תניא בפרק המביא כדי יין ( ביצה לד.( "אחד מביא האור ואחד מביא העצים ואחד שופת את הקדירה ואחד נותן לתוכה מים ואחד נותן לתוכה תבלין, אחד מגיס בה כולם חייבים אע"פ שאותו שנתן לתוכו מים נתחייב משום מבשל, המגיס בה נמי חייב משום מבשל" .וכתב הרא"ש ( בשבת בפרק ג' אות יא') "אלמא יש בישול אחר בישול, ואע"פ שהרתיח ואיכא למידחי דעד שלא נתבשל כמאכל בן דורסאי כל המקרב בישולו חייב, ואחר שנתבשל כמאכל בן דרוסאי אפשר דאין בישול אחר בישול. שמסתברא דעד שלא הגיע למאכל בן דרוסאי כל המקרב בישולו חייב ." וכ"כ הרב המגיד בדעת הרשב"א וקצת מפרשים שכל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שוב אין בו משום חיוב בישול דבר תורה.  אבל הטור[1] כתב "שאפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי שיך בו בישול אפילו בעודו רותח", הבית יוסף מסביר שהוא לא רצה לסמוך על סברת הרא"ש הנ"ל שאין לה ראייה, דברייתא דפרק המביא כדי יין סתמא קתני כולם חייבים ולא חילקה בין הגיע למאכל בן דרוסאי ללא הגיע, … אלא דאפילו בהגיע למאכל בן דרוסאי שייך ביה בישול אפילו רותח כפשטא דברייתא דהמביא כדי יין".

המשנה בשבת בפרק חבית בדף קמה: אומרת "כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן היא גמר מלאכתן". והגמרא שאלה "כגון מאי?  אמר רב ספרא כגון תרנגולתא דר' אבא". ופרש"י שם שמבשלה ושורה אותה ימים רבים בחמין למחות מאליה ואוכל לרפואה.

הבית יוסף בסימן שיח (בד"ה וכתב הר"א ממיץ) כתב "שלא נתבאר בדבריו ( של רש"י) אי בעינן שהיה מבושל כל צורכו או מבושל כמאכל בן דרוסאי סגי. והתוס' (שבת לט. ד"ה כל שבא בחמין)  פירשו שנתבשל לגמרי כדמפרש בפרק חבית כגון תרנגולת דרבי אבא. וכ"כ רבינו ירוחם בח"ג וז"ל כל שבא בחמין מע"ש כלומר שנתבשל כל צורכו וכן כתב בהגהות (מימוניות) חדשות פ"ט. אבל הרמב"ם בפכ"ד הל' ח' כתב דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת אע"פ שהוא עכשיו צונן מותר לשרותו בחמין בשבת. ונראה מדבריו דאפילו לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי, נמי כיוון שנשרה במים רותחים חשוב מבושל לענין שלא יחשב כמבשל בשבת כששורה אותו בשבת בחמין". ולבסוף כתב "והרמב"ם לא נראה לו לידחק בכך ומשום הכי סתם וכתב שנתבשל או נשרה ולא חילק בין מליח לשאנו מליח. "

יוצא מכאן שלפי הרמב"ם אין בישול בתבשיל שהתבשל כמאכל בן דרוסאי. אבל השו"ע בסעיף ד' כתב "תבשיל שנתבשל כל צורכו יש בו משום בישול אם נצטנן, ואם לא נתבשל כל צורכו ואפילו נתבשל כמאכל בן דרוסאי שייך בו בישול אפילו בעודו רותח. לכאורה בשו"ע פסק לא כמו הבנת הבית יוסף ברמב"ם ולא כמו הרא”ש והרשב”א. באר הגולה בס"ק ז' כתב "שהשו"ע פסק לדעת הטור וכן משמע מדברי הרמב"ם בפרק ט' ". אבל זה להיפך מהבנת הבית יוסף ברמב"ם אצלנו.  המגן אברהם בס"ק יד' עמד על סתירה זו וכתב "ומשמע מלשון השו"ע דאם לא נתבשל מע"ש רק נשרה בחמין,  אסור לשרותו בחמין בשבת וטוב להחמיר אם היד סולדת בחמין ".ומחצית השקל מסביר "רצה לומר אע"ג שכתב הרב בית יוסף בספרו הארוך דנראה מלשון הרמב"ם דס"ל  כיוון שנשרה מע"ש במים רותחים אע"ג שלא נתבשל מע"ש מ"מ חשוב כמבושל מע"ש לענין זה דמותר לשרותו בחמין בשבת ודייק לה מדקתני במתניתין כל שבא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת . ולא קתני כל שנתבשל מע"ש כו'.  משמע דדי כשנשרה בחמין מע"ש ועל זה כתב מגן אברהם דמלשון השו"ע לא משמע כן אלא בענין דוקא שנתבשל מע"ש ולכן כתב שטוב להחמיר כמשמעות השו"ע דלא כהרמב"ם."

