ג1 וְדָבָר זֶה קְנָס הוּא שֶׁקָּנְסוּ אוֹתוֹ חֲכָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִן הַמַּשְׁחִיתִין הוֹלֵךְ וּמְטַמֵּא טַהֲרוֹתָיו שֶׁלַּחֲבֵרוֹ, וְאוֹמֵר: פָּטוּר אָנִי. לְפִיכָךְ, אִם מֵת זֶה שֶׁהִזִּיק הֶזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִכָּר - אֵין גּוֹבִין הַנֶּזֶק מִנְּכָסָיו; שֶׁלֹּא קָנְסוּ חֲכָמִים אֶלָּא זֶה שֶׁעָבַר וְהִזִּיק, אֲבָל הַיּוֹרֵשׁ, שֶׁלֹּא עָשָׂה כְּלוּם - לֹא קָנְסוּ אוֹתוֹ.