פרשת בלק התשעד - טיב הקהילה
נכתב על ידי DL2000, 3/7/2014
בס'ד
טיב הקהילה - פרשת בלק התשעד
תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה
נאם שומע אמרי א-ל אשר מחזה שד'י יחזה נפל וגלוי
עינים.
הנה במאמר זה של בלעם הרשע, העיד בעצמו על מהותו, ואמר
שהוא זוכה לגלויים עליונים 'מחזה שד'י יחזה', אך עם כל זאת
הוא בבחי' 'נופל', והוא דבר מאוד תמוה, כי זה אשר זוכה לגילויים
עליונים היה מן הראוי שיתאוה להתעלות ויעשה כל טצדקי
בעולם להתקרב אל השי''ת, ולהיות לו בבחינת מרכבה, ואילו כאן
מעיד בלעם על עצמו, כי על אף שזכה למה שזכה, בכל זאת לא
רק שלא התעלה אלא הוא בבחינת נופל.
אך הסיבה לכך מעיד גם כן אותו רשע על עצמו ואומר 'וגלוי
עינים', וכפי שמובא בספר תפארת שלמה (בד"ה וכסה),
שבתיבות אלו נרמז הסיבה לכך מפני שלא שמר את כוח הראות
שלו, והפקיר עיניו להביט בכל אשר יחפץ ר''ל.
וענין זה הוא ממש מבהיל על הרעיון, כי למעשה היה ביכולת
בלעם להתעלות מכוח אלו ההשגות ולהיות ממש כמעלת נביאי
ישראל, וכפי שמביא רש''י בפרשתן שהסיבה שהשרה עליו
הקב''ה את שכינתו הוא כדי שלא יהא פתחון פה לאומות לומר,
אילו היו לנו נביאים חזרנו למוטב, ולכך העמיד להם גם כן נביאים
כדי להשתיק טענה זו, ובהכרח שהיה בכוחו להתעלות ולהעלות
עמו את אומות העולם, וכל זה הוא בכוח השגותיו העליונים, ובכל
זאת היה נופל, וכל זה הוא מפני פגם הראות, ורואים מכאן עד היכן
עלול פגם זה להוריד את האדם, כי גם זה אשר השגותיו הרוחניים
עצומים הם, בכל זאת אין הם עומדים לו מפני נסיון הראות,
ובמקום שיזכה למדריגת הנביאים הקדושים, ירד פלאים ונעשה
לבלעם הרשע רק מפני התרשלותו בענין זה.
כי עיקר מעלת האדם תלוי בשמירת עיניו, וכפי שמביא בספר
תפארת שלמה בפרשתן (שם) וז"ל: וכסה את עין הארץ. ידוע כי
עיקר הקדושה של האדם בשמירת העיניים בחינת הראות, כמ"ש
(בראשית לח, כא) איה הקדשה היא בעיניים, הקדושה הוא
בעיניים, לכן צריך שמירה מעולה מאד, כי היזק ראיה שמיה היזק
(בבא בתרא ג.), ר"ל שפוגם בשם י"ה כנודע". עכ"ל.
ואיתא בירושלמי (מסכת ברכות פרק א' דף ט' הלכה ה'), וז"ל:
"לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אמר ר' לוי ליבא ועינא
תרין סרסורי דחטאה, כתיב (משלי כג, כו) תנה בני לבך לי ועיניך
דרכי תצרנה, אמר הקב"ה אי יהבת לי ליבך ועינך, אנא ידע דאת
לי", עכ"ל. ופירוש הדברים, שהקב"ה אומר לאדם אם אתה נותן
לי ליבך ועיניך, דהיינו שאתה שומר את ליבך ועיניך, אז אני יודע
שאתה שלי.
ודבר זה הוא אצל כל אחד ואחד בפרטות כי כל זמן שאדם
שומר על עיניו ומחשבתו כראוי, ומקיים את הציווי 'ולא תתורו
אחרי לבבכם ואחרי עיניכם', אז ה' עמו להצליחו בכל מעשיו. אך
אם חלילה אינו שומר על טהרת העיניים, למרות שהוא מקיים
את כל התורה והמצוות, ה' מסתלק ממנו, וכמו שכתוב (דברים
כג, טו): 'והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך'.
שע"י פריצת גדרי הקדושה הקב"ה כביכול שב מאחרינו.
ולכן גם הגאולה העתידה תלויה בדבר זה, וכמובא בספר 'טהרת
הקודש' (מאמר שמירת עינים פרק ו) מובא על הפסוק (ישעיה
נב, ח) "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", שרק אם האדם שומר את
עיניו יזכה לראות כשישוב ה' לציון, אבל מי שאינו שומר את
עיניו רח"ל, לא יזכה בה, כי הרי בעצם מעשיו הוא גורם ההיפך
וגורם לסילוק השכינה רחמנא ליצלן.
ובביאור הלכה (סימן א) מביא לשון ספר החינוך המונה מצוה זו
בכלל שש המצוות התמידיות. ונמצא כי האדם מחוייב בה תמיד,
בכל עת ובכל מצב, מאחר שבזה תלוי קדושת ישראל ומעלתן.
