בס"ד

ביאורי תפילות של שבת

תפילת ערבית של שבת

טעמים למנהג לומר במה מדליקין –הטור בסימן ער' אומר שמפני שיש בו דיני הדלקה ושלושה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשכה. המגן אברהם בסק"א בשם מנהגי מהרא"ק נותן טעם נוסף - כדי שאם איחר לבא לבית הכנסת יסיים תפילתו בעוד שאומרים אותו (לפי הנוהגים לאומרו אחרי תפילת ערבית). ולכן אין אומרים אותו בשבת חול המועד שלפי שאין מאחרין כל כך דאין עושין מלאכה כל כך בחול המועד. הבית יוסף מוסיף שאין אומרים במה מדליקין ביו"ט שחל בערב שבת מפני שאי אפשר לעשר ( בשם הרוקח,שיבולי הלקט והכלבו). וכן כתב שביו"ט אין טרודים בשום דבר ולכן לא צריך להזכירם ( ע"י אמירת במה מדליקין) כמו ערב שבת רגיל. ובערב שבת שחל חנוכה בתוכה לא אומרים מפני שכל השמנים כשרים לחנוכה. בספר מור וקציעה (סימן ער') שיבחאת מנהג הספרדים שאומרים אותו אחר קבלת שבת להזכיר איסור שמא יטה.

בעמידה אומרים "אתה קדשת את יום השביעי לשמך, תכלית מעשה שמים וארץ, וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים וכן כתוב בתורתך ויכֹלו..." ( המילים "וכן כתוב בתורתך" חוזרות על המילים "תכלית מעשה שמים וארץ").

טעם לאמירת "ויכֹלו – " גמ' בשבת קיט: אמר רב המנונא כל המתפלל ואומר ויכֹלו מעלהעליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית שנאמר " ויכֹלו" אל תקרי ויכֹלו אלא ויְכַלו )פירוש הקב"ה והוא).

טעמיםלאמירת ויכֹלו בציבור ) לאחר העמידה, בנוסף לויכֹלו בעמידה) משום יו"ט שחל להיות בשבת שאין אומרים אתויכֹלו בתפילה שמתפללים "אתה בחרתנו" ואז צריך לאומרו מפני שלא אמרוהו בתפילה, ואגב זה תקנולומר בכל השבתות. טעםנוסף להוציא מי שאינו יודע אותו וי"א שנהגו לומר אותו בקול רם מעומד משום שהוא עדות לקב"ה על מעשה בראשית )טור סימן רס"ח).

ברכה מעין שבע נתקנה משום סכנת מזיקין שבתי הכנסת שלהם היו בשדות ותיקנו אותה בשביל בניאדם שמאחרין לבוא שיסיימו תפילתם בעוד השליח ציבור מאריך כדאיתא בשבת כד: והתקנה היתה רק בשבת )תדיר יותר מיו"ט שלא תקנובו). וגם כיום שבתי הכנסיות נמצאות בעיר התקנה נשארה )טור סימן רס"ח). ולכן אין לאומרה בבית חתנים ואבלים )ריב"ש בתשובות ס' לז' מ' (.

קידוש בערב שבת

 הטור מפרש את מילות הקידוש בסימן רע"א :

זיכרון למעשה בראשית – אנו שובתים ביום ששבת בו ה'  אחר תכלית מעשה בראשית.

תחילה למקראי קודש – שהשבת מוזכרתחילה בפרשת המועדים, קודמת לכולם.

זכר ליציאת מצרים – השבת תחילה למקראי קודש שהם זכר ליציאת מצרים, הרמב"ם אומר שיציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש, חפץ ויכול. שאם יעלה על לבך ספק על השבת שמורה על החידוש ועל החפץ ועל היכולת, תזכור מה ראו עיניך ביציאת מצרים שהוא לך ראיה. והנה השבת זכר ליציאת מצרים, ויציאת מצרים זכרלשבת, כייזכרנו בו ויאמרו כי השם מחדש בכל זמן אותות ומופתים ועושה הכל ברצונו כי הוא אשר ברא את הכל במעשה בראשית.

