"וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל. ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה" וגו' (במדבר ה,יא-יג), "וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש או אשה כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר לה'. מיין ושכר יזיר חמץ יין וחמץ שכר לא ישתה וכל משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל. כל ימי נזרו מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל" וגו' (שם ו,א-ד). 'דתניא רבי אומר: למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין' (סוטה ב,א). נראה שכיון שדרש רבי על קשר בין נזיר וסוטה בשל שהם סמוכים, אז גם אפשר לדרוש עוד דברים שכעין מרמזים מזה על זה. נאמר על התרת נדרים: 'היתר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמכו' (חגיגה י,א). 'היתר נדרים פורחים באויר - התרת נדרים שאמרו חכמים שהחכם מתיר את הנדר, מעט רמז יש במקרא, ואין על מה לסמוך אלא שכן מסור לחכמים בתורה שבעל פה' (רש"י), שכך גם בענייני צניעות יש גדרים שחכמים תיקנו להרחקה מערווה. ומביאה הגמ': 'תניא רבי אליעזר אומר: יש להם על מה שיסמכו, שנאמר (ויקרא כז, ב) "כי יפליא" (במדבר ו, ב) "כי יפליא", שתי פעמים, אחת הפלאה לאיסור ואחת הפלאה להיתר ... אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא לבר מדשמואל דלית ליה פירכא. דאי מדר' אליעזר, דלמא כדרבי יהודה שאמר משום ר' טרפון. דתניא, רבי יהודה אומר משום רבי טרפון: לעולם אין אחד מהם נזיר שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה' (שם). 'אחת הפלאה לאיסור - כוליה הפלאה לשון פירוש, כתרגומו ארי יפריש. ולמה כתב הפלאה בשניהן? אחת כשפירש ונדר ואסר עצמו בנדר, ואחת שחוזר ומפרש לפני החכם ואומר כן נדרתי ולדעת כן נדרתי אבל לדעת כן לא נדרתי, והרי הוא בא לידי חרטה ומתוך כך בא לידי היתר. ... אין אחד מהן נזיר - ב' שהיו יושבין ובא אחד לפניהם ואמר אחד: הריני נזיר שזה הבא אצלנו נזיר הוא, וחבירו אומר: הריני נזיר שאינו נזיר, ולבסוף נמצא כאחד מהן, אין אחד מהן נזיר; לפי שלא ניתנה נזירות להיות נזיר בתלייה ובספק, אלא בהפלאה ודאית מפורשת' (רש"י). אולי כרמז בדברי ר"א, שיש גילוי לאיסור וגילוי להיתר, כרמז שההתגברות על האיסורים בעריות הוא ע"י צד ההיתר, שע"י אשתו ניצל מהרהור עבירה: 'רב הונא לטעמיה, דאמר: בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה. בעבירה סלקא דעתך? אלא אימא: כל ימיו בהרהור עבירה' (קידושין כט,ב) [ומי ששקוע בהרהורים קרוב יותר לחטוא בעריות]. (וההיתר נעשה ע"י שאילה לחכם, שכך גם יש קשר בנשיאת אישה ללימוד תורה: 'ת"ר: ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה' וכו' [שם]). רבא דוחה את הוכחת ר"א ואומר שאין זו הוכחה כי אפשר שזה בא ללמד שנדר חל רק כשנודר בוודאות, ולא בתליה וספק; שכך כרמז גם בנדר שבא להתרחק מגילוי סוטה זה ע"י שמרחיק עצמו מקרבה לעריות, שלא נכנס לספק דבר שיביאו אולי לחטא, ומתיר לעצמו רק מה שבוודאות לא יבוא לחטא בעקבותיו. אחרי דין הנזיר נאמר בתורה ברכת כהנים: 'וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר. תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחנך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" (במדבר ו,כב-כז). שזה בא לרמז: 'אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: למה נסמכה פרשת כהן מברך לפרשת נזיר? לומר: מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך אסור ביין' (תענית כו,ב), הרי שלמדו שגם בסמיכות זו נרמז על עניין שתיית היין, ונראה לחבר זאת לעקרון של שתיית יין בנזיר שהוא להרחקה מעריות כנלמד מהסמיכות לסוטה, שכך בא כאן לרמז שמי שנשמרת בצניעות (כהרחקה בנזיר, וכביטול גילוי של סוטה – שנשמרת ולכן בעלה לא בא לידי חשד בה) זוכה לגילוי חשוב של כהונה, שראויה לזכות לבנים כה"ג: 'ת"ר: שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה. אמרו לה חכמים: מה עשית שזכית לכך? אמרה להם: מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי. אמרו לה: הרבה עשו כן ולא הועילו' (יומא מז,א). 'שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שימשו בכהונה גדולה, שלחו חכמים ואמרו לה: מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להן: יבא עלי אם ראו קורות ביתי שערות ראשי, ואומרת חלוקי מימי. אמרון: כל קימחיא קמח וקמחא דקמחית סולת, וקרון עלה (תהילים מה) "כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה"' (יר' יומא א,א). ובמדרש למדו מזה לכל אישה: '"כל כבודה בת מלך פנימה". כל המצנעת עצמה זכתה "משבצות זהב לבושה", א"ר לוי: זכתה שתעמיד ממנה לובשי בגדי כהונה גדולה, שנאמר "ועשית משבצות זהב". אמרו: שבעה בנים היו לקמחית וכלם שמשו בכהונה גדולה, אמרו לה חכמים: מה מעשים טובים יש בידך? אמרה להם: העבודה מעולם לא ראו קורות ביתי שערות ראשי, קראו עליה פסוק זה "כל כבודה בת מלך פנימה"' (ילקו"ש נ"ך רמז תש"נ). ויותר מזה מובא במדרש: 'אמר ר' יוסי: כשהאשה מצנעת את עצמה בתוך הבית ראויה להינשא לכהן גדול ותעמיד כוהנים גדולים, שנאמר: "כל כבודה" וגו', אם תכבד עצמה בתוך הבית, "ממשבצות זהב לבושה", תינשא למי שכתוב בהן: "ושבצת הכתונת שש". א"ר פנחס הכהן בר חמא: בזמן שהיא צנועה בתוך הבית, כשם שהמזבח מכפר, כך היא מכפרת על ביתה, שנאמר: (תהלים קכ"ח) "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך", ואין ירכתי, אלא מזבח, שנאמר: "ושחט אותו על ירך המזבח" (ויקרא א')' (תנחומא "וישלח" סימן ו). הרי שבצניעות זוכה להתקשר לכהונה – שתינשא לכהן, ובפרט לכה"ג; ומכפרת על ביתה, וממילא בזה מביאה שיחולו הברכות בביתה (כיון שלא יעכב החטא), וזהו כעין ברכת כהנים שמביאים ברכה לישראל.