בס''ד           פרשת כי תשא: האם ניתן להפריש ביכורים בזמן הזה

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה (לד, כז), על המצווה להביא ביכורים, אותה היא מסמיכה לאיסור שיתפרש על ידי חז''ל, לבשל בשר וחלב: ''רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְקֹוָ֣ק אֱ-לֹהֶ֑יךָ לֹא־תְבַשֵּׁ֥ל גְּדִ֖י בַּחֲלֵ֥ב אִמּֽוֹ''. בטעם שהסמיכה התורה מצוות אלו פירש הרמב''ן (שם, ד''ה ראשית), שבעת העלייה לרגל בהבאת הביכורים, יביאו גם את בכורי הטלאים, וכיוון שמסתמא יעלו עם הבכורים גם את אימותיהם, וירצו לחגוג באוכל הטוב ביותר, יש חשש שיבשלו גדי בחלב אימו, ולכן הזוכר איסור זה. ובלשונו:    

''ראשית בכורי אדמתך: בעבור כי הזכיר שיביאו בכורי כל אשר בארצם לבית ה', יסמוך לזה לא תבשל גדי בחלב אימו. כי בעת ביכורי האדמה, יביאו גם כל בכור בהמה הגדיים וטלאים, ובעת ההיא יגדלו הגדיים ויהיה החלב, ופעמים רבים יעלו האם עם הבכור בהיותו יונק בעבור שלא ימות, והנה הבאים לחוג יתענגו לאכול הבכורות בכל המטעמים עם הכהנים, ולכך הזכיר איסורם עם הבכורים.''

בעקבות התורה המזכירה מצוות הביכורים, נעסוק השבוע במצווה זו, ובשאלה, מה דין המקדיש ביכורים בזמן הזה, כאשר אין בית מקדש ולא ניתן לעלות לרגל. על מנת לענות על שאלה זו, נפתח בביאור כיצד מפרישים ביכורים, והאם יש עניין לסמן ביכורים בזמן הזה. עוד נראה את מחלוקת הפוסקים מאיזה פירות מביאים, והאם ניתן להוסיף פירות ממינים שאינם חייבים.

הפרשת הפירות

כפי שמתארים פסוקי המקרא בפרשת כי תבוא, לאחר שעם ישראל יבוא לארצו ויירש אותה, עליו לקחת מראשית פרי האדמה, להביא אותו לבית המקדש, ולומר נוסח מקרא ביכורים, הכולל הודאה לקב''ה, נוסח אותו אומרים גם בהגדה של פסח. המשנה במסכת ביכורים (ג, א) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לבין חכמים, מתי מפרישים את הביכורים:

לדעת חכמים, כאשר אדם יורד לשדהו ורואה תאנה, רימון או ענבים שביכרו, עליו להקיפם בגמי, ולומר 'הרי אלו ביכורים', ודי בכך. לדעת רבי שמעון לעומת זאת, לא די בסימון הפרי בשעת גדילתו, שכן באותו הזמן אותו פרי כלל לא פרי, אלא בוסר, לכן יש לסמן אותו כדי לדעת שפרי זה גדל ראשון, אך יש לשוב ולהכתיר אותו כביכורים בשעת קטיפתו, כשהוא בשל לאכילה.

סימון הפרי

האם יש מצווה לסמן את הפרי ולהפרישו? נראה שנחלקו בשאלה זו ראשונים ואחרונים:

א. הרמב''ן (שורש י''ב), הרשב''ץ (זהר הרקיע קנו) וראשונים רבים נוספים סברו, שאין מצווה להפריש ביכורים, אלא רק להביאם לבית המקדש (ולומר את נוסח ההודאה). הטעם שחילקו בין הפרשת ביכורים לבין הפרשת תרומות ומעשרות שבהפרשתן יש מצווה, שכל עוד לא הפרישו תרומות ומעשרות, הפירות אסורים באכילה, ולכן בהתרת הפרי לאכילה יש מצווה. מה שאין כן בביכורים, שמי שאינו מפרישם ומביאם אמנם עובר על איסור, אך אין איסור בעצם אכילת פרות שלא הופרשו מהם ביכורים.

