"אלה פקודי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבדת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן" (שמות לח,כא). 'מהו "מִשְׁכָּן" (שמות לח, כא) שני פעמים? א"ר שמואל בר מרתא: שנתמשכן שני פעמים על ידיהם. זהו שאנשי כנסת הגדולה אומרים (נחמיה א, ז): "חֲבֹל חבלנו לך ולא שמרנו את המצות ואת החוקים ואת המשפטים". מהו "חבול חבלנו לך"? - הוי שנתמשכן ב' פעמים; ואין 'חבול' אלא משכון שנאמר (דברים כד, ו): "לא יחבול רחים ורכב". לכך כתיב "אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדוּת" שני פעמים' (שמו"ר נא,ג). אולי גם כרמז שנאמר "פקודי" (וגם זה פעמיים - “פקודי … פקד") כרמז לזמן עונש שנאמר לשון פקידה: "וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם" (שמות לב,לד). '"וביום פקדי" וגו' - עתה שמעתי אליך מלכלותם יחד, ותמיד תמיד כשאפקוד עליהם עונותיהם ופקדתי עליהם מעט מן העון הזה עם שאר העונות, ואין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עון העגל' (רש"י). וכך גם מרמז שבחורבנות שהם עונש, מתגלה פקידת עונש על מעשיהם וגם על חטא העגל (ולכן רמז לשתי פקידות). בכך גם כרמז לגילוי כעין חטא העגל (שמתגלה אז בעונש), שחורבן בית ראשון בא על שלושת העברות החמורות: 'מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו: ע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים' וכו' (יומא ט,ב). שכך היה גם בעגל, שחטאו בע"ז (העגל) ברצח וג"ע ('"לצחק" - יש במשמע הזה גלוי עריות, כמו שנאמר (בראשית לט) "לצחק בי", ושפיכות דמים, כמו שנאמר (שמואל ב ב) "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו", אף כאן נהרג חור' [רש"י; שמות לב,ו]). כך גם בבית שני, שנחרב בשל שנאת חינם, זה שקול כשלושת העברות האלו: 'שהיתה בו שנאת חנם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות – ע"ז, גלוי עריות ושפיכות דמים' (יומא שם). זהו גם: '"משכן העדת" – עדות לישראל שויתר להם הקדוש ב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם' (רש"י בפס'), '"מִשְׁכַּן הָעֵדֻת". מה העדות? זו תורה שהם יגעים בה' (שמו”ר נא,ז). שבזה כעין רמז שהמשכן מעיד שה' ויתר על חטא העגל, לכן כשחטאו ועברו על התורה בחומרה, ובפרט בדברים שכעין חטא העגל, אז נחרב המשכן שמעיד על הכפרה לחטא העגל. מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א פרש אחרת את הכפילות ('תורת המקרא' “פקודי"), כיון שאין מקרא יוצא מידי פשוטו, לכן הסביר ע"פ דרשת חז"ל (שמו"ר נא,ב; והספרי זוטא במדבר יח,ד) שהיו שני משכנות, 'אהל העבודות ואהל הדברות', ראה שם באריכות את הסברו. אולי ע"פ זה מובן שגם דרשו: ' … הוי – "וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת". מהו "העדות”? שכל זמן שישראל עוסקין בתורה ובקרבנות תהא עדות להם שאינם יורדין לגיהנם' (שמו"ר נא,ז). שלמדו על שני אלו, כיון שבמשכן היו עובדים בקרבנות, וכן דרשו "משכן העדות" על התורה: 'מה העדות? זו תורה' וכו' (שם), שזהו שני המשכנים – העבודות והדברות (התורה). מרן הגאון מסביר שם שהמשכן שימש לששה דברים: א. השראת שכינה. ב. מקום להקרבת קרבנות. ג. מקום לעליה לרגל שלוש פעמים בשנה. ד. הושבת סנהדרין גדולה ליד המזבח. ה. כיוון לתפילה. ו. תחליף להר סיני להמשך מתן תורה. והתפקיד השישי היה כמובן רק בימי משה, ולכן היו צריכים את המשכן לדברות, וזהו שנאמר פעמיים המשכן כאן (ראה דבריו שם). אולי דברים אלו מרמזים על הגילוי של הקשר בין המשכן לתורה, שהוא נעשה כתיקון בעקבות הפגיעה בגילוי של מתן תורה בחטא העגל (ראה 