"כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת איביך לפניך והיה מחנך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (כג,טו) 'ד"א עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. א"ר יוסף דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא כי סיני ואילמלא דרשוה דואג ואחיתופל הכי לא רדפו בתר דוד דכתיב "לאמר אלקים עזבו" וגו', מאי דרוש?-ולא יראה בך ערות דבר וגו,' והן אינן יודעין שעבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה' (סוטה כא,א). את הכלל של עבירה מכבה מצוה ולא תורה יש להבין ע"פ הנאמר קודם שם 'והתניא את זו דרש רבי מנחם בר יוסי "כי נר מצוה ותורה אור" תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור לומר לך מה אור מגין לעולם אף תורה מגינה לעולם' שהתורה חזקה יותר ממצוה ולכן עברה אינה יכולה לכבותה כמו את המצוה, שמצוה ועברה זה חלק נקודתי ואילו תורה זה כלל המצוות ולכן יש בו המון מצוות ומימלא העברה אינה מספיק חזקה בכדי לכבות זאת. אולם ניראה יותר מזה, שהדגש הוא שמצוה מגינה לפי שעה ותורה לעולם, כך שזה ניראה כהבדל עקרוני. לכן ניראה שיש בזה עניין של הבדל של תוכן, שאחיתופל ודואג חשבו על כך שדוד חטא בעריות ולכן ה' עזבו, וחשבו שזה ביטל אף את מעלת תורתו, שמה העניין בזה?- הפס' אומר “ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" ודרשו בספרי 'ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך- מלמד שעריות מסלקות השכינה' (קכד) וכן דרשו בגמ' (סוטה ג,ב) 'ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד שנאמר "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך" כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" וכן באבות דר"נ (לח,ד). ולמדו מפס' זה שלערום אסור לתרום (ב"מ קיד,ב). ניראה שתרומה זה מרים את העולם לה' ולכן בערוה (ערום) אין לתרום שאינו מקדש לה' בשל הקשר לערוה, שמזכיר את החטא, שעץ הדעת קשור לערוה (שלכן ראו שהם ערומים) , ובכלל האדם בקשרו לערוה מעמיק בטומאה, שהיצר הזה קשור לצאצאים בעולם ולכן בחטאו מקלקל את הקשר לתיקון העולם שנעשה עם הדורות (וה' שונא זימה). לכן זה גורם שהשכינה תסתלק, וזה חל במצות שבהם מתקן את העולם. אבל בתורה זה משהו אחר, שרש"י מביא על הפס' “ולא יראה בך- הקב"ה ערות דבר' שכעין ה' עומד מהצד ומביט על מעשיך ובראית ערוה ה' שב מאחריך, אבל בתורה זהו רצון ה', שה' שם עצמו בחיבור התורה אלינו 'אמר להן הקב"ה לישראל: התורה שלי ונטלתם אותה קחו אותי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה' (תנחומא "תרומה" סימן ג') וכן 'ר' יוחנן דידיה אמר אנכי נוטריקון אנא נפשי כתיבת יהבית' (שבת קה,א). כך שבחיבור לתורה זהו חיבור עם ה' בעצמו, שדואג ואחיתופל חשבו שכמו תרומה אסור בערוה כך גם התורה מתבטלת, שהיא "ויקחו לי תרומה" אולם טעו, שהתורה מחברת אותנו עם ה' עצמו, וכך זה לא שה' מביט מהצד אלא מחובר אלינו ממש ולכן בזה אין דבר שיפגם בזה. זהו שהתורה זה אור ומצוה זה נר, שהנר מביא אור, כך שהמצוה מביאה חיבור לה', אבל תורה מחברת אותנו עם ה', האור בעצמו, ולכן בעברה שזה פגיעה במעשי קדושתנו בעולם, יכול לפגוע במצוה שה' לא יתייחס אליה ותכבה, אבל מול תורה אינו יכול לעשות כלום כיון שזה חיבור גמור עם ה' עצמו.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הריני כפרת משכבו.