לאדם במצבו של בנימין אסור היה להכנס לארמון ועונשו מוות מידי. כשמובא בנימין לפני השליט המצרי הוא כבר כבן עשרים וחמש, ואב לעשרה בנים — ובכל זאת האחים מכנים אותו "ילד". הם רומזים לשליט שאי אפשר להביאו, שכן הפרידה ממנו עלולה לקפח את חיי אביו ואת חייו - בדרך או בארמון. יוסף, המזהה את מצבו העגום, פונה אליו ואומר: "אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי" — ובכך מאמצו כבן ומתפלל לאלוהים שיחון את המסכן הזה. כאשר בנימין מואשם בגנבה, אינו מתגונן ואינו פוצה פה — ואפילו יהודה אינו מעז לטעון שהדבר אינו אפשרי.

האחים לא פגעו בבנימין משום שלא חששו שיתבע שלטון עליהם או את כל חלקה של רחל — שהרי לא היה ביכולתו לתבוע דבר.

בברכתו בסוף ימיו מברך יעקב — ואולי מקלל — את בנימין: "בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד, וְלָעֶרֶב יְחַלֵּק שָׁלָל" (בראשית מט כז). יעקב מנבא ששבט בנימין יהיה עם אלים ובוזז. סביר ששאר השבטים סלדו מבני בנימין מחשש שגם צאצאיו יהיו לקויים, ולפיכך נמנעו מלתת להם את בנותיהם. מתוך מחסור זה נהגו אנשי בנימין לחמוס ולאנוס נשים שעברו בנחלתם — כפי שמתואר בסיפור פילגש בגבעה (שופטים יט-כא). שבט בנימין גם לא הצליח לכבוש את נחלתו, שכן שאר השבטים לא חשו חובה לסייע לו. לאחר מעשה הפילגש נשבעו השבטים שלא לתת את בנותיהם לבנימין (שופטים כא א) — אך סביר שכך נהגו גם קודם לכן.

ייתכן שאלוהים התיר לרחל למות ולבנימין להיוולד לקוי — כדי להגן עליו משתי סכנות: השפעת אלילי אמו, וסכנת המוות מידי אחיו.

ואכן, שבט בנימין זכה בחסד אלוהים. המלך הראשון — שאול — היה משבט בנימין. והמנהיג האחרון שהציל את העם היהודי — מרדכי היהודי, איש ימיני — אף הוא משבט בנימין. מרדכי ייסד מערכת כלכלית ליהודים המפוזרים בממלכה, שהחזיקה אותם בעושר ורווחה במשך אלפי שנים. 

כחסד ליהונתן בן שאול דוד צרף את אנשי בנימין לשבט יהודה, ולקח את חלקתם לבנות את בירתו בירושלים.

 https://www.ilans-books.com/      אילן סנדובסקי