ולפעמים נדמה לו לאדם הנכשל בראיה אסורה או בהרהור רע
שלא נכשל בכל חטא, מאחר שלא עשה איזה פעולה מעשית,
ובפרט כשהיה הדבר שלא בכוונה, אך עליו לדעת כי הפגם באלו
החטאים הוא יותר מהפגם הנעשה מכוח פעולה מעשית, וכמו
שאמרו חז''ל (יומא כט.) על הרהורי עבירה שהם קשים
מהעבירה.
והטעם לזה הוא כפי שמסביר הרמב"ם (מו''נ חלק ג' ח): כי כוח
המחשבה הוא החלק הנעלה ביותר שבאדם, ואם כן כשהאדם
ממרה את ה' במחשבתו, הוא פוגם בחלק היותר נכבד שבו, ואילו
כשממרה את דבר ה' במעשה אינו פוגם אלא בחלק החומר שבו.
ולכן רואים אנו שאחר מלחמת מדין בקשו שרי הצבא לכפר על
נפשם מהרהורי חטא שנכשלו בה על ידי המלחמה, וכמו שכתב
רש''י על מאמר הכתוב (לא, נ) ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא
כל זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז לכפר על נפשותינו לפני
ה'. שכל זה היה כדי לכפר על הרהור הלב של בנות מדין. ואף שלא
עשו שום מעשה, עם כל זאת הבינו שעליהם להביא כפרה, כי אף
שלא מרדו במעשה, מכל מקום היה כאן פגם מצד המחשבה.
ומלבד זאת הרי אמרו חז''ל עין רואה ולב חומד וכלי מעשה
גומרים. כלומר, ראשית הקלקול הוא בעיניים, והיינו שאף אם אין
זה מרד במעשה ח''ו מכל מקום הוא המביא לסופו של דבר למרד
בפועל.
ובזה אפשר לפרש בדרך רמז את מאמר הכתוב (שמות יד, י)
ופרעה הקריב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נסע
אחריהם, כי מאחר שנשאו את עיניהם, והסתכלו במקומות
שאינם צריכים להסתכל, מיד והנה מצרים נוסע אחריהם, היינו
שמיד הרגישו בעצמם את פגמם, הם ראו איך כל הקליפות
והטומאות נוסעות ורודפות אחריהם.
יעזור השי''ת שבזכות הזריזות בענייני הקדושה ובשמירת
עיניים נזכה להתרומם במעלת הדבקות, ונזכה להשראת השכינה
בתוכינו בביאת גואל צדק בב''א.
====******=====
מורנו הרב שליט"א סיפר שהלך פעם לבקר
זקן אחד מדוכא ביסורים, שבצעירותו נפצע
והיה כל ימיו מרותק לכסא גלגלים, ואמר אותו
זקן, 'אני מאמין באמונה שלמה שהשי"ת יכול
לרפאני ברגע אחד, והכל תלוי ברצונו ית', ומה
אעשה שעדיין לא עלה זאת במחשבתו ית', וכל
מאן דעביד רחמנא לטב עביד כי צדיק וישר
הוא'.
בפרשתנו אנו רואים שבלעם רוצה ומנסה
לקלל את ישראל, אך הקב"ה אינו נותן לו
לעשות זאת, ולא זו בלבד, אלא שהפך הקב"ה
את הקללה לברכה כמו שכתוב 'ולא אבה ד'
אלוקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ד' אלוקיך את
הקללה לברכה', וכך אנו רואים שכששלח בלק
לקרוא לבלעם אמר לו 'כי ידעתי את אשר תברך
מבורך ואשר תאור יואר', כי כך חשב בלק
שבלעם יכול לברך או לקלל כפי ראות עיניו,
ולכן גם כשראה שבלעם מברך את ישראל
במקום לקללם, ניסה ללכת למקום אחר, אבל
אחרי שהדבר חזר על עצמו בשנית, הבין גם
בלק כי אין בכוחו של בלעם לקלל כשאין זה
רצון ד', ואמר לו 'אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך
ד' מכבוד', גם הוא הבין שהברכה או הקללה
באים אך ורק מאת ד'.
על המילים 'וישא בלעם את עיניו' מפרש"י
'ביקש להכניס בהם עין רעה', מסתבר שכבר אז
היו שחשבו שאפשר להזיק למישהו ע"י עין
רעה, אבל ההמשך הרי ידוע, שבלעם לא
הצליח, ומדוע? כמו שביארנו, כי הקב"ה לא
חפץ בכך! ישנם אנשים שחוששים מקפידות
ומעין הרע, וכל ימיהם חיים בפחד עד כדי כך
שמוכנים לוותר על מצוות שבין אדם לחברו,
כגון הכנסת אורחים, ושאר מצוות של חסד,
ולא ישאילו ולא ילוו מממונם לאחרים, מחשש
שמא יראו וידעו שיש להם.. וייכנס בהם עין
הרע, אבל כשמאמינים שהוא יתברך עשה
עושה ויעשה לכל המעשים, אזי אין חוששים
משום דבר מלבדו ית', והפחד האמיתי צריך
להיות מלעבור עבירה, כמו שראינו שלמרות
שבלעם הרשע לא הצליח לקלל את ישראל,
כאשר חטאו העם בבנות מואב, מיד פגעה בהם
מגפה, כי החטא הוא הממית.
(עפ"י טיב התורה-בלק)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
