"אך את מטה לוי לא תפקד ואת ראשם לא תשא בתוך בני ישראל" (במדבר א,מט). '"אך את מטה לוי לא תפקד" - כדאי הוא לגיון של מלך להיות נמנה לבדו. דבר אחר, צפה הקב"ה שעתידה לעמוד גזירה על כל הנמנין מבן עשרים שנה ומעלה שימותו במדבר; אמר: אל יהיו אלו בכלל לפי שהם שלי שלא טעו בעגל' (רש"י). רש"י מסביר בהסברו השני שהמניין של שבט לוי לבדם זה כדי שלא יחול עליהם גזרת המרגלים, אולם אומר 'שלא טעו בעגל' ולכאורה היה צ"ל שלא חטאו במרגלים? אומר הרא"ם: ' ... אבל מה שאמר לפי שהם שלי שלא טעו בעגל לא הבינותיו, כי היה לו לומר שלא טעו בדברי המרגלים שבעבורם היתה הגזרה. ושמא י״ל שגם הלוים טעו בדברי המרגלים, ועם כל זה לא הענישם מפני שלא טעו בעגל; אבל שאר השבטים שטעו בשניהם יחד, בדברי המרגלים וגם בעגל, נגזרה בהם הגזרה של ארבעים שנה, ולא על הלוים. וזה שאמר הכתוב "תשאו את עונותיכם מ׳ שנה" ופרש״י: ולא נאמר תשאו את עונכם, שתי עונות של עגל ושל תלונות המרגלי׳, שהרי מ׳ שנה עמדו ישר׳ במדבר משיצאו ישראל ממצרים, א״כ גם השנה הראשונה בכלל הגזרה היא, ואע״פ שקדמה לשלוח המרגלים. משמע שמשעשו העגל עלתה גזרה זו במחשבה אלא שהמתין להם עד שתתמלא סאתן, וזה שאמר "וביום פקדי" במרגלים "ופקדתי עליה׳ חטאת זו", אבל הלוים שלא חטאו בעגל ולא עלתה גזרה זו במחשב׳ עליה׳ אין לגזור עליה׳ עכשיו בעבור עון התלונה לבדה. לפיכך תלה הדבר בעגל ואמר לפי שהם שלי שלא טעו בעגל' (הרא"ם). (וזהו אולי גם כוונת המהר"ל בגור אריה: '''אל יהיו אלו בכלל' פירוש: אף על גב שנגזרה עליהם מיתה מבני כ' (להלן יד, כט), מכל מקום מאחר שלא נמנו הלוים מבני כ', לא היתה הגזירה עליהם כלל'). הסבר זה מיישב היטב את דברי רש"י אלא שלכאורה שבט לוי לא חטא במרגלים: 'דבר אחר: "כי שמרו אמרתך" – במצרים, "ובריתך ינצרו" – במרגלים' (ספרי; דברים לג,ט)? אלא שאפשר שזה מחלוקת בחז"ל, שקודם נאמר '"כי שמרו אמרתך" – במצרים, "ובריתך ינצרו" – במדבר' (שם), ורש"י כנראה סבר כדעה הראשונה ולכן העמיד ששבט לוי כן חטאו במרגלים. (או שמחלוקת חז"ל מתייחסת לשלבי חטא המרגלים, שבהתחלה לא היו במחשבת שילוח המרגלים, אבל כשחזרו ובכו אז גם שבט לוי השתתף איתם בבכי [כך מחלק השפתי חכמים בפס' שלנו בהסברו על רש"י], אלא שקשה לקרוא רק בשל ההתחלה "ובריתך ינצרו" כשחטאו במרגלים אח"כ [על השפ"ח לא קשה כיון שמסביר זאת על דברי רש"י ולא על דברי המדרש]). במדרש מובא: 'והיה גלוי לפני המקום שימותו כולם במדבר וינטלו ראשיהן, לפיכך אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "אך את מטה לוי" וגו', "בתוך בני ישראל" אין אתה מונה אותן אבל לעצמן מנה אותן. למה? אמר הקב"ה: אם נמנה שבט לוי עם ישראל ומתערב עמהם, יבא מלאך המות להרוג את ישראל והגזירה יוצאת עליהם שלא יכנסו לארץ אלא מתים במדבר, שנאמר (במדבר יד, כט): "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם", והוא מוצא לשבטו של לוי מעורב עמהם והם מתערבים עם ישראל למות, לפיכך לא מנה אותן עם ישראל אלא הפרישם במנין. ולכך אף בלשון שכתוב בהן בישראל "שאו את ראש" לא נאמר בהן אלא "פקוד את בני לוי"' (במדבר רבה א,יא). בפשטות משמע שהגזרה היתה על שבט לוי בשל שמעורב בישראל שלכן מלאך המוות לא מבדיל ביניהם כי חל על כולם יחד בשל שמעורבים יחד, שלא נאמר שחל על שבט לוי בשל שגם הוא חטא ולכן צריך להבדיל ביניהם. אלא שבכ"ז אפשר להסביר שבא להרוג את ישראל כולל שבט לוי בשל המרגלים, ולא היה מבדיל ביניהם שעליהם לא חל בשל שלא חטאו בעגל כיון שמעורבים כולם יחד, ולכן היה צריך להבדיל ביניהם שאינם כשאר ישראל. אולם לכאורה