הבית יוסף בשם הא"ח מסביר מדוע אין אומרים בקידוש "אשר בחר בנו"  לפי שהשבת ניתנה במרה ועדיין לא בחר בנו לגמרי עד אחר נתינת התורה.

יום השישי ויכלו השמים – ר"ת שם ה' (דרכי משה).בשו"ת חתם סופר חלק א'  סימן י' מקשה היאך אנו מתחילין את הקידוש מאמצע הפסוק, והרי כל פסוקא דלא פסקיה משה לא פסקינן לה.שהרי תחילת הפסוק "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד " ודרשו חז"ל טוב מאוד זה המוות ולכן אין מתחילין מכאן שהרי היכא דלא אפשר שרי למפסק קרא. והביא בשם היכין ובועז דכל היכא דאיכא אתנח אוזקף קטון חשיב כפיסקא שפסקיה משה. ובשו"ת רב פעלים ח"א (חלק אורח חיים סימן יא) כתב שמאחר ודבר זה מוזכר בפרי עץ החיים בשם האר"י ז"ל אין לפקפק בזה.ובפתח הדביר (סק"י) כתב שבדרך תפילה מותר לחלק פסוק לב'  ( ראה ילקוט יוסף סעיף כג סק"ל).

שלום עליכם- יסוד המנהג לאמירת שלום עליכם הוא ע"פ מה שאמר רבי יוסי ב"ר יהודה – שני מלאכי השרת מלווים לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו . וכתב ספר ישורון ( עמ' (294 שלא נודע מי חיבר פיוט זה, ולא נמצא בסידורי הקדמונים. ויש אומרים שהמקובלים הנהיגו לאומרו. וקשה שהרי אסור לבקש מהמלאכים כמו שמרו בירושלמי (פ"ט  בברכות הלכה א) – "אם בא על אדם צרה, לא יצווח למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד, הדא הוא דכתיב כלאשר קרא בשם ה' ימלט." וכ"כ הרמב"ם בפירוש המשניות ( פרק חלק) וכ"כ ספר העיקרים (סימן יז) ובספר מעשה רב שבסוף ספר השאילתות (ס' קכח) כתב שהגר"א היה תמה על מה שנוהגים לומר בסליחות מלאכי רחמים וכן בליל שבת ברכוני לשלום שהרי אין למלאכים שום כח וגם אינם בעלי בחירה לשלול מהם מהומה... ואמר שמיום עמדו על דעתו לא אמר ברכוני לשלום בליל שבת ולא תפילת מלאכי רחמים בסליחות. יעויין בילקוט יוסף ס'כד ס"ק ל"א.

 צאתכם לשלום – בשערי תשובה (סימן רס"ב סק"ב) בשם תוספת שבת , שגדול אחד מחק בנוסח שלום עליכם את החרוז צאתכם לשלום והסכים עימו. וליתא, שהכוונה בעת שיצאו יהיה צאתם לשלום ולא שדוחה אותם מעליו ופוטרם. ולפי שאינו יודע צאתם, הוא גומר ואומר עכשיו ואין למחוק דבר שנהגו ברוב ישראל.וספר יסודי ישורון ( עמ' 294) הביא בשם מאורי אור שנכון לאמרו שהרי אמרו בשבת קיט. שנימלאכי השרת מלוין לו לאדם וכו', ולא אמר הולכים עמו, ומשמע שתיכף הולכין, ועל זה סומכין אחר כל את הפסוקים "כי מלאכיו יצוה לך לשמרך" להורות שמלבד אלו המלאכים שלוו אותנו יש לנו עוד מלאכים לשמרנו תמיד. יעויין בילקוט יוסף סק"לא.

תפילת שחרית

הטור בסימן רפ"א מביא הסברים למילות התפילה - בברכות קריאת שמע באל אדון על כל המעשים  "קרא לשמש ויזרח אורראה והתקין צורת הלבנה" כשקרא לשמש להאיר וראה שיבואו העולם לטעות אחריו לעובדו אז התקין צורת הלבנה כדי שימנעו מלטעות אחריו כאשר יראו כי הם שנים וצריכה הלבנה לעזור לשמש בלילה להודיע שלא יספיק לעולם השמש לבדו. וי"מ ראה והקטין צורת הלבנה עקב הקטרוג.

