'עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו עליו השלום. עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים ועשרה על הים' וכו' (אבות ה,ג-ד). 'כנגד עשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו ובכולן נמצא שלם, כנגדן עשה הקדוש ברוך הוא עשרה נסים לבניו במצרים, כנגדן הביא עשר מכות, כנגדן נעשו לישראל עשרה נסים על הים, כנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים' (אבות דר"נ, לג). חז"ל למדו שיש קשר בין הניסים שנעשו לישראל במצרים (במכות מצרים ובקריעת הים) ובין הניסיונות של אברהם. לפי הרמב"ם ניסיונות אברהם היו: 'העשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו, כולם דבר הכתוב: האחד - הגירוש, באמרו יתברך "לך לך מארצך" (בראשית יב, א) וגו'. השני - הרעב אשר מצא בארץ כנען בבואו שם, והוא יעדו "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב, ב). וזה ניסיון גדול, והוא אמרו "ויהי רעב בארץ" (בראשית יב, י). והשלישי - חמס המצרים עליו, בהילקח שרה לפרעה. הרביעי - הלחמו בארבעה מלכים. החמישי - לקחו הגר לאשה, אחר שנואש מהוליד משרה. הששי - הוא המילה, אשר צווה בה בימי הזיקנה. השביעי - חמס מלך גרר עליו, בלקחו שרה גם כן. השמיני - גרש הגר, אחרי הבנותו ממנה. התשיעי - הרחקת בנו ישמעאל, והוא אמרו יתברך "אל ירע בעיניך על הנער" (בראשית כא, יב) וגו'; וכבר העיד הכתוב איך היה קשה בעיניו הדבר הזה, באמרו "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" (בראשית כא, יא), אלא ששמר מצות השם יתברך וגרשם. העשירי - עקדת יצחק' (פירוש המשניות לרמב"ם). ועשרת הניסים בקריעת הים הם: 'העשרה נסים שהיו על הים, הם קבלה: הראשון - הבקעת המים, כפשוטו של פסוק "ויבקעו המים" (שמות יד, כא). השני - שאחר שבקעו נעשה כקובה, עד ששב כדמות גג ולא מקורה ולא משופע, והיה הדרך כאילו היה נקב במים, והמים מימין ומשמאל וממעל, הוא מאמר חבקוק "נקבת במטיו ראש פרזיו" (חבקוק ג, יד). השלישי - שארצו נתקשה ונקפא להם, כאמרו "הלכו ביבשה" (שמות יד, כט), ולא נשאר בקרקעיתו שום חומר וטיט כבשאר נהרות. הרביעי - שדרכי מצריים היו בחומר מדובק, והוא אמרו "חומר מים רבים" (חבקוק ג, טו). החמישי - שנבקעו לדרכים רבים כמספר השבטים, כעין קשת עגול על זאת הצורה, והוא אמרו "לגוזר ים סוף לגזרים" (תהלים קלו, י). והששי - שנקפאו המים ונתקשו כאבנים, ועל זה אמר "שברת ראשי תנינים על המים" (תהלים עד, יג), רוצה לומר שנתקשו המים עד ששבו בעניין שישברו הראשים עליהם. והשביעי - שלא נקפאו כקפיאת שאר המים הנקפאים, רוצה לומר חתיכה אחת, אבל היו חתיכות רבות כאילו הם אבנים וסידרו קצתם על קצתם, והוא אמרו "אתה פוררת בעזך ים" (תהלים עד, יג). והשמיני - שנקפא כזכוכית או כשוהם, רוצה לומר בהיר, עד שיראו קצתם אל קצתם בעברם בו, והוא אמרו "חשרת מים עבי שחקים" (שמואל ב כב, יב), רוצה לומר קיבוץ המים היה כעצם השמים לטוהר שהוא בהיר. והתשיעי - שהיו נוזלים ממנו מים מתוקים, והיו שותים אותם. והעשירי - שהיו ניקפים בעת שהיו נוזלים, אחר שלקחו מהם מה ששתו, עד שלא היו יורדין לארץ, והוא אמרו "נצבו כמו נד נוזלים" (שמות טו, יח), רוצה לומר הדבר הנוזל היה נקפא בלב ים' (שם). כך נראה שכנגד כל ניסיון נעשה כנגדו נס: 1. היציאה לא"י כנגדו זהו הבקעת המים, שניפרד ממקומו כמו שנבקעו לשנים כך נפרד אברהם מארצו (והתגלה באמצע יבשה בה עברו בנ”י לכיון א”י, כעין שאברהם הלך לא”י). 