כפי שאמרנו הבית יוסף (בד"ה וכתב ר"א ממיץ) מביא שהרמב"ם סובר שאין בישול אחר בישול במאכל בן דרוסאי . אולם בשלושה מקומות באותו סימן הבית יוסף מביא הבנה הפוכה לזו ברמב"ם עצמו:

א.בבית יוסף באותו סימן (בד"ה אפילו תבשיל שנתבשל כבר - דיבור המתחיל הקודם) וז"ל "הרמב"ם כתב בפ"ט הל' ג' המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור.  וכתב הרב המגיד שכתב כן מדתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת, שאם היה בו משום בישול אפילו בחמי האור היה חייב אלא ודאי לית ביה משום בישול ( כי הוא מבושל כל צורכו(   ומשום הכי שרי לשרותו בחמין... ומשמע מדברי הרמב"ם דכשלא נתבשל כל צורכו אע"פ שהגיע למאכל בן דרוסאי שייך ביה בישול וחיובה נמי מיחייב... לדעת הרמב"ם כל שלא נתבשל כל צורכו אם שורה אותו בחמין בשבת חייב חטאת כמבשל באור עצמה. " ועל סתירה להסבר של הבית יוסף ברמב"ם בדיבור המתחיל הבא כתב דרכי משה בס"ק ג' וז"ל "וצריך עיון דהא לעיל כתב בשם הרמב"ם דאפילו לשרות אסור אלא כשנתבשל כל צורכו ואין לחלק לדעת הרמב"ם בין דבר לח ליבש וכמ"ש לעי"ל וצריך עיון".

ב. בבית יוסף בסוף אותו סימן (בד"ה מותר ליתן קיתון של מים) – "וכבר כתבתי בסימן זה דלרמב"ם כל שלא נתבשל כל צורכו אע"פ שנתבשל כמאכל בן דרוסאי יש בו משום בישול ואסור לשרותו בחמין בשבת". ושוב סתירה להסבר של הבית יוסף ברמב"ם. וכן כתב מאמר מרדכי שם בס"ק ז'  וז"ל "אבל דברי מרן ז"ל האמצעיים שבב"י אחר דין דס"ה הם תמוהים ולא זכיתי להבינם ולהסכימם עם דבריו הראשונים והאחרונים".

ג. בבית יוסף בסוף הסימן כתב " ובפרק ג' כתב הרמב"ם אסור להכניס מגריפה לקדירה בשבת והיא על האש להוציא ממנה בשבת מפני שמגיס בה וזה מצרכי הבישול הוא ונמצא כמבשל בשבת.וכתב הרב המגיד וז"ל ונ"ל שאין דברי רבינו אמורים במבושל כל צורכו דהתם ודאי אפילו מחזירן על האש ומבשלן פטור כמו שיתבאר בפרק ט' ". יוצא מכאן שלפי הבית יוסף יש בישול במאכל בן דרוסאי.

ננסה להבין את הבנת הבית יוסף ברמב"ם ונראה שאין סתירה בדעת הבית יוסף. הרמב"ם בפ"ט הל'  ג'  כתב המבשל על האור דבר שהיה מבושל כל צורכו או דבר שאינו צריך בישול כלל פטור.  הכסף משנה בס"ק ג'  מסביר "נראה מדברי רבינו שכל שלא נתבשל כל צורכו אע"פ שהגיע למאכל בן דרוסאי שייך ביה בישול וחיובי מחייב". וכ"כ הגהות מימוניות שם בס"ק א'  "דאין בישול אחר בישול דתנן בפרק חבית ואייתי לה בפרק כירה כל שבא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בשבת וכו .' פירוש שבא בחמין בכלי ראשון ונתבשל כל צורכו" . כלומר מרן בפירושו בכסף משנה לרמב"ם מסביר שיש בישול במאכל בן דרוסאי.

הרמב"ם בפירושו למשנה כל שבא בחמין מע"ש שורין אותו בחמין בשבת מפרש "שכל מה שנתבשל קודם שבת ואחר כך הוציאו מן המרק והצניעו שמותר להשרותו במים חמין בשבת. ומה שלא נתבשל קודם השבת שאסור להשרותו אלא מדיחין אותו בלבד חוץ מן הדג המליח ומן דג דק הקליפה והוא הנקרא קולייס האספנין לפי שאלו הדחתן מכשירתן לאכילה ויהיה כמו שבשלן בשבת". כלומר גם בפירוש למשניות הרמב"ם סובר שיש בישול במאכל בן דרוסאי.

