מה שאנחנו חווים זה כבר 3 פעמים אז חשבנו לשתף אתכם קצת במה קורה בחג הזה פה בתל אביב. בואו נתחיל ונפתח בזה שחב"ד קטנים עלינו J, לא מבחינת הנחות תפילין ,נטילות לולב וכאלה , אלא בחשיפה קצת אל עולם התורה, המשפחה הישראלית והמצוות בצורה עשירה שאנשים מפה לא נחשפו לדבר כזה מחייהם (לא שאנחנו הנציגים המושלמים, אבל משתדלים.. אנחנו פה וזה מה יש..). משום מקום מגיעה משפחה ומתחילה לבנות סוכה מתחת לבית שלהם. טוב מתעניינים קצת, "מה, עושים סוכה? באמת איזה מגניב",  שואלים אם אפשר לעזור וכמובן שכן (מה אני אבנה סוכה לבד באמת?), ואז כולם עוזרים, מחזיקים דפנות, מחזקים את המסמרים, מביאים כבל מאריך וכד' ,קיצר, הילדים שמחים וההורים גם כי הנה שעתיים עברו להם בכיף והילדים ממש נהנוJ. יום אחרי המשפחה הזו תולה שלט שבעוד יומיים, יהיה בוקר בו כל ילדי הבניין מוזמנים לבוא ולהכין קישוטים לסוכה, ושהילדים הגדולים יותר יעזרו לתלות אותם, גם לסבתות מותר להביא את הנכדים! "טוב אחלה, מה לא נבוא?" הילדים בחופש ובגשרים וכאלה זאת אחלה תעסוקה, אפילו ערכי.. נבוא." אה אבל הילדים לא יכולים להתאפק עד עוד יומיים, עכשיו הם רוצים, הם הרי הכינו בגן קישוטים וחשבו שלא יזכו לתלות אותם בכלל.. עכשיו! וכך אל חלוננו עולים קולות של הורים וילדים בתוך הסוכה שבאים בלי לשאול ומתחילים לקשט את הסוכה, או אפילו סתם להיות בפנים כמה דקות. ואז ביום השלישי זה מתחיל באמת, כולם(אפילו זוג בנים עם ילדיהם) מגיעים עם טושים, צבעים, נצנצים, מהדקים, דבק, מגזינים (ד' ירחם) כדי לגזור ולהכין שרשראות ענק.. הילדים מופעלים בטבעיות על ידי הקישוטים ובניית הסוכה, מתלהבים מלראות דברים שלמדו עליהם בגן ובבית ספר ולעשות דברים של גדולים כמו לחבר מנורות ולתקוע נעצים.. כך מתחיל להיווצר קשר ביננו לבין שכנינו (ואפילו בין השכנים שעד היום לא  ממש הכירו איש את רעהו..). היה ממש כיף, כולם הביאו את הכיסאות שלהם מהבית והטושים והעוגיות והבמבה, טוב, נתראה בחגJ.

 ערב חג, הסוכה מתחילה לקבל את צבעה האמיתי ושוב הסקרנות המתוקה הזאת, מתחילים להציץ ולהסתכל.  "אמא, האנשים שבנו את הסוכה אוכלים שם עכשיו! איזה מצחיק! ואז אתה פותח: " סליחה את יכולה לבוא רגע? יש לי עוגיה בשבילך ","שלום, רצינו להרגיש שותפים אז קנינו לסוכה לגו חדש שכל הילדים יוכלו לבוא ולשחק פה..", "אתה ישן פה?!למה?" "איזה יופי שיש פה צעירים שומרי מסורת, מחמם את הלב ומזכיר לי נשכחות מבית הורי".."הבאנו עוגה, אמרו לי שבקייקארט זה כשר זה בסדר?" וכך לאט לאט סוכת משפחת ירחי הפכה להיות הסוכה  של מתחם הבניינים שלנו. זכינו ממש לחיות עם השכנים כל יום כל היום! אנשים נכנסים, מוזמנים לקפה, ליין טוב, שהילדים ישחקו פה רגע, יקראו ספר, זה פשוט יצר קשר איכותי, לא שלום שלום במעלית אלא יושבים שעות ופשוט מדברים, על הכל- הילדים, העבודה, הרקע הדתי..   קיצר, כל מה שאנחנו חפצים לו כל השנה, ובצורה הכי פשוטה והכי טבעית מבלי להרגיש שאתה כופה את עצמך על האחרים, אתה חי בסוכה שלך כל הזמן, ופשוט כולם באים אליך! לא עשית כמעט שום מעשה והם כאן משוחחים איתך על חייהם, על כך שהם סגרו את הבסטה מבחינת ילדים, "מספיק לנו שניים", כי זה קשה להם וזה הופך אותם לרעים או על האח שפתאום חזר להם בתשובה או על העבודה שהם רוצים להחליף.. פשוט שורצים אצלנו בסוכה, ארוחות בוקר וארוחות ערב על ימין ועל שמאל, משחקים וסיפורים, הפעם היחידה שאנחנו מרשים לעצמנו לצאת מהסוכה היא לירושלים וזהו, שאר הזמן אנחנו בכוננות.