ב. הרב פערלא (מצוות עשה פא), הבין בדעת רבי סעדיה גאון, שחלק וסבר שיש שתי מצוות, מצווה להפריש באמצעות סימון הפרי, ומצווה להביא את הביכורים לבית המקדש. כך נראה שגם פסק הכנסת הגדולה (יו''ד סא, א), ומשום כך הוסיף וכתב שיש לברך על הפרשת ביכורים, שכן יש מצווה בהפרשתם. וכן דייק גם החסדי דוד (תוספתא ב, ז) מהמשנה, ומדברי הרמב''ם (ביכורים ב, יט), שמשמע מלשונו שהפרשה לאחר תלישת הפירות היא רק בדיעבד. ובלשונו:

''כיצד מפרישים וכו': ואולי קמשמע לן הכא במשנה יתירה, דמצווה לעשות כן, דאילו ממתני' הוא אמינא דקמשמע לן שיכול לעשות כן, לאפוקי מתרומה שאם קרא שם תרומה במחובר לא עשה כלום, קמשמע לן דבבכורים יכול, והכא קמשמע לן דמצוה מן המובחר היא להקדישן במחובר. וכן משמע מדברי הרמב"ם, שכתב לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם, הרי זה מפריש אחר שיתלשו. משמע דלכתחילה צריך להקדישן קודם תלישה.''

בעקבות שיטה זו שיש מצווה בהפרשה, טען הרב ארלה אראל ('סימון ביכורים בזמן הזה'), שעל אף שלא ניתן להביא ביכורים בזמן הזה, יש עניין לסמן ביכורים ולהתנות, שאם ייבנה המקדש, יביא ביכורים אלו, ובמעשה זה אף יש זכר למקדש. והוסיף, שאף אם לא ייבנה המקדש, אין לחשוש לקדושת הפירות, שכן ניתן להישאל על קדושתם (וסיים, שהרוצה להימנע מתקלות אלו, רק יסמן את הביכורים, ולא יקרא 'הרי אלו ביכורים' (אולם, יש לדון איזו משמעות הלכתית יש לפעולה מעין זו).

הרב יהודה זולדן (שם) במאמר תגובה, חלק וסבר שאין עניין לסמן ביכורים בזמן הזה, ואכן לא מצינו מעולם המלצה לנהוג בחומרא זו. והעיר, שמלבד התקלה שיכולה להיות בכך שאנשים יפרישו ביכורים ובשוגג ייהנו מהם, גם אין טעם לעשות 'זכר למקדש'. ונימק, שמעבר לכך שלא מצינו בחז''ל תקנה מעין זו, הרי כאשר מתקנים תקנות זכר למקדש, יש תועלת בעצם המעשה עצמו, לדוגמא אכילת אפיקומן שמדגיש את החירות בליל הסדר. מה שאין כן בהפרשת ביכורים, שאין עניין בעצם ההפרשה.

הפירות החייבים בביכורים

מאלו פירות יש להביא ביכורים בזמן שבית המקדש היה קיים? נחלקו בשאלה זו הראשונים:

א. הרמב''ם (ביכורים ב, ב) וראשונים נוספים פסקו בעקבות המשנה במסכת ביכורים (א, ג), הכותבת במפורש שיש להביא רק משבעת המינים, ומהמובחרים שבהם, שרק משבעת המינים יש להביא. סמך להלכה זו הביא הרמב''ם (פירוש המשנה שם) מהירושלמי, הכותב שמתוך כך שהפסוק בפרשת כי תבוא כותב 'מראשית פרי האדמה', משמע שרק מחלק מהראשית יש להביא. 

