מהי בעצם מידת הנקיות?

כמו מידת הזהירות, אבל בנוסף אליה יש זהירות גם מדברים שלא רואים בגלוי, לדוגמא:
להיזהר שלא לגנוב כסף זה מידת הזהירות, אבל שכיר שנזהר שלא לאחר לעבודה זה מידת הנקיות.

"בביאור מדת הנקיות: מדת הנקיות היא היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם - כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקור עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה... "ואמנם ודאי, שהמידה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה, ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצוא בהם כדי הטעאה. ובודאי שמי שהגיע לזאת המידה, כבר הגיע למדרגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח". ("מסילת ישרים")

בסוף מידת הנקיות אומר הרמח"ל שהוא לא מכחיש שזאת מידה קשה, וגם אם נצליח להשתחרר מכל הנגיעות - זה עדיין יהיה קשה. אך, מוסיף הרמח"ל, שלמרות הקושי הקיים במידה זאת, היא פחות קשה ממה שנראה לנו.

הנקיות היא הזהירות בדברים שלא כל כך נראים וגלויים לעין, זהירות מדברים שהיצר אומר לנו "כולם עושים ככה, זה בסדר".

העבודה עליהם היא לא למשך יום-יומיים, חודש או שנה - אלא לכל החיים.

הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" http://www.ybm.org.il/Hebrew/LessonsIndex.aspx?catId=82

ב"ה

פרק י: מסילת ישרים – בביאור מידת הנקיות

מהי בעצם מידת הנקיות?

כמו מידת הזהירות, אבל בנוסף אליה יש זהירות גם מדברים שלא רואים בגלוי. להיזהר שלא לגנוב כסף זה מידת הזהירות. אבל שכיר שנזהר שלא לאחר לעבודה זה מידת הנקיות.

למה הרמח"ל הכניס את הזריזות לפני הנקיות?

אדם מורה היתר, ולכן הוא לא רואה את האיסורים הנסתרים, הוא לא מבין שהוא גוזל את המעביד שלו. הנקיות נובעת מהוראת היתר. כל עוד אדם לא מתקרב לד' הוא לא רואה את הדברים האלו, רק כאשר הוא יותר קרוב לד' - העיינים שלו נפתחות. אחרי מידת הזהירות הבסיסית (אדם שנכשל לא יכול להתקרב לד') מגיעה הזריזות שעל ידה האדם מתקרב לד', ורק אז, אחרי שהוא קרוב לד', הוא במדרגה שמאפשרת לו לעבוד על מידת הנקיות.

"בביאור מדת הנקיות: מדת הנקיות היא היות האדם נקי לגמרי מכל מדה רעה ומכל חטא. לא די ממה שהחטא בו מפורסם וגלוי, אלא גם כן ממה שהלב נפתה בו להורות היתר בדבר, שכאשר נחקור עליו באמת נמצא שלא היה ההיתר ההוא נראה לו, אלא מפני היות הלב עדיין נגוע קצת מן התאווה."

הוראת היתר נובעת מחמדה. אם אדם היה חושב שאוכל לא כשר זה כמו רעל - הוא לא היה אוכל, אבל הוא כן אוכל, כי יש לו חמדה, יש לו נגיעה בדבר. הוראת היתר מסתירה את העבירה שבמעשה, וכיוון שיש לו נגיעה בדבר הוא לא שם לב לעבירה. האדם צריך לזהות איפה יש לו נגיעה/חמדה, וכך לא יורה לעצמו היתר במקרה כזה.

"והנך רואה עתה ההפרש שבין הזהיר והנקי, אף על פי שקרובים הם זה לזה בענינם, הזהיר הוא: הנזהר במעשיו ורואה שלא יחטא במה שכבר נודע לו ומפורסם אצל הכל היותו חטא, אמנם עדיין איננו אדון בעצמו שלא ימשוך לבו מן התאווה הטבעית, שלא תטהו להראות לו היתרים באיזה דברים שאין רעתם מפורסמת. וזה, כי אף על פי שהוא משתדל לכבוש את יצרו ולכפות את תאוותיו, לא מפני זה ישנה את טבעו ולא יוכל להסיר מלבו התאווה הגופנית, אלא שיכבוש אותה וילך אחר החכמה ולא אחריה... אמנם, אחר שיתרגל האדם הרגל גדול בזהירות הזה עד שינקה נקיון ראשון מן החטאים המפורסמים, וירגיל עצמו בעבודה ובזריזותה, ותגבר בו האהבה אל בוראו והחמדה אליו, הנה כח ההרגל הזה ירחיק אותו מעניני החומר וידביק דעתו אל השלימות הנפשיי עד שסוף סוף יכול להגיע אל הנקיון השלם, שכבר יכבה אש התאווה הגופנית מלבו בהתגבר בו החמדה הא-להית, ואז תשאר ראייתו זכה וברה"

אדם שהוא זהיר נמצא כל הזמן במלחמה. הוא יכול לנצח או להפסיד, אבל בסופו של דבר הוא לא מבער את הרעות מקרבו. לעומת זאת, אדם שהגיע למידת הזריזות כן מבער את הרעות מליבו. ככל שאדם יותר קרוב לד' יש לו יותר יכולת לנקיות.

"ואמנם ודאי, שהמדה הזאת קשה, כי טבע האדם חלש ולבו נפתה על נקלה, ומתיר לעצמו הדברים שיוכל למצא בהם כדי הטעאה. ובודאי שמי שהגיע לזאת המדה, כבר הגיע למדריגה גדולה, כי בפני מלחמה חזקה עמד ונצח".

בסוף מידת הנקיות אומר הרמח"ל שהוא לא מכחיש שזאת מידה קשה, וגם אם נצליח להשתחרר מכל הנגיעות - זה עדיין יהיה קשה. אך, מוסיף הרמח"ל, שלמרות הקושי הקיים במידה זאת, היא פחות קשה ממה שנראה לנו. אחרי שאדם נזהר מעבירות הגלויות, אחרי שהוא קיבל מוטיבציה בקיום המצוות במידת הזריזות, הוא יכול להגיע לנקיות שבה יקפיד גם על המצוות הנסתרות.

הנקיות היא הזהירות בדברים שלא כל כך נראים וגלויים לעין, זהירות מדברים שהיצר אומר לנו "כולם עושים ככה, זה בסדר'", וכן, גם במקום שיש הוראת היתר, וכן במקום שנוגע למעמדו החברתי של האדם. סוג נוסף שבעייתי בנקיות הוא המידות המוסריות של האדם. אלו הם הסוגים העיקריים שהאדם חייב להיזהר בהם במיוחד. העבודה עליהם היא לא למשך יום-יומיים, חודש או שנה - אלא לכל החיים.

למה יש לאדם תאוות, וכי הקב"ה רצה להכשיל את האדם?

הקב"ה ברא את התאווה ככוח, בלי התאווה האדם לא היה חי, הוא לא היה אוכל. לדוגמא, תאוות המין – הקב"ה רצה שאדם יבנה משפחה וימשיך את הקיום של העולם. זה כוח חיוני לא שלילי.

אותו דבר קיים בתאוות הכסף - הקב"ה ברא אותה כדי לפתח את העולם. הקב"ה רוצה שכל אדם יבטא את עצמו. אך האדם לוקח את הכוחות האלה, ובמקום להבין שתאוות האכילה היא כדי להתקיים, הוא לוקח אותה לכיוון השלילי. האדם הופך את הכוח שלו לשלילי, וזה גורם לו להוראת היתר.

מאת: הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים",  www.ybm.org.il