ידוע גודל חשיבות התפלה, עד שדרשו חז״ל את הפסוק "כרום זולות לבני אדם", על מצות תפלה שעומדת ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בה (ברכות ו, ב), ולעולם אין תפלה הדומה לחברתה, וכמו שביאר בשער הכוונות (הקדמת דרושי שבת) את יחודה של כל תפלה ותפלה, וז״ל: "ענין הקריאת שמע והתפילה שמתפללין בכל יום תמיד ג’ פעמים ערב ובקר וצהרים בחול ובשבת ויו"ט. דע לך כי יש הפרש ושינוי גדול בין התפילות של חול אל תפלת השבת וראש חודש ואל תפילת היו"ט ואל חול המועד. ולא עוד אלא אפילו בימים טובים עצמם אין תפילת חג הפסח דומה לתפלת החג השבועות או לתפילת החג הסוכות וכיוצא בזה ולא עוד אלא כי גם בכל יום ויום בעצמו אינו דומה תפילת השחר לתפילת המוסף או לתפלת מנחה או לתפלת ערבית ולא עוד אלא שבימי החול עצמם יש שנוי גדול בין תפלת יום זה לתפלת יום שלאחריו ולא ראי זה כראי זה ואין לך שום תפלה מיום שנברא העולם עד סוף העולם שתדמה לחברתה כלל ועיקר. והענין בקיצור הוא לפי שתכלית מצות התפלה היא לברר הבירורין של השבעת מלכי אדום שמתו ובכל יום ויום ובכל תפלה ותפלה מתבררים ברורי נצוצות חדשות שלא נתבררו מעולם עד העת ההיא ובכל תפלה ותפלה מתבררים ניצוצות שעדיין לא עלו בשום זמן, והנה כפי ערך הניצוצות המתבררות ועולות ממטה למעלה בכל תפלה ותפלה כן כפי ערך ההוא, הוא ערך הזווג העליון ולקחתם המוחין והמשכתם וז"ס טעם החיוב הגדול המוטל עלינו להתפלל בכל יום ובכל שעה לפי שבכל תפלה ותפלה נעשין בחי' מחודשות מה שלא נעשית בשום תפלה אחרת זולתה" .

ובפרי עץ חיים (שער התפלה פרק ז’) הוסיף המהרח״ו לבאר זאת ביתר שאת, וז״ל : "והנה צריך שתדע, כי הנה יש הפרש גדול בין תפלת החול ובין תפלת ר"ח, ובין תפלת י"ט, ובין חול המועד, ובין תפלת שבת. וגדולה מזו, דאפילו בי"ט עצמו, אינו דומה תפלת פסח, לתפלת שבועות, ולתפלת סוכות. וגדולה מזו, כי אפילו תפלת החול עצמו, אינו דומה תפלת יום זה, לתפלת יום שלפניו. וגדולה מכולם כי אפילו תפלת שבכל יום ויום, יש הפרש גדול בהם, ואינו דומה תפלת הבוקר, לתפלת המנחה, או לתפלת ערבית. סוף דבר, שאין לך תפלה מיום שנברא העולם, עד לעתיד לבא, שתהא דומה לחברתה כלל ועיקר. וטעם הדבר, כי הנה כבר ביארנו, כי כל התפלות הם כדי לברר הבירורים, שיש באותן הז' מלכים שמתו, והנה בכל יום ויום, ובכל תפלה ותפלה, מתבררים בירורים וניצוצין חדשים, מה שלא נתבררו עד אז. והנה כמו שהבירורים הנבררים בכל התפלות, אינן דומין לבירורים שבתפלה אחרת, כי אותן הם הבירורים הראשונים כבר נתבררו בתפלה ראשונה, ועתה בתפלת אחרת מתבררים ונתקנים בירורים אחרים ומתחדשים, ואינם הראשונים עצמן, ואם כן כפי ערך הניצוצות המתבררים באותו תפלה, כך יהיו אז ערך המוחין שימשכו בזעיר ונוקבא, ובמה שלמעלה מהם".