2. הרעב בארץ כנגדו המים נעשו כעין צינור, ומקורו בפס' מחבקוק, שם נאמר: “נקבת במטיו ראש פרזו [פרזיו] יסערו להפיצני עליצתם כמו לאכל עני במסתר" (חבקוק ג,יד), שמופיע כאן עניין אכילה, שזהו כנגד הרעב; וכעין רמז בצינור שבו מעבירים מים ובדר"כ רעב בה בעקבות שלא יורד גשם – שאין מים, ובכך רומז כנגד ניסיון הרעב, וכן כרמז לצינור השפע משמים שכעין נסגר ונעשה רעב. (החלק העליון נסגר לאחר שנבקע [כמו שמדגיש הרמב”ם], כעין כמו שניסיון הרעב זה לאחר שנאמר לו ללכת לארץ וכאן יהיה לו שפע, שלכן זהו קושי הניסיון כאן). 3. לקיחת שרה ע"י המצרים לפרעה כנגדו זהו שהארץ התקשתה מהמים והלכו ביבשה, כרמז שאברהם ירד למצרים כיון שלא היה מים בארץ, ומצרים שטופים בזימה ולכן נמשכו לשרה והביאוה לפרעה, אבל פרעה לא יכל לגעת בה בשל הנגעים שקיבל (רש"י; בראשית יב,יז), ולכן נרמז כהתייבשות ממים – כעין יבוש היותם שטופים בזימה (אולי גם כרמז שהתגרו ביופיה של שרה, ולכן רומז בהתקשות …). 4. מלחמת ארבעת המלכים כנגד זה המצרים נדבקו בחומר מדובק, שזה כעין רמז שנעשה למצרים (שנדבקו), כעין כנגד שאברהם עשה לארבעת המלכים; ובפרט שרדף אחריהם לאחר שלקחו את לוט בעקבות ניצחונם על חמשת המלכים ושם נאמר: “ועמק השדים בארת בארת חמר" (בראשית יד,י). 5. לקיחת הגר לאשה כדי להוליד ממנה כנגד זה בקיעת הים לדרכים רבות כמספר השבטים, שהשבטים באו מאמהות שונות, וכן השפחות ניתנו ליעקב כדי להוליד במקום לאה ורחל כשלא ילדו, וכך כאן אברהם לקח את הגר כדי להוליד ממנה במקום שרה שלא ילדה, ושתיהן אמהות לנולדים מאברהם. 6. ברית המילה כנגד זה נקפאו המים והתקשו כאבנים והם פגעו במצרים בראשיהם, כעין רמז שאברהם התייעץ עם אוהביו האם למול, וענר ואשכול אמרו לו שלא למול, וממרא אמר לו למול, כך שרוב הדעות באוהביו אמרו לו שלא למול, ובכ"ז על אף הסכנה ועצת רוב אוהביו בכ"ז הלך ומל, שזהו כרמז שהקשה את ליבו שלא להתרכך ולפחד, וזהו כעין שהקשה כעין אבן וזה קשור לניתוץ ראשים, כעין שבירת מחשבתם – עצתם של אוהביו. 7. לקיחת שרה ע"י אבימלך כנגדו זהו שהמים נעשו כאבנים מסודרות, שזהו כעין בית שנבנה ע”י אבנים מסודרות, שזהו כרמז "כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך על דבר שרה אשת אברהם" (בראשית כ,יח); כרמז כעין הנאמר "בית אבימלך" (אמנם אין הכוונה כאן לבית ממש אלא לחמולה שלו, אבל זהו כרמז לביטוי שנקרא "בית”), וכן הנשים לא הולידו, ואשה מכונה בית כיון שהיא עיקר הבית (שבת קיח,ב); וכן אבימלך לא נגע בה כיון שבחלום נאמר לו שהיא אשתו של אברהם, היא שייכת לביתו. וכן כרמז שכך אברהם בא להשפיע בעולם להאמין בה', בהשפעה דרך המלכים (ראה 'תורת המקרא' “לך לך" [א] למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שזהו כהקמת בית לה' בעולם, ולכן זה מתגלה כעין בית, שעכשיו אברהם השפיע בשני המרכזים של העולם וכעין יסד את היסודות להפיכת העולם לבית לה'. 