**סיכום קצר מתוך שיעור של הרב יגאל שנדורפי ראש ישיבת ישועת מרדכי**

"ויהי בנסע הארון"

בפרשתנו ישנם שני פסוקים שמסומנים בספר התורה בסימן ייחודי שלא חוזר על עצמו בשום מקום בתורה. ישנה אות 'נ' הפוכה לפני ואחרי הפסוקים "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָֽאָרֹן" (במדבר י' לה')- ע"פ אחת מהדעות בגמרא[1] זהו סימן לכך שמקומה האמתי של פרשיה זו (זוג הפסוקים) אינו כאן אלא חמישים פרשיות קודם לכן[2].

נשאלת השאלה מדוע היה צריך לעשות מעשה כה קיצוני – "להזיז" פרשייה ממקומה ולסמן שבבוא הזמן, בגאולה – היא תחזור למקומה?[3] על שאלה זו עונה הגמרא בעצמה "ולמה כתבה כאן כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה", פורענות שנייה מאי היא 'ויהי העם כמתאוננים', פורענות ראשונה 'ויסעו מהר ה', וא"ר חמא בר' חנינא שסרו מאחרי ה'. הפורענות השנייה הינה פרשת המתאוננים, ואילו הראשונה כתובה ברמז בפסוק "וַיִּסְעוּ מֵהַר ה' "(במדבר י' לג'). מסבירים התוספות בשם המדרש שבני ישראל כביכול ברחו מהר סיני לפני שיקבלו ציווי על מצוות נוספות[4] (כמו ילד שבורח מהכיתה לפני שהמורה יספיק לתת עוד שעורי בית...)

אהבת ה' אל כל יהודי בכל מצב

אם כן יש להבין מה המסר החשוב שמופנה אלינו בשני הפסוקים שנבחרו "להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה". מסביר רש"י " וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ מִפָּנֶיךָ - אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם", אלו ששונאים אותך ונלחמים בך – הם האויבים שלי! את זה בוחר הקדוש ברוך הוא לומר דווקא בין פורענות לפורענות, דווקא כשאנחנו "כתינוק הבורח" ומתאוננים – מתנהגים בצורה מאוד לא מכובדת ופוגעת – דווקא אז ה' מדגיש לנו שלא נטעה לחשוב שהאהבה שלו מותנת בהתנהגות שלנו אלא נדע שאהבתו האינסופית מופנית אלינו – תמיד!

דוד המלך אומר את הדברים באופן מפורש " כִּי הִנֵּה אוֹיְבֶיךָ יֶהֱמָיוּן וּמְשַׂנְאֶיךָ נָשְׂאוּ רֹאשׁ עַל עַמְּךָ יַעֲרִימוּ סוֹד וְיִתְיָעֲצוּ עַל צְפוּנֶיךָ"(פג' ד') השונאים של עם ישראל הם השונאים של ה'.

בזמן קריעת ים סוף בני ישראל היו במצב רוחני מאוד לא פשוט ומידת הדין אמרה "מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז" (כלי יקר דברים כו' ז', ע"פ שמות רבה כא' ז').

באותו זמן הקדוש ברוך הוא אומר גם בנים כאלו אני אוהב ועושה להם את הניסים הכי גדולים, ובני ישראל אמרו ברוח הקודש, "יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ" (שמות טו' ו'), וגם כאן מסביר רש"י "תמיד אתה הורס קמיך הקמים נגדך, ומי הם הקמים כנגדו אלו הקמים על ישראל".

מינוי הזקנים

משה רבינו מבין שבעקבות התלונות של עם ישראל הם עתידים לקבל עונש ומבקש מה' שיקח אותו כדי שלא יראה ברעת העם[5] על כך עונה לו הקדוש ברוך הוא שייקח שבעים מזקני העם והשוטרים[6], והם ישאו איתו את עול הנהגת העם יחדיו. והקדוש ברוך הוא בפירוש מבקש לומר להם (לזקנים) שעומדת בפניהם משימה קשה מפני שבני ישראל טרחנים וסרבנים אבל עם כל זאת הם ממשיכים להיות בניו לכל דבר ועניין, כדברי רש"י, "ונשאו אתך. התנה עמהם על מנת שיקבלו עליהם טורח בני, שהם טרחנים וסרבנים".

זאת ועוד, מעניין לשים לב שדווקא השוטרים שקיבלו מכות במקום בני ישראל במצרים[7], דווקא הם נבחרו להיות הזקנים שמנהיגים את העם – ה' כביכול אומר – אני אוהב את עם ישראל ואוהב את אלו שמוכנים לחטוף במקומם מכות, גם אם הם נמצאים במ"ט שערי טומאה.

לא להתבלבל בין אהבה לגבולות

יחד עם זאת, מוטל עלינו להכיל את המורכבות ולא להתבלבל גם לצד השני[8]. ה' אוהב אותנו אבל (ואולי דווקא בגלל זה) הוא גם לפעמים נותן לנו "כאפות". המתאוננים אכן קיבלו עונש קשה "וְאַף ה' חָרָה בָעָם וַיַּךְ ה' בָּעָם מַכָּה רַבָּה מְאֹד" (במדבר יא' לג'), אבל אין כאן שום ניגוד ולא חיסרון באהבתו של ה' כלפינו.