אני חושב שזה ממש מתאים לחג סוכות, (כמו שאמר פעם הרב חיים, שאנו שוברים את מחיצות הבטון של כל השנה) והמחיצות פתאום דקות מאוד, והקשר ממש טבעי. לולב צריך (או לא) אגד, של כל המינים ביחד,אבל בכל מקרה בלי שום חומר מלאכותי וחיצוני או מין חמישי. אחרי ראש השנה ויום הכיפורים והבנו מהי שאיפתנו בחיים (אורי זה ר"ה), והבנו שאנחנו מסוגלים ושייכים לגודל הזה(ישעי זה יוה"כ),ששני הדברים האלה נעשים בצורה סטרילית מאוד יחסית, בישיבה עם הרבנים וכד'.. המדרגה הבאה היא להופיע את מה שינקנו, לתוך החיים הממשיים עצמם, וכמו שהיניקה הייתה במקום מסוים- תל אביב, בישיבה שלנו.. הכי טבעי ומתבקש שסיום והשלמת התהליך יעשה גם כן כאן! הרי כל החג סובב סביב החיבור של כל המינים, האושפיזין, ואף הערבות. החיבור למדרגות התחתונות ביותר של החיים, כמו שינה ואכילה. כאן ניתן ליישם את כל הדברים האלה בהידור מוחלט (פרי עץ הדר!(

ברור שזה לא פשוט וזה חג מאוד מאוד יקר, וברור שיצא לנו ממש טוב מכל הכיוונים, שכנים עם ילדים, סוכה בכניסה לבניינים, צל כל הזמן ועוד.. אבל מי שיכול לחשוב על זה, יכול ממש לקלוט וליצור אורות עליונים מהשבוע הזה..