בתפילת העמידה "ישמח משה במתנת חלקן" – כשהיו אבותינו במצרים וראה משה כובד השעבוד שהכבידו עליהם ביקש מפרעה שיתן להם יום אחד בשבוע שינוחו בו, ונתנו לו ובחר ביום השביעי וכאשר נצטוו על יום השבת שמח משה שבחר בו וזהו ישמח משה במתנת חלקו, וי"מ שאמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם ועל כך תקנו ישמח משה באותה מתנה. ב"ישמחמשה" ישבו נ"ה תיבות כנגד נ"ה תיבות שיש מ"אך את שבתותי תשמרו" ועד"ויתן אל משה ככלותו" וזהו שתקנו ב"עמדו לפניך על הר סיני" שפרשה ויתן אלמשה סמוכה לפרשת שבת.

מנהג הספרדים לומר "אתה הראת לדעת" קודם הוצאת ספר תורה לפי שהנושא הוא קבלת התורה והיא ניתנה בשבת (בשנה שעם ישראל קיבל את התורה, חג שבועות חל בשבת).

מדוע לא מוציאים בשבת רגילה שתי ספרי תורה לקורבנות המוספין "וביום השבת -" הטור בסימן רפ"ג מביא שתי טעמים: א.בפרשת קורבנות של מוסף של שבת ישנם רק שתי פסוקים )ואין עליה לתורה פחות משתי פסוקים) ואין לקרוא אלא מעינינו של יום. ב. במסכת תענית כז:- אמר הקב"ה לאברהם תיקנתי להם סדר קורבנות, בזמן שקורין אותם לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ומוחל אני על כל עונותיהם, ובמוסף שבת אין קרבן לכפר שכולם עולות ולכן לא צריך לקרוא אותם בשבת. ולכן בתפילת מוסף כתוב "רצית קרבנותיה" – למהרצית קרבנותיה לפי שבשאר יום טוב כל הקורבנות הינם חטאות ובשבת כולן עולות )קורבן של ריצוי ולא על חטא).

הביתיוסף מביא טעם נוסף בשם תוס') מגילה כז(.   לפי שצריך להפטיר בכל שבת מעיינו של יום, ואם היינו קוראים בכל שבת במפטיר את קורבנות המוסף של שבת אזי יהיה צריך לקרוא הפטרה באותו ענין ואז יהיו כל ההפטרות זהות בכל השבתות ולכן אין קוראים את קורבנות המוסף.

תפילת מוסף

הטורבסימן רפ"ו אומר שבתפילת מוסף בספרד נוהגים לומר ל"משה צוית" ובאשכנז נוהגים לומר"תכנת שבת" מיוסדת על אלפא ביתא של סדר תשר"ק ע"ש הגאולה דכתיב "אשרקה להם ואקבצכם".  עדות המזרח נהגו כמנהג אשכנז. הבית יוסף מביא את שבלי הלקט – הגאולה העתידה להיות בזכות השבת כמו שנאמר "לסריסים אשר ישמרו את שבתותי... והביאותים אל הר קדשי . "כך הוא מסביר את ראשי התיבות של תפילת "תכנת שבת" בנושא הגאולה :

תשר"ק -  "אשרקה להם ואקבצם כיפציתים"

צפע"ס-  "יטפו ההרים עסיס"  (צ' ו-ט' מתחלפים)

נמל"ך – "והיה ה' למלך"

יטח"ז -  "יטו שכם אחד לעבדו כי עין בעין יראו"

והד"ג ב"א – יבואלויתן ויכרו עליו חברים

אז מסיני – קודם שבאו ישראל לסיני קבלו את השבת ) במצרים ובמרה נצטוו, אז– לשון הקדמה)

הבית יוסף בשם שיבולי הלקט מסביר את מילות תפילת מוסף:

תכנת – לשון סידור

רצית קורבונותיה- קורבנות שבת הם עולות )בכל החגים יש בקורבנות שעיר חטאת שבא על כפרה, ובשבת אין קורבן חטאת אלא קורבן עולה לשם ריצוי) וישמפרשים לא רצית קורבן אא"כ עבר עליו שבת כדכתיב "מיום השמיני ירצה".הטור מוסיף שאע"פ שצריך לחלל שבת בשביל להקריב קורבנות, רצית את קורבונותיה.