ב. הריב''א (כי תבוא כו, ב) חלק על הרמב''ם. הוא הסכים אמנם שרק משבעת המינים יש להביא ביכורים וכדברי המשנה, אך בעוד שהרמב''ם דייק מהמילה 'מראשית', שרק משבעת המינים מביאים ולא מכל פירות הראשית, הרי הריב''א סבר שדבר פשוט שיש להביא רק משבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל, ומהדיוק מהמילה 'מראשית', למדים שצריך להביא רק מחלק משבעת המינים, מין אחד משבעת המינים שגדל ראשון. כך גם הסביר את התמיהה, מה יעשה אדם שיש לו שבעת המינים הגדלים בחצרו, וכי יצטרך לעלות שבע פעמים לירושלים? אלא שחובה להביא רק ממין אחד מתוך השבעה. ובלשונו:

''ותירץ רבינו תם מאורלייאנ"ס, דאי לאו קרא הווא אמינא דצריך להביא בכורים מכל מינים, קמשמע לן מראשית, ולא כל ראשית, לומר שאינו צריך להביא אלא ממין אחד מז' מינים, איזה מהם יבכר תחילה. ולכך תירץ הרב רבי אהרן מקוטבוייר"א, מה שתמהים העולם על דברי רש"י, אם מי שיש לו מכל ז' מינים לא יהיה כל הקיץ בביתו אלא בירושלים?! אלא ודאי אין צריך להביא מכולם, אלא מאחד מהם.''

ג. הר''ן (חולין קכ ע''ב ד''ה מינה) בגישה שלישית, הסכים עם הרמב''ם שחובה להביא מכל שבעת המינים ביכורים, אך חלק והבין מדברי רבי יהושע בגמרא בחולין (שם), שנקט שאפשר להביא ביכורים גם ממיץ תפוחים, שהרוצה להוסיף ביכורים משאר הפירות רשאי לעשות כן. ראייה נוספת הביא מהמשנה במסכת ביכורים הכותבת בשם רבי שמעון בן ננס, שמעטרים את הביכורים בפירות שאינם משבעת המינים, ומכאן משמע שניתן להביא משאר מינים.

כיצד הרמב''ם והריב''א יתמודדו עם ראייה זו? כפי שהעיר הרב אשר וייס (כי תבוא, ביכורים), יש לחלק בין הביכורים ותוספת הביכורים לבין הביכורים עצמם. הביכורים עצמם, ואף התוספת שמביאים עימם כדי להרבות בפירות, קדושים, וצריכים להיות משבעת המינים. לעומת זאת עיטורי הביכורים, אין בהם מקדושת הביכורים כלל, והם חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות מספק. ומכאן שאין ראייה לדבריו מדברי רבי שמעון בן ננס, מכך שמעטרים את הביכורים בפירות שאינן משבעת המינים.

יין ושמן

מוסכם שאסור לקחת רימון, להופכו למיץ ולהביאו לבית המקדש, שכן יש בכך הפסד הפרי. נחלקו המפרשים בעקבות סתירה, האם ניתן להפוך זיתים וענבים לשמן ויין. מצד אחד הגמרא במסכת חולין (קכ ע''ב) כותבת כדבר פשוט, שניתן להביא לכתחילה יין ושמן בביכורים. מצד שני, המשנה במסכת חלה (ד, יא) מספרת, שיוסף הכהן הביא ביכורי יין ושמן ולא קיבלו ממנו:

א. המאירי (שם) יישב, שהגמרא בחולין צועדת בשיטת רבי יהודה, המשווה בין ביכורים לתרומה, וכשם שבתרומה ניתן להביא יין ושמן, כך בביכורים, אך אין הלכה כמותו ולכן נדחה יוסף הכהן. ב. הרמב''ם (ביכורים ב, ד) חלק וכתב להפך, שהלכה כדברי הגמרא במסכת חולין, וניתן להביא ביכורים מיין ושמן, שכן דרך לסחוט זיתים וענבים ואין בכך פגיעה בפרי. ובלשון הרב קנייבסקי (שם):  

''אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד, שנאמר פרי האדמה ולא משקה, ואם הביא משקין אין מקבלין ממנו. דרך אמונה: דדרכן בכך ואין זה הפסד, ולכן יכול להביא לכתחילה משקין או אם הפריש ענבים יכול לעשותן משקין ולהביא, וכן הכהן יכול לעשות משקין.''

ג. הרא''ש (חלה, שם) ורבי עובדיה מברטנורא (שם) צעדו גישת ביניים כתבו, שיש לחלק בין מקרה בו מקרה בו מתחילה בצרו את הזיתים והענבים על מנת לעשות מהם יין ושמן, אז יש בהם חשיבות ומותר להביאם כביכורים, למקרה בו מתחילה בצרום כדי לאוכלם, והתחרטו ועשו מהם יין ושמן, אז לא ניתן להביא, שכן ביכורים צריך להביא מהפירות המובחרים ביותר.

