למה נגרע
**סיכום קצר מתוך שיעור של הרב יגאל שנדורפי ראש ישיבת ישועת מרדכי**
קרבן הפסח מרכזי
מאוד בקשר שלנו עם ה'. בכל שנה אנו מחדשים את החיבור שלנו לה' על-ידו. זאת הסיבה
שזה החג היחיד שיש לו "מועד ב'".
נשאלת השאלה, מדוע דווקא במצוות הקרבת
קרבן פסח יש אפשרות "לתקן" ולקיים אותה במועד אחר ולא סומכים על הכלל שנאמר
לגבי כל המצוות, שאם לאדם לא הייתה אפשרות לקיים המצווה הוא פטור, "אונס - רחמנא
פטריה" (בב"ק כ"כ:)? זאת ועוד, מה עמד מאחורי הרצון העז של "הטמאים לנפש" להקריב
קרבן פסח?
חידוש הברית
קורבן הפסח מיוחד במינו, הוא מבטא את
הברית בין עם ישראל לה', רק מי שהקריב קרבן פסח יצא ממצרים, כפי שדורשים את הפסוק,
"וַֽחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵֽי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָֽיִם" (שמות
י"ג י"ח) זאת ועוד, יש קשר
הדוק בינו לבין מצוות המילה, "וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי" (יחזקל
ט"ז ו'), אומר רש"י "נתן להם שתי מצות,
דם פסח ודם מילה - שמלו באותו הלילה" (שמות י"ב ו'). הקשר בין ברית המילה לקורבן פסח כה מהותי עד שמספר פעמים רש"י
מעלה את השאלה, האם אם גר שמתגייר ונכנס בברית עם ה', צריך יחד עם ברית המילה
להקריב גם קרבן "פסח" (בזמן הגיור שלו), דוגמת בני ישראל ביציאתם
ממצרים. אמנם התשובה היא שאין לו אפשרות להקריב פסח שלא בזמנו אבל מעצם השאלה ניתן
לראות עד כמה מהותי הפסח בשייכות שלנו לעם ישראל ולברית שלנו עם ה'. כאשר אדם נמנע
מלהקריב את הפסח במזיד, עונשו כרת, הוא ניכרת מעם ישראל. והרי כבר נאמר "מדה טובה
מרובה על מדת פורענות חמש מאות כפלים" (ילקוט שמעוני,
תהלים רמז תתי"ט) - הקרבת הקורבן
היא חידוש והעמקת הקשר שלנו עם ה'! זו הסיבה שה"טמאים לנפש", לא
יכלו להעלות על דעתם אפשרות שיפספסו את ההזדמנות להתקרב ולהתקשר עִם עם ישראל ועם ה'
יתברך. האפשרות להיות "פטורים" ממצווה זו לא עלתה כלל על דעתם, הם
הרגישו שאם לא יאפשרו להם להקריב את הפסח, דומה הדבר שדוחים אותם מעם ישראל.
מי הם ה"טמאים לנפש"?
בגמרא מופיעות מספר דעות לגבי זהותם של
ה"טמאים לנפש" שלא יכלו להקריב את הפסח הראשון לאחר יציאת מצרים. דעתו
של רבי עקיבא שאלו היו, מישאל ואליצפן שנשאו את גופותיהם של נדב ואביהו, אשר לא
יכלו להתאפק ומתוך רגשי קודש עזים ורצון להתקרב לה', בראותם את נשיאי השבטים
מקריבים קטורת, אף הם עלו והקטירו קטורת ללא ציווי, "רבי עקיבא אומר מישאל ואלצפן
היו שהיו עוסקין בנדב ואביהוא" (סוכה כ"ה:).