צוית פירושיה עם סידורי נסכיה –ע"ש צו את בני ישראל, על מערכות של לחם הפנים ) התרגום של אונקלוס לשש המערכות הוא שית סדרין) ונכסיה הינם מלשון קשות של מערכת לחם הפנים.

מענגיה לעולם כבוד ינחלו – ע"ש האגדה דפסיקתא דבאתי לגני בזכות ב' דברים ישראל מתענגים לפני הקב"ה בזכות שבת)דכתיב אז תתענגעל ה' ) בזכות מעשר.

טועמי החיים זכו – המכבדים את השבת במיני מאכל ומטעמים, ויש סומכין מכאן לטעום תבשילו מע"ש.

ב"תכנת שבת" ישכ"א תיבות( עדאז מסיני) כנגדוביום השבת ועולת השבת שיש בה כ"א  תיבות.

הסיבה לאמירת "כתר" בתפילת מוסף בשבת, ביו"ט ובנעילה ביום הכיפור מובאת בבית יוסף בסימן תכג' בשם שיבולי הלקט סימן מ"ה וז"ל מצאתי בתשובות הגאונים לפי שבימי רב גזר יוזגדר מלך פרס שלא יקראו קריאת שמע, מה עשו חכמים שבאותו הדור תקנו להבליעו בין הקדושות :רישא – שמע ישראל וסיפא – אני ה' אלהיכם.ולמה תקנו לומר בהבלעה כך כדי שלא תשכח ק"ש מפי התינוקות ובקשו רחמים מן השמים ובא תנין בחצי היום ובלע אתיוזגדר מלך פרס בבית משכבו ובטלה הגזרה.אמרו חכמים שבאותו הדור לא נבטל שלא לאומרה כלל דכישיתפרסם הנס לדורות אלא נקבע אותה בתפילת המוספין ובתפילת הנעילה שאין שם ק"שכלל וכן מנהג בשתי ישיבות עכ"ל.

תפילת מנחה

במנחה אומרים "ובא לציון גואל "( סימן רצ"ב) כתב בשבולי הלקטבשם רש"י שבכל יום אחר התפילה היו קוראים מקרא, משנה ושמועות, כדאמרינן לעולם ישלש אדם ימיו וכו',' וכיוון שרבה העניות, ולא היו יכולים לעסוק בלימוד, היו קוראים בנביא ב' פסוקים - "ובא לציון" "ואני זאת בריתי". ובשבת ויו"ט שיש ביטול מלאכה לעם, החזירו עטרה ליושנה, לקרות בתורה ולתרגם מעין היום. ועל כן אין אנו אומרים "ובא לציון" בשחרית של שבת, שהרי כבר קראובנביא )הפטרה), ואעפ"כ אומרים אותו במנחה כדי שלא ישכח בימות החול. ועוד הוסיפו לומר ואתה קדוש וכו', לפי שהקב"ה משרה שכינתו בתוכנו, לשמוע תהילות ישראל, דאמרינן אמר רבי חנינא על כל קילוס וקילוס שמשבחים ישראל לקב"ה הוא משרה עליהם. ועוד הוסיפו לומר "וקרא זה אל זה" שלא היו יכולים לומר קדושה בתוך התפילה, שגזרו שלא יענו קדושה והיו אורבים להם אם יענו קדושה, ולאחר התפילה כשהיו האורבים הולכים להם , היו קוראים"וקרא זה אל זה " . סיבה נוספת לקדושת ובא לציון מפני עמי הארץ המאחרים לבוא לתפילה, שלא יפסידו שמיעת הקדושה, כדאמרינן בשלהי סוטה – עלמא אמאי קאי אסדרא דקדושא וכו', ועלכן אין אומרים אותה בשבתות ויו"ט שכולם באים לבית הכנסת. ומה שנהגו לאומרה במנחה של שבת, לפי שהיו דורשים קודם תפילת מנחה ורגילים לדבר בסוף הדרשה בפסוקי גאולה וקדושה לכן מתחילים מנחהבעניני קדושה וגאולה.