אם חטאו במרגלים אז אע"פ שלא חטאו בעגל ולא היה את ההתחלה של העגל, בכ"ז כיון שכבר נגזרה גזרה על חטא המרגלים אז יחול גם עליהם שחטאו במרגלים, שכיון שישראל מילאו את הסאה ונגזר עונש על חטא המרגלים, אז היה צריך לחול גם עליהם אע"פ שאצלם מתגלה רק חטא המרגלים (כיון שבפועל העונש הוא על חטא המרגלים [ואם ישראל לא היו חוטאים בעגל אז לא היתה נגזרת הגזירה על המרגלים, אבל כאשר כבר נגזרה בשל שהוגדשה הסאה ועלתה מידת הדין, אז חל על כולם שחטאו במרגלים]). אלא שאפשר שלזה מועיל שלא נמנו יחד, שלכן לא קשורים לשאר ישראל שיחול עליהם הגזרה, וכך נשאר עליהם רק חטא המרגלים בלי גילוי של הגזרה, ולכן לא חלה עליהם גזרת מיתה במדבר. נראה שאפשר ששבט לוי לא חטאו במרגלים, אלא שכיון שנגזרה גזירה על כלל ישראל זה יחול גם עליהם כחלק מבנ"י, ובפרט שלא מנעו או התנגדו לשליחת המרגלים, ולכן יחול גם עליהם קטרוג כקשורים בזה לחטא. לכן ה' אמר שיש להבדילם משאר ישראל וכך יודגש שהם שייכים לקדושה, שלא חטאו בעגל ולכן יש להם מעלה מיוחדת, ולכן בזכות מעלה זו ינצלו מקטרוג, מלהיחשב כקשורים לחטא המרגלים ועונשו; וזהו שימנו בנפרד לעצמם ובגילאים אחרים כגילוי לקדושתם, וכך לא יהיו בכלל חלק משאר בנ"י שחל עליהם הקטרוג, שכיון שהם לא חטאו במרגלים מספיקה הפרדתם וגילוי קדושתם למנוע קטרוג ואי הפרדה בביצוע הגזרה (שקדושתם זהו גם הסיבה שלכן לא חטאו במרגלים, ולכן בהפרדתם מודגש שהם לא חטאו במרגלים, וכך מבטל את הקטרוג), וכך ינצלו ממיתה. אולי אפשר שמסביר הרשב"ם את הגמ': 'אמר רב המנונא: לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי, דכתיב (במדבר יד, כט) "במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה", מי שפקודיו מבן עשרים, יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים' (ב"ב קכא,ב). 'שפקודיו מבן שלשים – יום, שהיו הלוים נמנין מבן חדש ומעלה לפדות עליהן הבכורות, כדכתיב בפרשת במדבר סיני "מבן חדש ומעלה תפקדם". ולא נהירא לי דא"כ הוה ליה למימר יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן חדש? אלא האי שלשים היינו שלשים שנה, כדכתיב "בני גרשון קהת ומררי מבן שלשים שנה ומעלה ועד בן חמשים שנה", וההוא חשבון נקט שאותו חשבון כנגד חשבון של ישראל הוא דביוצאי צבא קפיד רחמנא, דבישראל כתיב "כל יוצא צבא" ובלוים כתיב "מבן שלשים שנה" וגו' "כל הבא לצבא לעבוד" וגו'' (רשב"ם). ע"פ דבריו אפשר אולי לומר גם כאן שהשינוי ממניינם בכלל ישראל בא להפרידם מיוצאי הצבא שבגללם נענשו בחטא המרגלים, על שלא רצו להיכנס ולהילחם על הארץ. שזה מדגיש את מה שאמרנו קודם שבזה מודגש שהם אינם כשאר ישראל שחטאו ולכן מודגש למלאך המוות שבהם אין לגעת. ואפשר גם יותר מזה, שבמניינם בנפרד מודגש להם שהם לא קשורים לנחלת הארץ שלכן לא מתגלה בהם גילוי של הלוחמים אלא של עבודת ה' (שכיון שהופרשו לעבודת ה' לכן לא קיבלו נחלה בארץ. גם אם יצאו להילחם על א"י בשל המצווה שבכך, מודגש במניינם שאין להם נחלה, שאין בהם דגש של יוצאי צבא לכבוש לעצמם את הארץ), ודרך זה חל בהם שהם לא יחטאו בחטא המרגלים, שכיון שאין להם נחלה משלהם בארץ אז לא היה להם את השבר שעבר על בנ"י בעקבות דברי המרגלים, וכך לא נפלו כשאר העם. ואפילו קטרוג על שלא ניסו לשנות את דעתם של ישראל לא היה עליהם כיון שלא שמעו להם, בשל שאמרו שהם לא קשורים לנחלה ולכן אין להם שיג ושיח איתם. וזהו שה' אמר שכיון שהם לא חטאו בעגל אז עומדת להם זכות זו שינצלו מחטא המרגלים, ולכן שימנו לעצמם ולא יחד עם יוצאי הצבא (מבן עשרים) וכך לא יחול עליהם עונש המרגלים.