"ויהי בנסע הארן ויאמר משה קומה ה' ויפצו איביך וינסו משנאיך מפניך" (במדבר י,לה). '"ויהי בנסע הארן" - עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו, ולמה נכתב כאן? כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות וכו'; כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז). "קומה ה'" - לפי שהיה מקדים לפניהם מהלך שלשת ימים, היה משה אומר: עמוד והמתן לנו ואל תתרחק יותר. "ויפוצו אויביך" – המכונסין, "וינסו משנאיך" - אלו הרודפים, "משנאיך" - אלו שונאי ישראל, שכל השונא את ישראל שונא את מי שאמר והיה העולם, שנא' (תהלים פג) "ומשנאיך נשאו ראש", ומי הם? "על עמך יערימו סוד"' (רש"י). '"ויהי בנסוע הארון”. נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה ממקומו. רבי אומר: מפני שהוא ספר בעצמו. מכאן אמרו "ספר שנמחק ונשתייר בו פ"ה אותיות כפרשת "ויהי בנסוע הארון" מטמא את הידים". ר' שמעון אומר: נקוד עליו מלמעלה ומלמטה, מפני שלא היה זה מקומו. ומה היה ראוי לכתוב? - "ויהי העם כמתאוננים". משל למה הדבר דומה? לבני אדם שאמרו למלך: הנראה שתגיע עמנו אצל מושל עכו! הגיע לעכו - הלך לו לצור. הגיע לצור - הלך לו לצידון. הגיע לצידון - הלך לו לאנטוכיה. הגיע לאנטוכיה - התחילו בני אדם מתרעמים על המלך, שנתלבטו על דרך זו. המלך צריך להתרעם עליהם, שבשבילם נתלבט על דרך זו! כך הלכה שכינה בו ביום ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ; התחילו ישראל מתרעמים לפני המקום שנתלבטו על דרך זו. המקום צריך להתרעם עליהם, שבשבילם הלכה שכינה ל"ו מיל, כדי שיכנסו ישראל לארץ! … "וינוסו משנאיך" - וכי יש שונאים לפני מי שאמר והיה העולם? - אלא מגיד הכתוב שכל מי ששונא את ישראל כמי ששונא את המקום. כיוצא בו אתה אומר: (שמות טו) "ברוב גאונך תהרוס קמיך", וכי יש קמים לפני המקום? אלא מגיד הכתוב שכל מי שקם על ישראל כאלו קם על המקום. וכך הוא אומר: (תהלים עד) "אל תשכח קול צורריך, שאון קמיך עולה תמיד", מפני מה? (תהלים פג) "כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש". מפני מה? (שם) "על עמך יערימו סוד", (תהלים עג) "כי הנה רחיקיך יאבדו". (תהלים קלט) "הלא משנאיך ה' אשנא, ובתקוממיך אתקוטט, תכלית שנאה שנאתים, לאויבים היו לי". וכן הוא אומר (זכריה ב) "כל הנוגע בכם - כנוגע בבבת עינו" בבת עין לא נאמר, אלא בבת עינו של מקום. כביכול כלפי מעלה, אלא שכינה הכתוב' וכו' (ספרי על הפס'). מי שפוגע בבנ"י בעצם פוגע כביכול בה' – בגילוי שם ה' בעולם. לכן מלחמה על קיום בנ"י זהו מלחמה לגילוי שכינה בעולם, לכן מובן שיש מלחמת מצווה של עזרת ישראל מיד צר. והנה יש (לשיטת רמב"ם) שלושה סוגי מלחמת מצווה: 'אין המלך נלחם תחלה אלא מלחמת מצוה; ואי זו היא מלחמת מצוה? זו מלחמת שבעה עממים, ומלחמת עמלק ועזרת ישראל מיד צר שבא עליהם' וכו' (רמב"ם; הל' מלכים ומלחמות ה,א). אולי שלושת מלחמות המצווה הם כנגד גילוי של שלושת הקדושות שמשלימות את הקדושה – תורת ישראל בנ"י וא"י. לכן יש מלחמת עמלק שבמהותו הוא השיא נגד גילוי שם ה' בעולם: “אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים" (דברים כה,יח), '"ולא ירא" – עמלק, אלקים, מלהרע לך' (רש"י). ולכן הגילוי במלחמה נגד עמלק זהו בשם ה' שהתמעט בגללו: "ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז). '"ויאמר משה" - כי יד על כס י'ה. ידו של הקב"ה הורמה לישבע בכסאו להיות לו מלחמה ואיבה בעמלק עולמית. ומהו כס ולא נא' כסא, ואף השם נחלק לחציו? נשבע הקב"ה שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו; וכשימחה שמו יהי' השם שלם והכסא שלם' וכו' (רש"י). שזהו שהמלחמה בעמלק זהו גילוי מלחמת מצווה על גילוי תורה (שהיא גילוי שם ה' בעולם). מלחמת שבעת העממין שהיו בא"י זהו השיא של גילוי כנגד א"י (שאנו כובשים את א"י מהם כדי לנחול את הארץ), שהם חיו בארץ ובמהותם קשורים לפגיעה ביישוב א"י כראוי, שהם שיא הפגיעה בישובנו בארץ – שלא יפסיקו לרדפנו עד גירושנו מהארץ והשמדתנו: “ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה. והיה כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם" (במדבר לג,נה-נו). ['"אעשה לכם" – שלא אחיה אתכם' (רשב”ם). 