כמה טיפים חשובים שעוזרים מאוד

•  הזמנת הילדים והנכדים להכין קישוטים בסוכה ולתלות אותם לפני החג- יוצר הרגשת שותפות אמיתית והרגשה שזה גם קצת שלהם
•  אם אפשר למצוא מקום שנעים להיות בו כל היום. מאוורר איכותי נחוץ למי שלא מצא מקום כזה.
• מיקום - מקום שעוברים בו הכי הרבה אנשים מהבניין (או מהרחוב, ילדים חסרי בושה באים ומבקשים שניצלים, אנחנו מספקים, וההורים ממלאים את תפקיד הבושה)
• הרבה אור – להרבות נורות בסוכה עושה אותה הרבה יותר יפה ומאירה, שילוב של אור צהוב (ביתי ומחמם) ובין נורות לבנות הוא טוב מאוד לדעתי. (6-10 נורות לפחות)
• סדר וניקיון -  מפה יפה, כלים נאים.
• שולחן וכסאות קטנים של ילדים, משחקים וספרים (אם לא מפריע- המשחקים יכולים להיות גם מחוץ לסוכה וכך לילדים נוח יותר לשחק)
• תמונות וקישוטים מגניבים בסוכה.
• בוכטה של ספרים – שליפה מהירה ומאירה
• ארבעת המינים אחד כשר וכמה פסולים לילדים (הרב חיים :"תן להם ליטול לולב")
• עוגיות וממתקים – כל הזמן שיהיה, מומלץ להכין גם דברים ביתיים זה מושך את ההורים
• קפה לבוקר(לדאוג שיש תמיד חלב במקרר..) ויין טוב לערב (ושמחת בחגך (לא 15 ₪, נגיד 30 ש"ח  +)) –  פשוט למזוג ולהגיש כשהם נכנסים לסוכה , קשה לסרב, ואז הם נפתחים, השיחה מקבלת עומק אחר..לא לשכוח למזוג שוב כשהכוס נגמרת (טריק של חמי)
• מחצלת – אוירה ביתית ונקיה
• אוכל אמיתי –קורנפלקס בבוקר, שניצלים ופסטה וכאלה– ("וואי זה סוגר לנו ארוחת ערב, מצוין, תודה")
• שתיה קרה
• על האש גדול באחד מימי חוה"מ לכל הבניין מתקבל בברכה מניסיון – שיפודים להיט!
• אם אפשר שיהיה גם מקום מחוץ לסוכה שלא תהיה הרגשה של צפיפות. בכל מקרה כדאי שהכניסה תהיה מרווחת שירגישו נעים להכנס (2 דלתות \ להשאיר פתוח) .

כל זה בלי חתירה למגע כמעט, כמובן שבגישה חברית אפשר להזמין לארוחת ערב, לקפה ועוגה אחרי שהילדים הלכו לישון, אולי אפילו ללימוד קטן בנושא שהשכן שאל אותנו לגביו פעם ולא היה זמן לדבר.. התוצאות בסוף מדהימות לדעתנו : יותר מ50 אורחים , חברים שעכשיו נעים ורגיל לדבר ולהיפגש ואפילו ברצון (דאגו להחלפת טלפונים וכו..),מה זה הרעש הזה? אה! השכנים, אנחנו מכירים אותם, הם רוקדים בחוץ עם ספרי תורה בואו נלך איתם קצת, הדלקת נרות חנוכה משותפת אצלנו, המשפחות הדתיות שהם דמיינו לעצמם לאט לאט מאבדים את תוקף מוזרתם ופנטיותםJ, שכנים שבאים לביתנו לשמוע תקיעות שופר שנה אח"כ.. ושכנה בת סביבות ה90 שמעירה על כך שהייתי צריך לבנות את הסוכה במוצאי יו"כ ולא לחכות למחרת, קיצר ב"ה שפע ברכה , ממליצים..

מתוך מאמרו של הרב טאו ב"לתשובת השנה" על סוכות: ובאים אנו בחג האסיף בירח האיתנים במועד הגבורות גבורות גשמים ועוז הרוח, הכבדת האכף של הטבע הסתוי ההולך וממשמש לבוא, ואנו מתקרבים אל הטבע. יושבים בסוכה, נאחזים באגודת נטעים רעננה, שמחים בשמחת המים, בשמחת הרויה הטבעית בברכת ד' על היקום, ההולכת במעגל המוגבל אשר בחוקי הברזל של הטבע. חודרים אנו גם בטבעיותה של האנושיות, בהכרח החמרנות שלה, בצורך שבעים האומות אשר חלק ד' אותם לכל צבא השמים, ועל כל אנו מטביעים את הוד הקודש שממעל לכל טבע, את חינו והדרו בתוך עומק הטבע, בתוך לב הבשרי, בתוך הגויה החומרית הגדולה, בתוך הטבע הגס הארצי, בתוך הארץ המקולקלת האדמה אשר אררה ד'... ויושבים אנו בסוכות, זכר לאותן הסוכות של הדור הפלאי, דור הדורות, דור המדבר, אשר קפל בעוזו וכלליותו את כל הדורות כולם והטביע בקרב כולם את הלמעלה מהטבעיות, את אור ד' עליון הרחב והחפשי, "זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה".

נשמח לקבל תגובות, מי שחושב ששייך להעביר לגרעין אחר מוזמן..תודה רבה, ניסים מנהל אתר מכירת ספרי קודש "המדף היהודי"