ומשום כן הזהיר הכף החיים (סימן צח ס״ב): "צריך ליזהר בתיבות ובאותיות ובנקודות להוציאן כתקנן ובצביונן, ושלא יחסר מהם שום דבר, וז"ל סידור נהורא השלם (פי"ג דף י"ד ע"ב) על כן צריך האדם להזהר בכל התפלה וההרגל נעשה טבע להוציא מלין דכשירין בשלימותא ולא תחסר כל בה, כי הלא זה ידוע בזוה"ק שבכל אות ואות ובכל קוץ וקוץ תולין כמה אלפים רבבות עולמות עליונים קדושים ונעלמים כמבואר בזוה"ק (פ' אחרי דף ע"ג ע"א) וז"ל: תא חזי מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אלף בית וכו', יעו"ש שהיוצא מזה כשהאדם מוציא מפיו התיבה כתיקונה מנענע כל העולמות התלוים בהם, אך כשאין האדם נותן דעתו ולבו אל הרגשת המבטא היטיב, מחליף תיבה זו בתיבה אחרת שאינה כלל בתיקון סדר התפילות, וגורם פגמים גדולים ר"ל באותן העולמות הקדושים התלוים באותן האותיות של התיבה, כנזכר בזוה"ק בכמה מקומות דבתערותא דלתתא תליא אתערותא דלעילא".

וכבר ביאר המקובל הגדול הרב יוסף ג’יקטליא זיע״א (בהקדמה לשערי אורה) שיש לאיש הישראלי ללמוד איך וכיצד לכוון את השמות והספירות המרומזים בכל תפלה, ועל ידי שיתבונן בזה יכיר וידע את גדולת הבורא, ויפחד ויירא מפניו, וישתוקק ויכסוף להידבק בו, וז״ל: "נמצאת למד, כשתבין כוונת שמות הקודש למשפחותיהם ותשיג הכינויים המיוחדים לכל אחד מהם, אז תראה שהכול תלוי בשמו הגדול יתברך ותכסוף ותשתוקק להידבק בו ותירא ותפחד ממנו, ואז תבין יראת י"י ודעת אלהי"ם תמצא (משלי ב, ה) ותכנס בכלל אותם שנאמר בהם 'אשגבהו כי ידע שמי' (תהלים צא, טו)".

אלא שאליה וקוץ בה שאין זה דבר השוה לכל נפש, שחילוק יש בין זה שיודע לכוון כראוי שאין קץ לשכרו, לזה שאינו יודע את תורת הכוונות שאם מכוין מקצץ בנטיעות ח״ו, וכמו שכבר הזהיר המגן אברהם (הובא במשנה ברורה ריש סימן צח) שאל יכוון האדם בשמות ויחודים, רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכונת הלב, אם לא שהוא בא בסוד ה’ ויודע לכוין ביה בליבא ורעותא ודחילו, דאי לאו הכי חס ושלום מקלקל בזה הרבה. ובתשובת מהרש״ל (סימן צח) העיד על הרב שמשון מקינון שאמר אחרי שלמד סתרי קבלה שהוא מתפלל כתינוק בן יומו, שמי שלא יכול להשיג סודה על נכון יבוא לקצץ בנטיעות (משנ״ב סימן כה ס״ק מב).

ודברים אלו כבר מובאים בזוהר כמו שכתב בכף החיים (שם ס״ג): "כתב בזוה"ק (פ' בשלח דף נ"ז ע"א), וז"ל: כל בר נש דאתי ליחדא שמא קדישא ולא אתכוון ביה בלבא ורעותא ודחילו בגין דיתברכון ביה עלאי ותתאי רמאן ליה צלותיה לבר וכלא מכריזי עליה לביש, וקוב"ה קרי עליה כי תבואו לראות פני וכו', עכ"ל. והביאו מג"א ריש סימן זה, וכתב שמי שאינו יודע בעצמו שיוכל לקיים זה אל יכוין כלל בשמות ויחידים, רק יתפלל כפשוטו להבין הדברים בכוונת הלב, עכ"ד. והביאו הלכה ברורה (אות א'), אליה רבה (אות א'). וכל שכן מי שאינו יודע סדר הכוונות בטוב שאסור לו לכוין, כמ"ש בפ' תרומה (דף קע"ח ע"א בסופו), וז"ל: מאי ובוזי יקלו, דא הוא מאן דלא ידע ליחדא שמא קדישא ולקשרא קשרא דמהימנותא ולאמשכא לאתר דיצטריך ולאוקיר שמא דמריה טב ליה דלא אתברי, וכל שכן מאן דלא אתכוון באמן עכ"ל, וכ"כ החיד"א (במחב"ר סי' רע"ד אות ב'), וז"ל: דמי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר או אפילו להרהר הסודות הכתובים בסידור האר"י זצ"ל או קצורים אחרים באין מבין, שהוא קרוב להפסד יותר, ושרי להו מארייהו למתפללים מתוך סידורי האר"י ז"ל ולא ידעו ולא יבינו, דאם מכוונים איזה דבר טועים מאד, ואי לאו אסור משום יוהרא ומשום גונב דעת, עכ"ל. והביאו בספרו קשר גודל (סי' י"ב אות י"ב ואות י"ג), וכתב האליה רבה דמקרוב נדפסו שמות ויחודים ויד הכל ממשמשין בה, ועל חכמי הדור למחות, עכ"ד, והביאו הפרמ"ג (בא"א אות א'), מיהו מי שיודע סדר הכוונות בטוב שלמד מפי סופרים ומפי ספרים, ומכוין כל סדר התפלה בגילה ורעדה בלי שום מחשבה זרה, אין קץ לשכרו, כמ"ש בזוה"ק שם, בפ' בשלח ובפ' תרומה, וכן כתב מהרח"ו ז"ל בשער הכוונות (סוף דרוש ד' מדרושי הלילה דף נ"ד ע"ד) יעו"ש".