8. גירוש הגר אחר שנבנה ממנה כנגד זה נעשה קפוא כזכוכית, שרואים אלו את אלו, כעין שיש את שרה ויש את הגר, שתי הנשים, שנראים כעין יחד, אולם יש הפרדה ביניהם, וזהו ששרה אמרה להרחיק, לחצוץ ביניהם; וכן אברהם ראה בהגר כקשורה בו, שזהו כשקוף כעין נראה יחד איתה, אולם יש חציצה, שזהו ששרה אמרה להרחיקה שלא יהיו יחד. 9. הרחקת ישמעאל כנגדו נזלו מים מתוקים, כעין הנעשה בישמעאל שלא היה להם מים לשתות, וה' הצילו שפתח את עיני הגר שתראה את הבאר ותביא לו מים לשתות (בראשית כא,יט). 10. עקידת יצחק כנגדו המים קפאו לאחר ששתו מהם, ששתיית מים מרמזים על חיים (שאי אפשר בלא לשתות), וקפאו שלא נזלו, שזה כעין רמז לעקידה שכמעט נשחט יצחק והיה בלי חיים, אלא שה' עצר את אברהם ברגע האחרון מלשוחטו, וכך לא ירד דמו על המזבח, שזהו שהיה כאן השארת חיים (שזהו לאחר ששתו את המים) שלא נשפך הנוזל, לא נשפך הדם וכן לא נשפכו המים אלא קפאו. אולי אפשר שנאמר במשנה הבאה באבות: 'עֲשָׂרָה נִסִּים נַעֲשׂו לַאֲבוֹתֵינוּ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ: לֹא הִפִּילָה אִשָּׁה מֵרֵיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ, וְלֹא הִסְרִיחַ בְּשַׂר הַקֹּדֶשׁ מֵעוֹלָם, וְלֹא נִרְאָה זְבוּב בְּבֵית הַמִּטְבַּחַיִם, וְלֹא אֵרַע קֶרִי לְכֹהֵן גָּדוֹל בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְלֹא כִּבּוּ גְשָׁמִים אֵשׁ שֶׁל עֲצֵי הַמַּעֲרָכָה, וְלֹא נִצְּחָה הָרוּחַ אֶת עַמּוּד הֶעָשָׁן, וְלֹא נִמְצָא פְּסוּל בָּעֹמֶר וּבִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם וּבְלֶחֶם הַפָּנִים. עוֹמְדִים צְפוּפִים וּמִשְׁתַּחֲוִים רְוָחִים, וְלֹא הִזִּיק נָחָשׁ וְעַקְרָב בִּירוּשָׁלַיִם מֵעוֹלָם, וְלֹא אָמַר אָדָם לַחֲבֵרוֹ: צַר לִי הַמָּקוֹם שֶׁאָלִין בִּירוּשָׁלַיִם' (אבות ה,ה), אולי כרמז שזה גם קשור לעשרה ניסים על הים, ולכן נאמר סמוך לו (ובאותו מספר), לומר שיש גילוי דומה בשניהם, כעין מאותו שורש של גילוי קדושה. כרמז לנאמר: '"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו". ר' ישמעאל אומר: מה תצעק אלי, בזכות ירושלם אני אקרע להם את הים, שנ' "עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא" (ישעיה נב), ואומר "עורי עורי לבשי עוז זרוע ה' עורי כימי קדם דורות עולמים הלא את היא המחצבת רהב מחוללת תנין הלא את היא המחרבת ים מי תהום רבה השמה מעמקי ים דרך לעבור גאולים" (שם נא)' (מכילתא; שמות יד,טו) [אמנם נאמר ירושלים, אבל הכוונה לכלל הקדושה שבירושלים, שזה קשור גם למקדש, וכן במשנה נאמרו גם דברים שהיו בירושלים ולא רק במקדש]. 