בס''ד      חג שבועות: האם מי שלא ישן כל הלילה צריך לברך ברכות התורה

פתיחה

הגמרא במסכת שבת (פח ע''א) מביאה מחלוקת בין חכמים לרבי יוסי, מתי קיבלו את בני ישראל את התורה. לדעת חכמים בו' בסיוון, ואילו לדעת רבי יוסי בז' בסיוון. עוד מוסיפה הגמרא ודורשת מלשון הפסוק ''וַיִּֽתְיַצְּב֖וּ בְּתַחְתִּ֥ית הָהָֽר'', שבהתחלה לא רצה עם ישראל לקבל את התורה, ורק לאחר שהקב''ה כפה עליו הסכים. התוספות (ד''ה כפה) תמהו על דברי המדרש, שהרי נאמר במפורש שעם ישראל אמר 'נעשה ונשמע', מבלי שכפו אותו לקבל את התורה:

א. התוספות (שם) תירצו, שהיה חשש שכאשר עם ישראל יראה את האש והעשן על הר סיני, מרוב פחד יחזור בו מהרצון לקבל את התורה, לכן היה צריך לכפות אותו. ב. במדרש תנחומא (פרשת נח) תירצו, שעם ישראל אמר נעשה ונשמע רק על התורה שבכתב, אותה קל לקבל, מכיוון שהיא נוחה לקריאה ואין בלימודה עמל, יגיעה וצער. את התורה שבעל פה לעומת זאת, שבלימודה יש צער וקושי, היה צורך להכריח את עם ישראל לקבל, ועל כך דן המדרש שבגמרא. ובלשון המדרש:

''ואם תאמר, והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה ענו כולם ואמרו נעשה ונשמע, על התורה שבכתב נאמר, מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט. והקב''ה אמר להן על התורה שבעל פה, שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות, והיא עזה כמוות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקדוש ברוך הוא בכל לבו ובכל נפשו.''

בחג השבועות, נוהגים ללמוד תורה כל הלילה, ולחלק מהפירושים טעם הדבר הוא לתקן את התרשלותם של בני ישראל במדבר, שלא השכימו לקבלת התורה. בעקבות כך נעסוק במחלוקת הפוסקים, האם מי שלא ישן כל הלילה צריך לברך ברכות התורה. כדי לענות על כך נפתח במחלוקת הפוסקים במעמד ברכות השחר, והאם לאחר ברכות התורה חובה ללמוד תורה. ובנוסף נראה את המחלוקת, האם הישן בצהריים צריך לברך ברכות התורה, וכיצד נקודה זו משפיעה על אדם שער כל הלילה.

ברכות השחר

כדי לענות על השאלה האם יש לברך ברכות התורה כאשר לא ישנים בלילה, יש להקדים ולדון בהלכות ברכות השחר. הגמרא במסכת ברכות (ס ע''ב) כותבת, שעל כל מעשה השכמה שעושים בבוקר יש לברך ולהודות לקב''ה. לדוגמא, כאשר מתעוררים יש לומר 'אלוקי נשמה', כאשר שומעים קול תרנגול לברך 'הנותן לשכוי בינה', וכאשר שמים חגורה יש לברך 'שעשה לי כל צרכי', וכן על זו הדרך. נחלקו הראשונים, האם בכל עניין יש לברך ברכות אלו:

א. הרמב''ם (תפילה ז, ז - ח) והרא''ה (שם ד''ה וכתב) הבינו מלשון הגמרא המתנסחת בלשון 'כי שמע', 'כי לביש', 'כי סיים מסאניה' וכו', שמדובר בברכות הנהנין, ודווקא כאשר עושים את אותה הפעולה יש לברך. משום כך לדוגמא, מי שלא שמע קול תרנגול, וכפי שרבים לא שומעים בזמן הזה, לא יברך הנותן לשכוי בינה, וההולך יחף, אינו מברך שעשה לי כל צרכי. בעקבותיהם צעד גם השולחן ערוך (מו, ח) שהוסיף, שנהגו לברך בלי שם ומלכות. ובלשון הרמב''ם:

''שמונה עשר ברכות אלו אין להם סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו, כיצד הרי שחגר חגורו והוא על מיטתו, מברך אוזר ישראל בגבורה, שמע קול התרנגול מברך הנותן לשכוי בינה, וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה, אינו מברך אותה. כיצד לן בכסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים, הלך יחף אינו מברך שעשית לי כל צרכי, ביום הכפורים ובתשעה באב שאין שם רחיצה, אינו מברך נטילת ידים ולא המעביר חבלי שינה, ''

ב. הרמב''ן (פסחים ז ע''ב ד''ה והוי) והר''ן (ד''ה והאי) חלקו וסברו, שבכל עניין צריך לברך את כל ברכות השחר, שכן להבנתם ברכות השחר הן ברכות השבח, ואת הקב''ה יש לשבח כל בוקר על מעשים אלו, בלי קשר להנאה מהדבר. כך פסק להלכה הרמ''א בעקבותיהם (מו, ח), וכן רבים מהפוסקים הספרדים וביניהם הרב עובדיה (יחוה דעת ג, לג), בעקבות האר''י שכתב בשער הכוונות (א, עג) שהברכות הם רמז לאורות עליונים שצריך 'להוריד לעולם' כל בוקר, ולכן צריך לברכן בכל עניין וכדעת הרמב''ן והר''ן.

ברכות התורה

מחלוקת בעלת עקרון דומה למחלוקת סביב ברכות השחר, יש במחלוקת סביב ברכות התורה. הגמרא במסכת ברכות (יא ע''ב) כותבת, שלפני שלומדים תורה צריך לברך. האם צריך ללמוד מיד אחרי הברכה? לכאורה אין בכך שאלה, שכן הירושלמי (ברכות א, ה) כותב במפורש שיש לברך. אלא שלמעשה נחלקו הראשונים:

א. ר''י (מובא בתוספות ברכות, יא ע''ב ד''ה שכבר) ורבינו תם (שם) פסקו, שהמברך ברכות התורה לא צריך ללמוד מיד אחר כך. כיצד יישבו את דברי הירושלמי? הציעו שתי אפשרויות. אפשרות ראשונה: אמנם כך מופיע בתלמוד הירושלמי, אבל בתלמוד הבבלי חידוש זה לא מוזכר, וההלכה כתלמוד הבבלי. אפשרות שנייה הגמרא כותבת, שבמקרה בו אדם שכח להגיד בבוקר ברכות התורה, הוא יכול לצאת ידי חובה בדיעבד באמירת אהבה רבה העוסקת גם בלימוד התורה. כאשר התלמוד הירושלמי כותב שיש ללמוד לאחר הברכה, כוונתו למי שיצא ידי חובה בברכת אהבה רבה.

מדוע יש חילוק בין היוצא ידי חובה בברכת התורה, ליוצא ידי חובה בברכת אהבה רבה? הסיבה לכך, שברכת אהבה רבה היא בעיקרון חלק מברכות קריאת שמע, ולא משמשת כברכות התורה. לכן אם אדם באופן חריג מכוון לצאת בה ידי חובה כברכות התורה, הוא צריך להוכיח שכך מטרתו באמצעות לימוד תורה לאחר הברכה. ברכת התורה לעומת זאת ייעודה ללימוד תורה, ולכן אין צורך ללמוד מיד לאחריה. ובלשון המרדכי (רמז כז) שהביא את דבריו:

''בירושלמי מפרש והוא ששנה על אתר, פירוש, שלמד מיד באותו מקום. וכתב ר"י דדווקא אהבה רבה דלא הוי עיקר ברכה לברכת התורה, אלא לקריאת שמע נתקן, אבל ברכת בחר בנו וברכת לעסוק בתורה שנתקנו לברכת התורה היא פוטרת כל היום, ועל זה אנו סומכים שאין אנו לומדים מיד אחר ברכת התורה.''

