התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת בלק

כב,כח: זה שלוש רגלים: ש: מדוע דווקא 'רגלים' ולא 'פעמים'? ת: המונח 'רגלים' מבטא אירוע זמני חשוב הקשור דווקא למספר שלוש, ואילו 'פעמים' מציין אירוע זמני הנספר בכמות מופעיו (שתיים, שלוש, שבע, עשר, אלף). 'רגלים' מופיע בתורה רק 4 פעמים לעומת 23 מופעים של 'פעמים'.  המופע הראשון של 'רגלים' הוא בשמות כג,יד: שָׁלֹשׁ רְגָלִים, תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה, ואילו בפרשתנו המונח 'רגלים' מופיע 3 פעמים ברצף (בפרק כב, פסוקים כח, לב, לג). התורה מייחסת חשיבות לכך שבלעם הכה את האתון דווקא 3 פעמים, לא יותר ולא פחות, אולי כדי לציין את כל הרמזים שהועמדו בפני בלעם (נטייה מן הדרך, לחיצת הרגל לגדר, רביצה תחת בלעם) כדי שלא ימרה את פי ה', ולכן דווקא 'רגלים'. בלק משתמש במונח 'פעמים' כאשר הוא מונה את ה"החמצות" של בלעם: וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים (כד,י), כי כאן אין חשיבות דווקא למספר שלוש, ואכן בלעם ממשיך לנבא.

כב,לג: כי עתה גם אותכה הרגתי: ש: מדוע דווקא 'אותכה' ולא 'אותך'? ת: התורה משתמשת באופן בולט ב'אותך' או בכתיב חסר 'אׂתך' או 'אִתך' יותר מ'אותכה' ( 57 לעומת 2). הפעם הנוספת בה התורה משתמשת ב'אותכה' היא בשמות כט,לה: וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כָּכָה, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוִּיתִי, אֹתָכָה. נראה כי צורת 'אותכה' באה לייחד באופן ברור את מושא המשפט, כאילו אמרה התורה, אותך ורק אותך. גם המופע של 'אותכה' בספר שמות מציין כי אך ורק אהרן ובניו ילמדו את מלאכת הכהונה וישמשו בה.

כג,יג: לך-נא אתי אל מקום אחר: ש: מדוע דווקא 'לךָ' ולא 'לכָה'? ת: 'לךָ' במשמעות של הליכה היא צורה יחידאית בתורה, לעומת עשרות פעמים 'לכה' או 'נלכה' (בפרשת בלק בלבד יש 8 מופעים של 'לכה'). 'לךָ' חסר הא מבטא היסוס בבקשת ההליכה. לאחר שבפעם הראשונה בלעם מברך ולא מקלל, בלק מהסס לבקש ממנו ללכת אתו למקום אחר, כי חשש שבלעם שוב יברך, לכן ביקש בלשון רפה, 'לךָ', בלי הא. בפעם השלישית בלק כבר ידע שאין לו מה להפסיד, שהרי בלעם כבר בירך את עם ישראל פעמיים, ולא היסס להסתכן ב'פה מלא', בלשון 'לכה' (כג,כז).

כד,ג: ונאום הגבר שתום העין: ש: מדוע דווקא 'שתום העין' ולא 'העיוור'? ת: בלעם מודה שכאשר מסר לה' את דברי בלק (הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם, וַיְכַס אֶת-עֵין הָאָרֶץ; כב,יא) הוא טעה בזה שחשב שהעם מכסה את כל הארץ, ואילו עתה הוא רואה את גודלו האמיתי ואת כל שבטיו (וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; פסוק ב'), ומבין שעינו הייתה סתומה מלראות את המציאות. 'שתום העין' מלמד על כך שעינו של בלעם הייתה סתומה באופן בסיסי ותשתיתי, לכן דווקא 'שתום'. בלעם מרחיב את משמעות העיוורון ואת המהפך שחל בו, בזה שבפסוק הבא הוא מתאר את רוחב ראייתו: מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה, נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם. מעיוורון וסתימות ראייה תשתיתית ויסודית לראייה רחבה וגלוית עיניים.

כד,יד: אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים: ש: מדוע דווקא 'באחרית הימים' ולא 'בעתיד'? ת: 'אחרית' היא סוף, ההיפך מראשית, כפי שמופיע בדברים יא,יב: מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה. נבואת בלעם מתייחסת לימים של סוף העולם הזה, הם ראשית העולם הבא. גם יעקב משתמש בביטוי זה בבואו לברך את בניו: הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים (בראשית מט, א), וכוונתו לעתיד רחוק ובלתי מוגדר, סוף ימי העולם הזה. הביטוי 'אחרית הימים' מופיע עוד פעמיים בספר דברים (ד,ל; לא,כט) וגם שם הכוונה היא לעתיד רחוק מאד, סוף ימי העולם הזה.