"זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'" (שמות ל,יג). '"מחצית השקל בשקל הקודש" - במשקל השקל שקצבתי לך לשקול בו שקלי הקדש; כגון שקלים האמורין בפרשת ערכין ושדה אחוזה' (רש"י). רש"י מביא דוגמה לשקלי מצווה מערכין ושדה אחוזה, למה דווקא נקט שני אלו (יכל להביא גם דברים אחרים, כגון פדיון בכור)? אולי בא לרמז כאגב על העומק של מחצית השקל, שמובא ביר': 'כתיב (שמות ל) "זה יתנו כל העובר על הפקודים". ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר: לפי שחטאו במחצית היום יתנו מחצית השקל. וחרנה אמר: לפי שחטאו בשש שעות ביום יתנו מחצית השקל דעבד שיתא גרמסין. ר' יהושע בי ר' נחמיה בשם ר' יוחנן בן זכאי: לפי שעברו על עשרת הדברות יהיה נותן כל אחד ואחד עשרה גרה. ר' ברכיה ר' לוי בשם רבי שמעון בן לקיש: לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף, יהיה כל אחד ואחד פודה את בנו בכורו בעשרים כסף. ר' פינחס בשם ר' לוי: לפי שמכרה בכורה של רחל בעשרים כסף, ונפל לכל א' וא' מהם טבעה, לפיכך יהיה כל אחד ואחד נותן שקלו טבעה' (יר' שקלים ב,ג). כנגד דברי ר"פ בשם ר"ל שזה קשור למכירת יוסף, שמכרוהו לעבדות בשל מעלתו, שקנאו בו על חלומותיו ועל שיעקב כבדו ועשה לו כתנת פסים בשל היותו בן זקונים, שהיה ת"ח: "וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (בראשית לז,ג). 'ואונקלוס תרגם: בר חכים הוא ליה; כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' (רש"י). כנגד זה רמז רש"י בערכין ושדה אחוזה. ערכין זה כשאדם מעריך עצמו להקדש, שזהו כעין שיוסף היה גילוי אדם של קדושה; ושדה אחוזה רומז שמכרוהו לעבדות שיורידוהו לחו"ל שינותק ממקום אחוזתו, מא"י הקדושה כעין רמז בשדה אחוזה שזה פדיון שדה שהוקדשה לקדושה - להקדש. (אמנם לפי זה יכל להביא פדיון בכור שהיר' מביא בשם רשב"ל שזה כנגד מכירת יוסף, וזה מתאים בשווי, שבפדיון בכור זה בסכום המכירה, ובמחצית השקל זה בסכום שחילקו ביניהם; אלא שאז מרומז על מכירת יוסף בצורה אחרת, ורש"י נקט אחד מהם, ברמז על המכירה. ועוד שרמז גם כנגד הדעות האחרות:) בנוסף מובא ביר' דברי ר"י ור"נ על מחצית השקל שזה כנגד חטא העגל, שהיה בחצי היום ובשש שעות ביום, ובשם ריבר"נ בשם ריב"ז זה כנגד שעברו על עשרת הדברות ולכן יתנו עשרה גרה. שאולי כך רמז רש"י: בערכין רמז כנגד שעברו על עשרת הדברות, שהם כלל התורה (שכל התורה גנוזה בעשרת הדברות [יר' שקלים ו,א]), שהיא מתקנת ומקדשת את האדם (שיש רמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת, כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידים), וזה רמוז בערכין שהאדם העריך עצמו להקדש. כנגד שחטאו בחצי היום או בשעה השישית, זה היה כשראו שמשה לא ירד מההר בזמן זה (שאמר להם מראש שירד בשעה השישית [שבת פט,א]), ולכן רצו צלם שילך לפניהם בדרך, שינחם לא"י: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" (שמות לב,א). לכן רמז רש"י כנגד זה בשדה אחוזה, כרמז לא"י היא אחוזתנו הקדושה, שרצו צלם כדי שינחם לא"י. בפשטות רש"י הביא דוגמה לשקלי הקדש שאדם הקדיש (ע"י ערכין או שדה אחוזה) כנגד שכאן זה מחצית השקל שמקדיש להקדש. אולי גם רמז רש"י בערכין שהשווי הוא תמידי בכל אדם (ע"פ מין וגיל) שלא משנה אם הוא עשיר או עני מחירו שווה; שזהו כרמז במחצית השקל: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל לתת את תרומת ה' לכפר על נפשתיכם" (שמות ל,טו). '"העשיר לא ירבה" – בזו תרומת שקלים של אדנים, שלא יתרברב העשיר על העני' (לקח טוב). ובזה רמז למכירת יוסף שהיתה בשל שוני בין האחים בעניין כספי (כעין רמז לעניין כספי בעשיר ועני, ובהתרברבות כעין שסיפר יוסף על חלומותיו שיהיה מלך): 'ואמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים; שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' (שבת י,ב).