ב. הרמב''ם (תפילה ז, י - יא), הרא''ש (א, יג) חלקו וסברו, שגם לאחר ברכות התורה יש ללמוד. ייתכן שסברו, שכיוון שבבלי לא כתוב במפורש שאין חובה ללמוד אחר ברכת התורה, ממילא הלכה כדברי הירושלמי המפורשים, שיש ללמוד. כך גם דעת רוב האחרונים, וביניהם הפרי חדש (מז, ז)  הגר''א (שולחן ערוך שם) והחיי אדם (כלל ט, ד), ושלא כדעת השולחן ערוך (מז, ז) שפסק שאמנם טוב ללמוד כדי לחשוש לדעת הרמב''ם, אך אין בכך חובה. ובלשון החיי אדם:

''תיכף אחר ברכת התורה צריך לומר איזה פסוקים, דאם הפסיק בין הברכה ללימוד, צריך לחזור ולברך, ולכן נוהגים לומר ברכת כהנים, ומשנה אלו דברים כו' ואף דבשולחן ערוך רק כתב רק דנכון שלא להפסיק, כבר הכריעו הב"ח, והפרי חדש וביאורי הגר"א דדינא הוא, ודבריהם נכונים מאוד. לא בירך עד שהתפלל וכבר אמר אהבה רבה, אם למד מיד אחר התפילה אפילו מעט לשם מצות לימוד, עלתה לו אהבה רבה במקום ברכת התורה.''

במה תלויה מחלוקת הראשונים והאחרונים? בדומה למחלוקת סביב ברכות השחר, ייתכן שבשאלה, האם ברכות התורה הן ברכות השבח או המצוות. אם ברכות התורה הן ברכות המצוות וכפסק רוב האחרונים, אז כמו ברכות הנהנין, צריך ללמוד מיד לאחר הברכה, וכשם שלאחר הברכה על הלולב צריך מיד ליטול אותו. לעומת זאת, אם ברכות התורה הן ברכות השבח וכפסק השולחן ערוך, נמצא שמשבחים את הקב''ה על נתינת התורה, אבל אין צורך ללמוד מיד לאחריהן.

ג. המשנה ברורה (שם, יג) צעד בגישת ביניים ופסק, שכיוון שיש מחלוקת ראשונים ואחרונים האם צריך לשוב ולברך, השוכח לברך לאחר ברכת התורה, יכוון לצאת ידי חובה בברכת אהבה רבה, וילמד מיד לאחר התפילה, וכך יצא ידי חובה לכולי עלמא. עם זאת כפי שנראה להלן, כיוון שעיקר דעתו היא כדעת השולחן ערוך, שאין חובה ללמוד לאחר ברכות התורה, במקרה בו שכח ללמוד גם לאחר ברכת אהבה רבה, לא יחזור ויברך.

הישן בצהריים והער בלילה

השלכה נוספת למחלוקת האם ברכות התורה הן ברכות המצוות או ברכות השבח, יש בשתי מחלוקת נוספות באחרונים. מחלוקת ראשונה, האם הישן בצהריים, כאשר הוא מתעורר עליו לברך שוב ברכות התורה, למרות שכבר בירך בבוקר. מחלוקת שניה,  האם הניעור כל הלילה, צריך לברך ברכות התורה כאשר הוא מתפלל שחרית:

א. הרא''ש (כלל ד, א) סבר, שכיוון שלהבנתו ברכות התורה הן ברכות המצוות, אדם שהלך לישון במהלך היום, הסיח דעתו מהברכה, ולכן עליו לברך שוב ברכות התורה כאשר מתעורר. ומצד שני, הניעור כל הלילה לא צריך לברך, שכן לא עשה הפסק מברכת היום שעבר. גם החיי אדם (כלל ט, ז), הפרי חדש (סי' מז) והגר''א (שם) צעדו בשיטה זו, וכשיטתם לעיל שברכה זו ברכת המצוות. עם זאת הוסיף החיי אדם, שטוב לשמוע את ברכות התורה מאדם שישן, ולחשוש לדעת החולקים שנראה להלן.