1. הבקעת המים כעין שאשה לא הפילה, שהתינוק נמצא בבטן במי השפיר והתינוק תקין ולא ניזוק, שזהו כעין שנעשה במים מעשה כדי שלא ינזקו ישראל, שזהו שנבקעו המים. או אולי כרמז שאשה לא הפילה בשל שהתאוותה לאכול מבשר הקודשים, שזהו כעין רמז במים כרמז לריר האדם כשתאב, ולא נמשכת לבשר אלא מפרידה עצמה ממנו שזהו כבקיעת המים שנפרדו זה מזה 2. המים נעשו כצינור כעין שלא הסריח הבשר מעולם, שזה כעין מוקף ובגילוי של נוזל, כעין רמז כאילו היה הדם זורם בעורקיו ומחיהו שכך לא מסריח, שזהו רמז בצינור ונוזל, כדם הזורם בעורקים ובורידים. או אפשר ש-מים הם קרירים, וכך כשמוקף במים קרים סביבו הוא נשמר ולא מסריח בתוך ימים אחדים (כעין מקרר). 3. הארץ נתקשתה ונקפאה ולא נשאר רטיבות אלא יבשה כעין שלא נראה זבוב, שזבוב הולך לדם, וכך כעין שאין רטיבות של דם שהזבוב יבוא בגללו. 4. המצרים נדבקו בחומר כעין שלא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ, שהמצרים ובגילוי של חומר מדובק כעין רמז ל"וזרמת סוסים זרמתם" (יחזקאל כג,כ). 5. הים נבקע לדרכים רבים כעין שלא כיבו הגשמים את אש המערכה, שכך הגשם הוא מים כעין הים, וכעין שנבקע – שנפרד מהאש שלא מכבים אותו, וזה בדרכים רבים כעין רמז שגשמים זהו טיפות נפרדות. 6. נקפאו המים כאבנים כעין שלא נצחה הרוח את עמוד העשן (שלא פיזרה אותו אלא רק הזיזה כעין דקל ברוח [יומא כא,ב]) אלא היה חזק כעין שנעשה לאבן מאוחדת וחזקה שלא מתפזרת, שלא כמים שמתפזרים. 7. המים לא קפאו כאחד אלא נעשו כאבנים שבבניין כעין שלא נמצא פסול בעומר וכו', שנעשה נס בשל שהם נעשים מראש (העומר נקצר בלילה, ושתי הלחם נאפה מעיו"ט, ולחם הפנים נאפה מער"ש) ולכן אם יפסלו לא יהיה במקומם, לכן זהו כעין אבני בניין שעומדים זה גבי על זה, שכך באותם שלושת הדברים נעשה נס בשל שהוכנו מראש, שזהו כעין דבר גורר דבר, אחד עומד על השני. 8. נעשה כזכוכית שיראו אלו את אלו כעין עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, כעין כרמז שלכל אחד יש את מקומו שלו כמשתחווים שזהו כעין שמופרדים זה מזה, אע"פ שבמראה רואים זה את זה, כעין שבמראה רואים שהם עומדים צפופים. 9. נזלו מים מתוקים כעין שלא הזיק נחש ועקרב בירושלים, כרמז לבאר מים שממנה שותים מים מתוקים, שאם אין בבאר מים יש בה נחשים ועקרבים (שבת כב,א), ולכן רומז שהם לא הזיקו בירושלים. 10. אחרי ששתו המים התקשו כעין שלא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים, שהכוונה שהיה לאנשים בירושלים פרנסה ולא הוצרכו לצאת משם (ברטנורא), שזהו כרמז במים ששתו מהם, כעין לצורך קיומם (שאי אפשר בלי מים), שכך זה רומז לפרנסה שאדם צריך בשביל חייו, וזה היה מתקשה ולא נוזל ומפריע, שכך הפרנסה לא היתה מפריע להם מלגור בירושלים. (ויש גם גרסה אחרת – 'ויש ספרים שכתוב בהן כשאלין. ועל העולים לרגל נאמר, שלא היה אחד מהם מיצר כשהיה לן בירושלים מחמת דוחק המקום' [שם], שזהו כעין שנתקשו המים לאחר ששתו מהם, שכך זהו כשבא ללון בלילה לאחר שפעל בירושלים, כעין לאחר שפעלו ושתו את המים בים, אז התקשה כדי שלא יפריע להם, שכך גם לא הפריע לאדם הדוחק בלינה בירושלים).