פרשת צו – החוט המקשר לפסח ולשיר השירים?

מאת: אהובה קליין .

השנה השבת וחג הפסח  - מגיעים כשהם שלובי זרוע , מתחברים יחדיו בקדושה עילאית – ומשדרים לנו מסר אקטואלי :

"..הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד".

בנוסף אנו חשים את  עונת האביב החדשה  המשדרת לנו פריחה -  בניחוח משכר  ומנגינה של חירות.

הפרשה פותחת בפסוקים:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר.  צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה:  הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ". [ויקרא ו', א' –ג']

השאלות הן:

א] מה משמעות המילה :"צו" בתחילת הפרשה?

ב] מה הקשר בין הפרשה לחג הפסח ולשיר השירים?

תשובות.

משמעות המילה "צו" בתחילת הפרשה.

נאמר:" צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה": 

אמר רבא: כל העוסק  בתורה - אינו צריך לא עולה לא מנחה , לא חטאת ולא אשם . אמר ר' יצחק: מנין ? שנאמר: "וזאת תורת החטאת  "וזאת תורת  האשם"- כל העוסק בתורת חטאת - כאילו הקריב  חטאת:. כל העוסק בתורת  אשם - כאילו הקריב אשם.[מסכת מנחות ק"י, א']

רש"י מבאר: על פי מדרש תורת  כוהנים: אין "צו" אלא לשון זירוז.

אמר רבי שמעון : הכתוב צריך יותר לזרז במקום שיש בו חסרון כיס.

לפי תורת כוהנים -  עליו מבסס רש"י את דבריו, הרי המילה: "צו" כוונתה - לזרז את הכוהנים בקיום המצווה [קורבן עולה] הן מפני שהיא מצווה לדורות, או אם משום שיש במצווה - עניין של חסרון כיס.

בעל "חידושי הרי"ם" מביא הסבר מעניין במיוחד: ידוע כי קורבן עולה מכפר על חטאים שאדם חוטא במחשבה. מעניין להתבונן באיבריו של האדם העשויים  לגרום לחטאים. כך נגיע למסקנה: כי לכל איבר ואיבר בגוף האדם קיים "כיס" העשוי לכסותו ומונעו מן העבירה, האדם  מסוגל  לאטום את אוזניו - כדי להימנע משמיעת לשון הרע, האדם יכול לחסום את פיו - כדי להימנע מדיבור שלילי, כגון: קללה, או  לשון הרע וכך ביתר איברי גוף האדם, אך קיימת בעיה לעצור ולהציב מחסום למוח, שהרי אין אפשרות לגמרי לשלוט על מחשבות -שהן עשויות לגרור את האדם לעבירה. לכך מוצאים אנו  רמז למילותיו של רבי שמעון  במדרש תורת כוהנים: "ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון - כיס"

המשמעות היא: התורה צריכה לזרז את האדם, להזהירו ולהרתיעו  במקום שאין "כיס" מיוחד – מעצור לאדם להימנע מהחטא. על כן דרוש זירוז מיוחד ושמירה רבה על המחשבה במוח -  כדי שתהיה נקייה וכאשר יצליח להתגבר על המחשבות השליליות ממילא יוכל , ביתר קלות ,להגיע למחשבות החיוביות ומהן לעבור למעשים הטובים בפועל.

ציורי תנ"ך/ הכוהנים עורכים את העצים על המזבח/ ציירה: אהובה קליין (c)

 * כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

ה"נתיבות שלום" שואל: מדוע במקום אשר תישחט החטאת תישחט העולה - הרי החטאת באה על מעשים שהם גלויים  ואילו העֹלָה על מחשבות רעות?

תשובתו: מקור - החטאת  זה עולה - שהרי  כיצד זימנו לאדם מהשמיים להיכשל בחטא בשוגג? אין זה אלא  מפני שלפני שחטא באופן מעשי- היה לו הרהור הלב ורק בגלל האיסור נמנע לחטוא בפועל. מכל מקום , באמצעות המחשבה – יש לו קשר לחטא וכך נכשל בשוגג ,לכן במקום ששם תישחט העולה  שם תישחט  החטאת   מהסיבה: כי יש צורך בכפרה על הרהור הלב - המהווה את מקור כל החטאים!

חז"ל אומרים: [מסכת יומא, כ"ט] הרהורי העבירה [שעליהם מקריבים קורבן עולה] קשים יותר מגוף העבירה - מפני שלכל חטא - יש שורש הגורם להרהור עבירה - שהוא: "שורש פורה ראש ולענה" המצמיח את כל החטאים!

הקשר לחג הפסח

המגיד מקוזניץ  בספרו:"עבודת ישראל"אומר:

כוונת הכתוב "הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ".

חטאים שנעשו באש תיקונם גם חייב להיות באש - כי צריך לבער את הרע באש קודש וכאן יש קשר גם לביעור החמץ - טרם חג הפסח - המרמז לעקור את שורש  הרע  המושרש באדם.