נחזור לבית יוסף (בד"ה הר"א ממיץ) וננסה להבינו, " בשבת קמה: והא דתנן כל שבא בחמין מלפני השבת שורין אותו בחמין בשבת , וכל שלא בא בחמין מלפני השבת מדיחין אותו בחמין בשבת,  חוץ מן המליח הישן וקולייס האיספנין שהדחתן היא גמר מלאכתן . פרש"י כל שבא בחמין כלומר שנתבשל שורין אותו בחמין כדי שיהא נמוח וכל שלא בא בחמין כגון בשר יבש שאוכלין אותו ע"י הדחק מדיחין.  משמע מדברי רש"י דבנתבשל לפני השבת דוקא הוא דשרי לשרותו בחמין בשבת. ולא נתבאר בדבריו אי בעינן שיהיה מבושל כל צורכו או במבושל כמאכל בן דרוסאי סגי. והתוס' (שבת לט. ד"ה כל שבא בחמין (פירשו שנתבשל לגמרי כדמפרש בפרק חבית כגון תרנגולת דרבי אבא.  וכ"כ רבינו ירוחם בח"ג וז"ל כל שבא בחמין מע"ש כלומר שנתבשל כל צורכו וכן כתב בהגהות (מימוניות) חדשות פ"ט ( אות ח ( "אבל הרמב"ם כתב בפכ"ד הל'  ח' דבר שנתבשל קודם השבת או נשרה בחמין מלפני השבת אע"פ שהוא עכשיו צונן מותר לשרותו בחמין בשבת . ונראה מדבריו דאפילו לא נתבשל כמאכל בן דרוסאי , נמי כיון שנשרה במים רותחים חשוב מבושל לענין שלא יחשב כמבשל בשבת כששורה אותו בשבת בחמין.ונ"ל דלישנא דמתניתין קשיתיה דקתני שבא בחמין ולא קתני שנתבשל ומפני כך פרש"י בפרק כירה ( שבת לט. (כל שבא בחמין – כל מליח שבא בחמין מע"ש חוזרים ושורים אותו בחמין בשבת ואין בו משום תיקון שהרי נתקן כבר קצת עכ"ל.  כלומר דבא בחמין דקתני קאי בין לדבר מליח בין לשאינו מליח.  דבדבר מליח הוא ביאה לבד ובדבר שאינו מליח הוא בשול. ואטו דבר מליח נקט שבא ולא נקט שנתבשל. (כלומר באמת המשנה דיברה על מליח ועל שאינו מליח.  בשאינו מליח צריך בישול ובמליח דיו בהדחה. אבל המשנה קיצרה ואמרה שכל שבא בחמין מלפני שבת שורין אותו בחמין בשבת וכללה את שני המקרים: שאינו מליח צריך בישול וזה נקרא בא בחמין ומליח דיו בהדחה וזה גם נקרא בא בחמין. ורש"י פירש את אותה המשנה בשני המקרים:  בדף לט.  פירש לפי מליח , ובדף קמה :פירש על שאינו מליח ולכן אמר כל שבא בחמין כלומר התבשל.(

ולבסוף כתב והרמב"ם לא נראה לו לידחק בכך ( כלומר לתת שני פירושים לאותה המשנה כמו רש"י, אבל הוא לא חולק על רש"י) ומשום הכי סתם וכתב שנתבשל או נשרה ולא חילק בין מליח לשאנו מליח". כלומר הרמב"ם סתם לא פירט מה הדין במקרה של תבשיל מבושל ומה הדין במקרה של מליח , אלא סתם וכתב דבר שנתבשל קודם שבת או נשרה בחמין מותר לשרותו בחמין בשבת.  וכוונתו היתה שתבשיל מבושל ניתן לשרותו בחמין בשבת ומליח שנשרה בחמין מותר לשרותו בחמין בשבת.כי אחרת היה על הרמב"ם לכתוב רק את הדין של נשרה אנו נבין מדין ק"ו שאם תבשיל שנשרה בחמין מע"ש מותר לשרותו בחמין בשבת אזי ק"ו שתבשיל שבושל כמאכל בן דרוסאי בע"ש מותר לשרותו בחמין בשבת. אבל מכיוון שהרמב"ם כתב שני מקרים נתבשל ונשרה אנו צריכים ללמוד שיש הבדל בשני המקרים. שמליח צריך לשרותו מערב שבת ודבר שאינו מליח צריך לבשלו מערב שבת .כמו כן, הרמב”ם פירט בפרק ט ' בהל ' ב ' את הדין של המליח . וכן המדיח בחמין דג מליח הישן או קולייס האספנין והוא דג דק ביותר הרי זה חייב. שהדחתן בחמין זה הוא גמר בשולן וכן כל כיוצא בהן. ולכן יוצא מכאן שגם כאן לפי הבית יוסף הרמב"ם אינו חולק על רש"י ויש בישול במאכל בן דרוסאי ולכן השו”ע פסק כמו הבנת הבית יוסף ברמב”ם וכמו הטור וכך כתב באר הגולה. וכך גם פירש המגיד משנה בפרק כב'  הל ' ח'  את הרמב"ם כפירוש רש"י וז"ל ופירש רש"י כל שבא בחמין כלומר שנתבשל שורין אותו בחמין שיהיה נימוח... ודין המליח במבואר בפרק ט' ".