והלבוש כתב ש"בא לציון" שבמנחה של שבת הוא במקום סדר קדושא שאומרים בכל יום חול בבוקר, אלא מאחר שבשבת ויו"ט מאריכין בתפילת שחרית ומוסף הניחוה עד מנחה.

טעם לאמירת תפילת "ואני תפילתי לך ה' עת רצון "  לפי הוצאת ספר תורה במנחה היא ע"פ המדרש "ישיחו בי יושבי שערונגינות שותי שכר" וכתיב בתריה "ואני תפילתי לך ה' עת רצון"– אמר דוד לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, אין אומה זוכעו"ג ששותין ומשתכרין ופוחזים. אנו לא כן, אע"פ שאכלנו ושתינו "ואני תפילתי לך ה' " וכתב בשיבולי הלקט ) ס'  קכו')  בשם רבי נתן ב"ר מכיר, למה אומרים במנחה של שבת "ואני תפילתי" בשביל שצרה אחרונה שלא נהייתה מעולם כמוה, תהיה בעקבי הקץ תשעה חדשים, שנאמר "לכן יתנם עד עת יולדה ילדה".והיום האחרון  תכבד הצרה, מכל שלפניה, ויום שבת יהיה וכל יום תהיה הצרה.עד עת מנחה ואז יהיו ישראל נענין במנחה ומיד יבא משיח ויושיענו, הדא הוא דכתיב "בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך" והיינו דכתיב "בשובה ונחת תוושעון" כלומר ביום נחת ( שבת) תגאלו ותפילת מנחה קורא עת רצון (שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת מנחה שנאמר "ויהי בעלות המנחה"). ונהגו לומר ואני תפילתי גם כאשר אין ספר תורה (  משנה ברורה סק'ב', ילקוט יוסף הערה ב').

בתפילת העמידה אומר "אתה אחד" ויש בו נד' תיבות כמו שיש בפרשת זכור את יום השבת לקדשו עד ויקדשהו.

"מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" איתא במדרש ג' מעידין זה על זה : קב"ה,ישראל ושבת. הקב"ה וישראל מעידין על השבת שהוא יום מנוחה. ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד.הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהן יחידין באומות. ועל פי זה נתקן "אתה אחד".

בשבת תקנו ג' ענייני תפילות : "אתה קדשת" "ישמח משה" "אתהאחד" ובוי"ט לא תקנו אלא אחת "אתה בחרתנו" מפני שאלו ג' תפילות תקנום כנגד ג' שבתות :

"אתה קדשת" כנגד שבת בראשית )בריאת העולם) ככתוב "תכלית מעשה שמים וארץ" "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם...".

"ישמח משה"– כנגד שבת של מתן תורה דלכולי עלמא בשבת ניתנה התורה ככתוב "אז מסיני נצטוו צוויי פעליה כראוי".

"ואתה אחד"– כנגד שבת של עתיד )הגאולה לעתיד לבוא) ככתוב "תפארת גדלה ועטרת ישועה".

הבית יוסף מפרש את התפילה "אברהם יגל, יצחק ירנן, יעקב ובניו ינוחו בו"– לפי שהאבות שמרו את השבת שאפילו עירובי תבשילין שמר אברהם אבינו וכן צוה את בניו (זה יצחק) ואת ביתו (זה יעקב), לכן אנו מזכירין אותם בתפילה – גילה באברהם בב"ר גיל יגיל אבי צדיק זה אברהם-בשעה שנתבשר לא יירשך זה (ישמעאל) וכו' בא שמחה וגיל בליבו שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק, וכיוון שנדרש גיל יגיל אבי צדיק על אברהם (האבא של הצדיק)  , נמצא שיצחק הוא הצדיק, ומצינו רננה אצל צדיקין דכתיב "רננו צדיקים" ועוד שאמר אברהם "השה שעולה בני"  (שאמר אברהם ליצחק שהוא יהיה הקרבן) מיד רינן יצחק ואמר שירה , ומהשירה אמר שיר של קרבן. יעקב ובניו ינוחו בו דכתיב " ויחן את פני העיר" אמרו בב"ר שקבע תחומין מבע"י הדא אמרה ששמר יעקב שבת.ודווקא יעקב ובניו ולא אברהם ובניו ולא יצחק ובניו, שהרי בני ישמעאל ועשיו אינם נוחים בו.