'כאשר דמיתי לעשות להם אעשה לכם ואגרש אתכם מן הארץ' (מלבי"ם)]. עזרת ישראל מיד צר זה הצלת ישראל, שזהו מלחמה בגילוי שיא שכנגד ישראל. לכן אולי כאן כשאומר משה על עניין מלחמה (שיפוצו האויבים המכונסים והרודפים) מרומז על שלושת מלחמות המצווה. שבפס' מדובר בהקשר לנסיעת ארון הברית, שבו הלוחות שהם שורש התורה, כך שזה רמז לתורה. ועוד שלמ"ד שכאן זה ס"ת בפני עצמו (שיטת רבי) הפרשיה עצמה כאן זה רמז לגילוי של תורה (וזה קשור למלחמה שנאמר בה); ולמ"ד שהסימניות זה כדי להפריד בין הפורעניות, הכוונה לפורעניות שמראות על ריחוק מה': 'דתניא, רשב"ג אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה; ולמה כתבה כאן? כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה, פורענות שנייה מאי היא? (במדבר יא, א) "ויהי העם כמתאוננים", פורענות ראשונה - (במדבר י, לג) "ויסעו מהר ה'”, וא"ר חמא בר' חנינא: שסרו מאחרי ה'' (שבת קטז,א). הרי שסימון הפרשיה (ומקומה) מדבר על התרחקות מה', שזהו כעין התרחקות מהתורה – התרחקות מה' (ובפרט לשיטת ר"י [תוס' ד"ה 'פורענות'] שהכוונה בפורענות ראשונה: 'פורענות ראשונה כדאמר במדרש (ילמדנו): "ויסעו", שנסעו מהר סיני דרך שלשת ימים כתינוק היוצא מבית הספר, שבורח לו והולך לו. כך היו בורחים מהר סיני דרך שלשת ימים לפי שלמדו הרבה תורה בסיני. אמר הקב"ה: נסמוך פורענות לפורענות? לאו! אלא נפסוק פרשת "ויהי בנסוע הארון"'. הרי שזה קשור ישירות ללימוד תורה), כך שזהו כרמז לגילוי קדושת התורה. מטרת הנסיעה היא להגיע לא"י, וכמו שמובא בהרחבה בספרי על הדגש כאן במיוחד בהקשר זה, לכן זהו כרמז לגילוי קדושת א"י. ונאמר "איביך ... משנאיך", ששונאי ישראל הם שונאי ה', שזהו גילוי קדושת בנ"י, ששונאינו הם שונאי ה'. שכך מרומז על שלושת הקדושות – וממילא גם מרמז על מלחמות המצווה שקשורות להם, שהרי כאן מדובר על מלחמה. אולי לכן זה מתגלה שהארון נסע שלושה ימים לפניהם, כרמז לגילוי של קדושה משולשת (כעין כל יום כנגד גילוי קדושה אחת, וסה”כ יוצא ביחד מרחק של שלושה ימים, כקדושות שבאות יחד לשלמות); וכן נסע ל"ו מיל, כעין רמז לגילוי שכינה בעולם, של"ו זהו המספר של רואי פני שכינה בכל יום ('אמר אביי: לא פחות עלמא מתלתין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום, שנאמר (ישעיהו ל, יח) "אשרי כל חוכי לו", ל"ו בגימטריא תלתין ושיתא הוו' [סוכה מה,ב]), כך שמרמז על גילוי השכינה בעולם, ע”י קידוש העולם על ידנו, שזה נעשה ע”י שלושת יסודות הקדושה יחד (וזה במיל – שבגימטריה זה 80 [=מיל], כרמז לגילו של משה ביציאת מצרים, כרמז לגילוי שם ה' בעולם כמו שהתגלה במשה בצרים). (והנה לשיטת מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שסובר שלרמב"ן אין מצוות עזרת ישראל מיד צר בחו"ל [ראה ב'משיב מלחמה – ג', 'המצור על ביירות לאור ההלכה'], אולי מלחמת מצווה שמתגלה כנגד ישראל זה דווקא בא"י, שכאן זהו עיקר גילוי ישראל בשלמותם, שדווקא כאן נקראים קהל: 'אמר רב אסי: ובהוראה הלך אחר רוב יושבי ארץ ישראל, שנאמר (מלכים א ח, סה) "ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים לפני ה' אלקינו שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום"; מכדי כתיב "וכל ישראל עמו", "קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים" למה לי? שמע מינה: הני הוא דאיקרי קהל, אבל הנך לא איקרי קהל' [הוריות ג,א]. לכן גם אם לא יהיו ישראל בארץ יחשב כיליון האומה ח”ו ['אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לא'ל מעשות זאת כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל' (רמב"ם; מצוות עשה קנג)], שמעלת בנ"י בגדולתם זה דווקא בארץ, לכן דווקא כאן יש גילוי מלחמת מצוה כשבאים צר על ישראל [וממילא זה גם חלק ממצוות מלחמה על ישוב הארץ]. גם אפשר שלרמב"ן [ע"פ שיטת מרן האדיר שר התורה הגרש"ג זצוק"ל זיע"א] מלחמת מצווה זה דווקא בגילוי של כל הקדושות יחד, שלכן זה בארץ עם גילוי בנ"י והתורה, ששבעת העממין או עם אחר [לרמב"ן שיש מלחמת מצוה לכיבוש א"י] פוגעים בהיותנו שולטים בארץ שזהו גילוי של בנ"י בא"י ובזה יש גילוי תורה כיון שעיקר התורה היא בארץ [ספרי "עקב", מג], ומן הסתם גם יש מעלה גדולה יותר של תורה כשבנ"י שולטים בארץ – כיון שקשור לגילוי מעלת א"י, שקדושתה גדלה ע"י שלטון ישראל וישובם בה. ועמלק בא לפגוע בישראל ובתורה ובא"י, שלכן בא לפגוע בבנ"י במדבר בדרך לכניסתם לארץ, וכן בזמן המן כשהתחילה החזרה לארץ, וכן נחשב קשור לחורבן ירושלים [תנחומא "כי תצא" סימן יא]).