ב. רבינו תם (תוספות ברכות שם) ובעקבותיו השולחן ערוך (מז, יז) חלקו וסברו, שכיוון שברכות התורה הן ברכות השבח ולא המצוות, הישן בצהריים לא צריך לברך שוב, שכן הברכה מועילה עד למחרת (ובדומה לברכות השחר). ומצד שני, הער כל הלילה, שעלה השחר צריך לברך ברכות התורה, שכן למרות שלא עשה הפסק מברכת היום שעבר, כל יום ויום יש לברך. גם הרב עובדיה (יחוה דעת ג, לג), על אף שבדרך כלל חושש לספק ברכות להקל ולסוברים שאין לברך, במקרה זה כתב שיש לברך, שכן כך המנהג בעקבות האר''י, שראינו שסבר שיש לברך ברכות השחר (וברכת התורה בכללן) כל יום להוריד את האורות העליונים. ובלשונו:

''והן אמת שהפרי חדש חולק על השלחן ערוך, והעלה שאם לא ישן כל הלילה אינו צריך לברך. וכן הסכים החיי אדם. וכן פסק המשנה ברורה, משום דספק ברכות להקל. ברם רבינו האר"י כתב: כל שמונה עשר ברכות השחר עד סוף ברכות התורה, חייב כל אדם לסדרן בכל יום ולברך אותן אף על פי שלא נתחייב בהן... וידוע שבמקום מנהג אין לומר ספק ברכות להקל. ולכן העיקר בזה להלכה שגם הניעור כל הלילה צריך לברך ברכות התורה לאחר שיעלה עמוד השחר.''

ג. המשנה ברורה (מח, כח) בדעה ממוצעת פסק, שמכיוון שיש מחלוקת אחרונים, ספק ברכות להקל, והניעור כל הלילה לא יברך ברכות התורה. אף על פי כן, טוב שישמע ברכות התורה מאדם שישן לחשוש לחולקים. אמנם הוסיף בשם רבי עקיבא איגר, שאם באותו היום ישנו בצהריים לפחות חצי שעה כשנת קבע, כולם מודים שיש לברך ברכות התורה בבוקר. לדעת השולחן ערוך כיוון שכל יום יש לברך, ולדעת החיי אדם והגר''א, כיוון שעשה הפסק בברכה בעקבות שנת הצהריים.

נטילת ידיים בבוקר

נקודה נוספת בה עסקנו בעבר (פקודי שנה ד'), הבאה לידי ביטוי בשבועות ומשלימה את הדיון, היא המחלוקת האם צריך ליטול ידיים כאשר ערים כל הלילה. ראינו, שלדעת הזוהר והרא''ש אין צורך בנטילה. לדעת הרא''ש משום שלא נגע במקומות המטונפים, ולדעת הזוהר משום שהטומאה שורה רק בשינה. בדעת הרשב''א לעומת זאת הסתפק הבית יוסף, שכן טעם הנטילה לשיטתו היא משום שנעשה בריה חדשה, וכיוון שבדרך כלל האדם נעשה כבריה חדשה בבוקר, ייתכן שקבעו חז''ל שתמיד צריך ליטול.

למעשה כתבו השולחן ערוך והרמ''א (שם, יג), שמספק יש ליטול ידיים בלי ברכה. ליטול ידיים בגלל דעת הרשב''א הסובר שיש ליטול, אך ללא ברכה בגלל הרא''ש והזוהר הסוברים שאין ליטול, ובניגוד לב''ח (שם, ב) שסבר שגם במקרה זה יש ליטול ידיים בברכה. עם זאת, כאשר אדם לא ישן בלילה אך עושה צרכיו בבוקר, כתבו אחרונים רבים (ובניגוד לדעת הרב עובדיה) שגם לדעת השולחן ערוך והרמ''א יש לברך בנטילה שלאחר היציאה מהשירותים, כיוון שבמקרה מעין זה גם לדעת הרא''ש יש ליטול ידיים בברכה שהרי ידיו מלוכלכות. וכן המליץ המשנה ברורה (שם, ל) לעשות בחג שבועות כאשר ערים כל הלילה.

חג שמח! סיימת לקרוא? קח לקרוא בשולחן החג או בבקשה תעביר הלאה על מנת שעוד אנשים ייקראו[1]...