מישאל ואליצפן, זכו וקיבלו מנדב ואביהו את
הרצון ו"בוער" ואת הכיסופים האדירים להתקרב לה' אך יחד עם זאת הם ראו את
תוצאות המעשה שלהם והבינו שאת רצונות הקדושה צריך לבטא בהתאם לרצון ה' שמתגלה
בהלכה. כך הם באו למשה רבינו בהתלהבות רבה ואמרו לו, "אתה חייב לתת לנו פתרון,
אנו "בוערים" ברצונות להקריב את הפסח, אבל אנו מבינים שצריך לקבל הדרכה
ממך". משה עונה להם, "תעצרו! אל תחזרו על המעשה של נדב ואביהו, אשאל את
ה' באיזה אופן נכון לתת ביטוי לרצונכם העז", "וַיֹּֽאמְרוּ הָֽאֲנָשִׁים
הָהֵמָּה אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי
הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל" (במדבר
ט' ו').
משה אומר עונה, "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֹשֶׁה
עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה ה' לָכֶֽם", לפי הפשט הוא אומר להם
להמתין עד שיקבל תשובה, אבל ידועים דברי הגמרא " ואין עמידה אלא תפלה" (ברכות
ו:) – בזמן שמשה שואל את ה' בנושא כה משמעותי עבורם,
הטמאים לנפש עומדים בתפילה ומבקשים לזכות לאפשרות לא להיגרע.
האפיקומן של אלוקים
מתוך השאיפה העצומה וההתבטלות לגדול הדור
ולהלכה, התגלה חג נוסף בעם ישראל. הדבר רמוז בפסוק "וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִֽישָׁאֵל
וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִֽי" (שמות ו' כ"ב) – מי שאל מה שאלי צפן והסתיר. רצונם העז, הוביל
לגילוי חג שה' בהתחלה הסתיר, ה"אפיקומן" שה' כביכול הסתיר מעם ישראל, התגלה
בזכות חוסר ההסכמה להיות "פטורים" ממצווה.
מתי יבוא לידי ואקיימנו
הדברים
ראויים למי שאמרם, רבי עקיבא היה כל חייו "בוער" ברצון להתאחד באיחוד
שלם עם ה', כפי שניתן להבין מסיפור הגמרא, "תניא אמר רבי יהודה כך היה מנהגו של
רבי עקיבא כשהיה מתפלל עם הצבור היה מקצר ועולה מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו
לבין עצמו אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה מפני כריעות והשתחויות"
(ברכות לא.). הוא היה מתאווה
לתת לנשמתו להתחבר עם בוראה מתוך אהבה גדולה, מתוך התנתקות מהמוגבלות של הגוף, אך
הוא הבין שאין לו רשות לעשות כן, הרי נאמר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת
מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַֽעֲשֶׂה אֹתָם הָֽאָדָם וָחַי בָּהֶם" (ויקרא
י"ח ה'). כפי שהוא אמר, "כל ימי הייתי מצטער
על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נשמתך אמרתי מתי יבא לידי ואקיימנו"
(ברכות סא:). כאשר הגיע הרגע
הנורא של הוצאתו להורג, הוא הבין שכבר מותר לו לממש את רצונו העז ונתן לעצמו לבטא
את אהבת ה' שלו בשיא כוחה, כך בזמן העינויים הקשים נשמתו של רבי עקיבא עזבה את
הגוף לא מתוך כאבי העינויים אלא מתוך גודל התשוקה לה' שלא הייתה יכולה להצטמצם
בתוך גוף גשמי, כפי שאומרת הגמרא, "היה מאריך ב'אחד' עד שיצתה נשמתו ב'אחד'".
*** ישיבת ישועת מרדכי היא ישיבה לבחורים אוהבי תורה ועשייה.
ישיבה תורנית ומשפחתית עם חיבור לתורת ארץ ישראל.
- מסגרת שהיא מחוץ למסגרת
סרטון תדמית:
https://www.youtube.com/watch?v=UO3xCgBUOEY
טלפון לפרטים מזכיר הישיבה :
פינחס בן חמו - 0545770853