המקדיש בזמן הזה

לכאורה תשובה לשאלה מה דין המקדיש ביכורים בזמן הזה, ישנה במשנה בירושלמי במסכת שקלים (ח, ח). המשנה כותבת, שהמצווה לתת שקלים וביכורים נוהגת רק בזמן הבית. עוד מוסיפה, ומביאה מחלוקת מה דין אדם שהקדישם. לדעת תנא קמא, הן שקלים והן ביכורים קדושים, ואילו לדעת רבי שמעון הביכורים אינם קודש. במה דנה המשנה? נחלקו המפרשים:

א. רבי עובדיה מברטונרא (שם) והרב חיים קנייבסקי (ביכורים ב, ב) הבינו, שהמשנה דנה בשאלה בה פתחנו, מה דין המקדיש ביכורים בזמן הזה, ופסקו הלכה כדעת רבי שמעון, שהמקדיש ביכורים בזמן הזה, הם לא מתקדשים. כך הבין גם הראב''ן (סי' נ), אך פסק כתנא קמא, ולכן נקט שבמקרה בו אדם הקדיש ביכורים בזמן הזה, עליו לתת להם להרקיב, שכן אסור להנות מהם.

ב. הרמב''ם (ערכין ו, טז) והתוספות (מכות יט ע''א ד''ה מה) הבינו אחרת, להבנתם המשנה דנה בשאלה, מה דין אדם המקדיש ביכורים בזמן שהבית קיים. האם הם נחשבים ממון הכהן, ולכן לא ניתן להקדישם, או שעדיין הם ברשות הבעלים. ועל אף שהתוספות למעשה כתבו שהמפריש ביכורים בזמן הזה דינם כחולין, הרי שהם פסקו כך בגלל שהסיקו כן מהמשנה במסכת ביכורים (ב, ב), הנוקטת שביכורים נוהגים רק בזמן הבית, וממילא הבינו שאין בהם קדושה לאחר הבית. ובלשונם:

''והא דאמר בברייתא בכורים יוכיחו, צריך לומר דמיירי בבכורים שהופרשו לפני חורבן הבית, דאם הופרשו אחר הבית אינן קדושין כלל וחולין הן. דתנן פרק שני דבכורים, יש בתרומה ומעשר מה שאין כן בבכורים, שהתרומה והמעשר אוסרין, ויש להם שיעור, ונוהגין בכל הפירות, בפני הבית ושלא בפני הבית. ובכורים אינן אלא בשבעה מינין, ובפני הבית.''

השלכה למחלוקת תהיה ביחס למעשי הקרן קיימת לישראל. בעבר, תפקידה היה לגאול קרקעות בארץ ישראל, והיא מיתגה את התרומות אליה כנתינת ביכורים. ועל אף שרוב הפוסקים כאמור נקטו שאין לחשוש לקדושת ביכורים בזמן הזה, וגם בדעת הרמב''ם, יש שפירשו שאין קדושה חלה, (וניתן לדייק זאת מכך שפסק שמביאים ביכורים רק בזמן המקדש (וכפי שדייקו התוספות מהמשנה)), חשש הרב קוק (משפט כהן, נז) להבנה ברמב''ם שכן חלה קדושה, ולכן כתב שלכתחילה יש להימנע משימוש בלשון זו.

עם זאת כפי שציין, בדיעבד וודאי שאין חשש איסור, שכן מעבר לכך שכאמור יש הסוברים שאין קדושת ביכורים חלה בזמן הזה, הרי ברור לכולם שלא מדובר בביכורים ממש, אלא בכסף לגאולת הארץ, והלשון ביכורים רק מושאל. ראייה הביא מהגמרא בכתובות (קה ע''א), שם נאמר שרב ענן לא סירב לקבל מתנה, למרות שהנותן ציטט מימרא 'שכל הנותן דורון לתלמיד חכם, כאילו הקריב ביכורים', כיוון שברור היה שמדובר במתנה ולא בביכורים ממש.  

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו^[1]...