מוצ"ש

הטור בסימן רצ"ה מסביר מדוע רגילין להזכיר את אליהו הנביא במוצ"ש, לפי שהוא עתיד לבשר את הגאולה.איתא בעירובין מג: מובטח להן לישראל שאין אליהו באלא בערבי שבתות ולא בערבי יו"ט . וע"כ אנו מתפללין כיון שעבר השבת ויכול )עכשיו) לבוא, שיבוא ויבשרנו.

הבדלהבתפילה (טור בסימן רצ"ד) – גמ' ברכות לג. – אמר חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אנשי כנסת הגדולה תקנו להם לישראל ברכות ותפילות, קדושות והבדלות, בתחילה קבעוה ( הבדלה) בתפילה, העשירו קבעוה על הכוס, חזרו והענו קבעוה בתפילה, והם אמרו המבדיל בתפילה צריך להבדיל עלהכוס. והטעם שקבעו לומר "אתה חוננתנו" בברכת חונן הדעת מבואר בירושלמי שאסור לו לאדם לתבוע צרכיו קודם שיבדיל ( ולכן קבעוה בברכה הראשונה של הבקשות שלחול), אי נמי מהבבלי שאם אין בינה אינו יודע להבדיל ועוד דילמא אתי למיטרד לכן קבעוה באתה חונן בתחילת התפילה, ולא תהיה לו טרדה, שבתחילת התפילה אדם יכול לכיוון יותר מאמצע התפילה לכן תקנו באתה חונן ( יעוין  בילקוט יוסף שם ס"ב).

טעם נוסף ( מובא בטור בסימן רצ"ו) נמצא בבית איש חי פרשת ויצא ס"ד – כתוב בזוהר הקדוש בפרשת בראשית דף יד: - ובשירותא , מבדלי בצלותא ומבדילי על הכוס, פרחי מתמן וכו' . וכתבתי שם בסיעתא דשמיא בהגהותיי על הזוהר , הכוונה שמגרשים לאותם המזיקים בהדרגה: בתחילה אומרים הבדלה בצלותא דלחש ובזה נעקר ונתלש כח פנימי שלהמזיקין , ואחר כך "שיר של פגעים" ( יושב בסתר עליון) ובזה נעקר ונשתכח האמצעי שלהם, ואחר כך הבדלה בקול רם ובזה נתלש כח החיצוני שלהם. ואז פרחי לגמרי ואזלי להו למדברא וכו'.

טעמים מדוע נהגו הנשים שלא לשתות יין בהבדלה: עץ הדעת בו הכשילה חוה את אדם הראשון היה גפן ( ברכות מ.) ולכן במוצ"ש אינה טועמת מהגפן שעל ידי החטא ניתן לה דם נידות להבדילה מן האדם ( של"ה) ולפי זה מותר להם לשתות מההבדלה על חמר מדינה. טעם נוסף מפני שכבתה נרו של עולם (אדם הראשון) ובשו"ת קרית חנה דוד חלק ב' ( ס'לז) כתב שבטעם מפני שסחטה ענבים ונתנה לאדם הראשון, ובזה גרמה לערב טוב ברע, ואנחנו בכח מצוותנו ומעשינו אנו מבדילין בין האור לחושך ובין קודש לחול ומשום שהיא גרמה להתערב לכך אינה טועמת.

כאשר חל יו"ט במוצ"ש אומרים קידוש והבדלה על כוס אחד ואין חוששין משום שאיןעושים מצוות חבילות חבילות מבואר בגמרא ( פסחים קב:) שמשום דקידושא ואבדלתא חדא מילתא היא ( יעויין בילקוט יוסף ס' רצ"ט הערה ג').