אהבתו אלינו מוחלטת והיא קיימת בכל מצב, ויחד עם זאת הוא יודע את החומרה והנזק הגדול של החטא ודואג "לנקות" מאיתנו את הזוהמה שלו (גם אם זה כואב לפעמים).

לא תתגודדו

התורה מדריכה אותנו לא להצטער יותר על המידה כאשר נפטר קרוב משפחה, "לֹא תִתְגֹּֽדְדוּ וְלֹֽא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵֽינֵיכֶם לָמֵֽת" (דברים יד' א'). אמנם צער הפרידה מוצדק אבל אין לנו להצטער "עליו" מפני שהוא הולך למקום טוב והקיום שלו לא נפסק הרי נשמתו ממשיכה להתקיים, זאת ועוד שהוא עתיד הרי לקום בתחיית המתים[9]..

בנים אתם – בכל מצב

האבן עזרא בפירושו מרחיב את משמעות הפסוק לכל מיני הצער שיכולים לעבור על האדם, ומקשר את סוף הפסוק עם תחילתו, "בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹֽוקֵכֶם - לֹא תִתְגֹּֽדְדוּ" אין לכם מה להצטער גם כאשר קורה לכם דבר "קשה", מפני שאתם בנים של מלך העולם וכל מה שקורה לכם הוא רק מתוך אהבתו אליכם ולטובתכם הגדולה ביותר. "וטעם בנים - אחר שתדעו שאתם בנים לשם והוא אוהב אתכם יותר מהאב לבן אל תתגודדו על כל מה שיעשה כי כל אשר יעשה לטוב הוא. ואם לא תבינוהו כאשר לא יבינו הבנים הקטנים מעשה אביהם רק יסמכו עליו כן תעשו גם אתם".

בין כך ובין כך קרויים בנים

כדי להוציא אותנו מכל ספק רבי מאיר מוכיח מן הפסוקים שבכל מצב אנו ממשיכים להיות בניו האהובים של ריבונו של עולם[10]. ויש לשאול, מדוע צריך לכתוב ראיות רבות כ"כ, הרי אם אם גם במצב של עבודה זרה (חלילה) אנו "בנים" מובן מאליו שגם במצבים פחות קיצוניים אנו ממשיכים להיות בנים אהובים לה'.

אמנם היה צריך לכתוב בפירוש שגם "בן מזיד" ממשיך להיות "בן" מפני שזהו פסוק מפורש בתורה (לעומת הפסוקים האחרים שנאמרו בנבואה) אבל עדיין לא ברור מדוע יש צורך להתחיל ולומר שגם "בנים סכלים" – עדיין ממשיכים להיות בנים הרי זה מובן בק"ו.

מסביר הבן איש חי ואומר שבאמת כוונת הגמרא בראיה הראשונה – להסביר כיצד ה' מסתכל על מי שממרה את פיו בין בשוגג ובין במזיד – ה' מסתכל עליו כעל "סכל" שלא מבין עד כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותו, הרי גם הרשע הכי גדול וגם עובד ע"ז היה "נמס" מרוב שמחה והרגשת "חום" רגשי אם היה מרגיש חלק קטן מתוך האהבה העצומה שה' אוהב אותו, וכל עוד הוא לא מרגיש את זה הוא בבחינת "סכל", "וכן מפורש הטעם דדן אותם כמו שוטים שאין עושין בדעת וכמו שנאמר 'כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ' דדן אותם כנער שהוא סכל שאין לו דעת לכך אמר 'בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה' ואין בהם תבונה".[11] (ספר בן יהוידע על מסכת קידושין)

רבי מאיר נקבר בעמידה כרמז לכך שהעמיד את ישראל באופן שלא יפלו

במפעל חייו, רבי מאיר, הביא את עם ישראל להבין שבשום פנים אינם נעזבים, גם אם טעו בכל טעות אפשרית, ה' איתם ואוהב כל אחד ואחד באהבה עצומה, ולכן אף פעם אין סיבה להתייאש ולומר שהכל אבוד או לחשוב שיש "רמז" במציאות שה' עזב אותי – הוא אף פעם לא עוזב אותך ולא מפסיק לאהוב אותך! ומי שישכיל לשמוע ולהפנים לימוד עמוק זה – לא ייפול בדעתו אלא ימשיך לעמוד על רגליו ולעשות ככל יכולתו בהשתדלות מעשית ובתפילה. מסביר הבן איש חי, שזו הסיבה שלפי המסורת רבי מאיר נקבר בעמידה, "ובזה יובן בס"ד הטעם שנקבר רבי מאיר מעומד כמו שכתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בסוף שער הגלגולים והיינו מפני שבסברתו נעשה עמידה לישראל בעולם דאין נופלים אפילו כשאין עושין רצונו של מקום."