'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א; וכן רש”י כאן פירש: '"משכן העדת" - עדות לישראל שויתר להם הקדוש ב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם'. וכן פעמיים משכן כרמז למשכן לעדות שזהו חלק מאותם ששה דברים – שהוא השישי, שלאחר משה התבטל ונשארו רק חמשה דברים במשכן). שמרמז על התושב"ע שהיא ששה סדרים: סדר זרעים כרמז בהשראת שכינה, שזהו מצוות התלויות בארץ, וא"י היא מקום השראת השכינה. סדר מועד כרמז למקום עליה לרגל במועדים. סדר נשים כרמז בכיוון לתפילה, שלומדים הלכות תפילה מנשים – מתפילת חנה (ברכות לא,א); וכן נאמר על האמהות עניין תפילה: 'ולמה נתעקרו האמהות? ר' לוי משם רבי שילא דכפר תמרתא, ורבי חלבו בשם ר' יוחנן: שהקב"ה מתאוה לתפלתן ומתאוה לשיחתן, שנאמר (שיר ב): "יונתי בחגוי הסלע”. יונתי, בחגוי, למה עקרתי אתכם? בשביל "הראיני את מראיך השמיעיני את קולך”' (ב”ר מה,ד). סדר נזיקין כרמז בהושבת סנהדרין ליד המזבח, שהסנהדרין חלק ממסכת נזיקין. סדר קדשים כרמז בהקרבת קורבנות. סדר טהרות כרמז בתחליף להר סיני, שבנ"י נטהרו לקראת קבלת התורה (שמות יט,טו), וכן משה היה בדרגת קדושה עליונה וטהורה וכך זכה להיות מוסר התורה. לאחר מות משה נשארו רק חמשה שזה כרמז לחמשה חומשי תורה, כרמז שמשה היה מוסר התורה וה' היה מדבר ומודיע לו את התורה שיכתוב (וכן את החלק שבע”פ), שזהו כעין תושב"ע – בע"פ, וכשנפטר נשאר לנו התורה שבכתב בכתב, ואינה כע"פ. אז מתגלה – בראשית כרמז בהשראת שכינה שהאבות ייסדו את התו"מ להשראת השכינה; וכן בה הובטחה הארץ לאבות ולנו כזרעם, וא”י היא ארץ שבה יש השראת השכינה. שמות כרמז למקום עליה לרגל, שכך הלכו להר סיני לקבלת התורה (וזה היה בשבועות, שהוא אחד החגים לעליה לרגל [על החיבור בין זמן מתן תורה וחג שבועות ראה ב'תורת המועדים' מאמר 'חג השבועות כחג התורה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א]). ויקרא כרמז במקום להקרבת קרבנות, שנאמרו בויקרא. במדבר כרמז בסנהדרין, שהם גם מייצגי העם, ובבמדבר נאמר על מעשי העם; וכן בו נאמר על הקמת הסנהדרין: “ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל" וגו' (במדבר יא,טז). דברים כרמז בכיוון לתפילה, שבדברים מסופר על תפילתו של משה להיכנס לארץ (דברים ג,כג-כה). אולי לכן נאמר כאן על שני המשכנים כרמז לתורה (שהיה משכן הדברות בתוך משכן העבודות; וכן נרמז כאן על מטרות המשכן, שהתגלה עוד אחד בגילוי של משכן נוסף; וכן נאמר כללית: 'מה העדות? זו תורה'), שיש שני גילויים, המשכן הרגיל והמשכן של התורה, כרמז שבתורה יש שני לוחות הברית (שהתורה היא השורש לשני המשכנים, שגם אהל העבודות שורשו בתורה, בקה”ק שם הארון עם הלוחות), הלוח האחד בין אדם למקום, וזה מתגלה כרמז באהל העבודות שזה מאדם לה'; והלוח השני בין אדם לחברו, וזה מתגלה באהל הדברות שמשם ירדה תורה לישראל ששורשה זהו בין אדם לחברו: 'דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא' (שבת לא,א). אולי גם כרמז שמשה עלה לקבל את התורה פעמיים, והוריד את התורה פעמיים, כשבראשון שבר את הלוחות כיון שחטאו ישראל. לכן אהל הדברות כנגד המעמד הראשון של מתן תורה, שישראל חטאו ורק משה נשאר בדרגה הקודמת, ולכן זהו אהל הדברות שהיו רק בזמנו של משה ובשבילו כדי לקבל את התורה; ואילו לדורות זהו אהל העבודות, שזהו המשכן שבא בעקבות חטא העגל, שלכן צריך מקום מסויים להשראת שכינה בעוה”ז, וזהו במשכן, ולכן זה רומז למתן תורה השני (שהיה לאחר העגל כשבנ"י בדרגה נמוכה יותר). המשכנים כאן רומזים לתורה, ולכן גם רומזים לחורבנות שבאו בעקבות עזיבת התורה, שזהו שרמזו חז”ל שהמקדש יתמשכן פעמיים.