ולכן דבר גדול עשה הרב המחבר שהדפיס את מקור דברי המהרח״ו בסידור וגם הוסיף את הלכותיו בביאורי הדברים, על מנת שמי שבא בסוד השם הנורא והנכבד יתעזר בזה, ואילו שאר אינשי יתפללו מתוך הסידור עצמו.

וידוע שיש מחלוקת בין רבותינו האשכנזים לספרדים אם עלינו לפסוק כדברי המקובלים או כדברי הפוסקים הפשטנים. ודברים אלו כבר מצויינים בבית יוסף ובדרכי משה, שמרן הרב יוסף קארו (ב״י סימן קמא) סבר שדבר שלא הוזכר בתלמוד בהדיא, לא שבקינן דברי הזוהר מפני דברי הפוסקים, והרמ״א שם העיר שאין לזוז מדברי הפוסקים אף אם היו דברי הזוהר חולקים עליו.

וכדברים אלו כתב המשנה ברורה (סימן כה ס״ק מב) בשם הכנסת הגדולה, שכל דבר שבעלי הקבלה והזוהר חולקים עם הגמרא והפוסקים, הלך אחר הגמרא והפוסקים, ורק אם אין מוזכר בהיפוך בש״ס ובפוסקים ילך אחר הקבלה, וכן אם יש פלוגתא בפוסקים, דברי הקבלה יכריע. אולם הכף החיים רוח אחרת עמו, וכתב באריכות (סימן כה ס״ק עה) שאנן אזלינן בתר הזוהר והמקובלים נגד הפוסקים בכל דבר שלא נתבאר בתלמוד.

והנה מרן הגר״ע יוסף זצ״ל (ראה אריכות דברים בזה בספר עין יצחק ח״ג עמוד רסה והלאה) דחה את דברי כף החיים הנ״ל וכתב שאין דבריו נראים, ויצא לחדש שיש חילוק בין דברי הזוהר שכיון שספר קדמון הוא לכן אזלינן בתריה, לבין דברי שאר המקובלים ובכללם רבינו האר״י החי שנדחים דבריהם מפני פסק הפוסקים הפשטנים. ומכיון שחזינן שתפילתינו מסודרת בעיקרה כדעת האר״י, הוסיף הגר״ע יוסף חידוש נוסף וכתב (יחוה דעת ח״ד עמוד רכד) שבעניני תפילה מנהגינו לילך אחר דברי האר״י ז״ל גם נגד הפשטנים. וכבר דנו הפוסקים רבות בחידושיו אלו, ואין כאן מקומו להאריך, כיון שאנו עוסקים השתא בעניני תפלה שגם הגר״ע יוסף זצ״ל סמך ידיו בזה על דברי המקובלים כדלעיל, ולכן אפריון נמטיה לרב המחבר שליט״א שערך חיפוש מחיפוש אחר כתבי יד קודשו המקוריים של המהרח״ו לפני שעברו שינויים, וערכם ללא טעויות הזמן, וללא הגהות הפוסקים האחרונים.