לעניות דעתי - כשם שאנחנו שורפים את החמץ טרם חג הפסח- כך עלינו לבער את המידות הרעות - כגון: מידת הכעס, הגאווה, התאווה הרדיפה אחר הכבוד - מנגד להתחזק באמונה בה' ולדעת כי ה' בוחן כליות ולב כדברי ירמיהו הנביא:

"אֲנִי יְהֹוָה חֹקֵר לֵב בֹּחֵן כְּלָיוֹת וְלָתֵת לְאִישׁ? כִּדְרָכָו כִּפְרִי מַעֲלָלָֽיו"

 [ירמיהו י"ז, י]

חשובים דברי הרמב"ן:

".....וְכַאֲשֶׁר תַּחֲשֹׁב אֶת כָּל אֵלֶּה, תִּירָא מִבּוֹרְאֶךָ וְתִשָּׁמֵר מִן הַחֵטְא, וּבַמִּידוֹת הָאֵלֶּה תִּהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקֶךָ. וְכַאֲשֶׁר תִּתְנַהֵג בְּמִַּידת  הָעֲנָווָה לְהִתְבּוֹשֵׁשׁ מִכָּל אָדָם, וּלְהִתְפַּחֵד מִמֶּנּוּ וּמִן הַחֵטְא – אָז תִּשְׁרֶה עָלֶיךָ רוּחַ הַשְּׁכִינָה, וְזִיו כְּבוֹדָהּ, וְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא"[מתוך איגרת הרמב"ן -לבנו]

במיוחד בימים אלה ממש כאשר אנו רואים כי האחדות בעם מתרופפת ,זה הזמן  להרבות באהבת חינם ולהידבק במידות הטובות של ה' כנאמר:

"וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.  [דברים י', י"ב]

דוד המלך אומר: "מִֽי ־יַעֲלֶה בְהַר ־יְהוָה    וּמִֽי ־יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשֽׁוֹ׃

נְקִי כַפַּיִם    וּֽבַר ־לֵבָב אֲשֶׁר לֹֽא ־נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי    וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָֽה׃  יִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יְהוָה    וּצְדָקָה מֵֽאֱלֹהֵי יִשְׁעֽוֹ"

 [ תהלים כ"ד, ג'- ו ]

הקשר לשיר השירים:

הקורא את שיר השירים מזהה סממני אביב  דוגמת הפסוקים:

"כִּי-הִנֵּה הַסְּתָיו, עָבָר; הַגֶּשֶׁם, חָלַף הָלַךְ לוֹ. הַנִּיצָּנִים נִרְאוּ בָאָרֶץ, עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ; וְקוֹל הַתּוֹר, נִשְׁמַע בְּאַרְצֵנוּ.  הַתְּאֵנָה חָנְטָה פַגֶּיהָ, וְהַגְּפָנִים סְמָדַר נָתְנוּ רֵיחַ; קוּמִי לכי (לָךְ) רַעְיָתִי יָפָתִי, וּלְכִי-לָךְ.  יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע, בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה, הַרְאִינִי אֶת- מַרְאַייִךְ, הַשְׁמִיעִנִי אֶת-קוֹלֵךְ:  כִּי-קוֹלֵךְ עָרֵב, וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה".[ שיר השירים ב, י"א-ט"ו]

שיר השירים שחובר על ידי שלמה המלך-הוא משל לרעיה הנאהבת לבעלה והנמשל הוא : הקשר  בין  כנסת ישראל - לאלוקים.

"אמר  רבי  עקיבא: לא היה העולם כולו כדאי ביום שניתן בו שיר השירים לישראל שכל הכתובים קודש  ושיר השירים קודש  קודשים"

ניתן לזהות גם את יציאת מצרים- דוגמת הפסוק: "אַל-תִּרְאוּנִי שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת, שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ-בִי..." [שיר השירים, א', ו]

רש"י מסביר: הצבע השחור אינו דבר מולד  אצל ישראל- אלא תוצאת "שיזוף מקרני השמש" – ובמשך הזמן הוא יכול להלבין במקום מוצל. והמשמעות היא : בני מצרים  שישראל גדלה בתוכם –ועלו  עם ערב רב  פיתו - אותם  לעבודה  זרה וכך כביכול השחירו אותה!

נאמר: "הִנָּךְ יָפָה רַעְיָתִי, הִנָּךְ יָפָה--עֵינַיִךְ יוֹנִים, מִבַּעַד לְצַמָּתֵךְ; שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד".[להלן ד', א']

על פי מדרש שיר השירים: אלו שבטים ראשונים שגלשו מהר גלעד שירשו את הר גלעד בשביל העיזים שלהם –כדברי משה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם, אִם-יַעַבְרוּ בְנֵי-גָד וּבְנֵי-רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן.." [במדבר ל"ב, כ"ט]

דברי "לקח טוב" :כשם שהשיער נאה לאישה - כך צדיקים שבישראל מגינים על בני דורם"

לפי שיר השירים זוטא: "שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים": זה מעשה נסים במשכן.

"תורה תמימה" מסביר: "שערך כעדר העזים", עדרים שהלכו למלחמת מדיין לא הלכו אלא בזכות משה ופנחס.

לסיכום, לאור האמור לעיל: פרשת צו- חג הפסח ושיר השירים  הם חטיבה אחת, יהי רצון שנשכיל  לשוב להתחבר לתורה הקדושה להידבק במידות הטובות   להקפיד על שמירת השבת ולהרבות אהבת חינם  ובע"ה נזכה לגאולה במהרה-כנאמר:

"כִּימֵי צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אַרְאֶנּוּ נִפְלָאוֹת". [מיכה ז', ט"ו]