"וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר. זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על" וגו' (במדבר יט,א-ב). 'ומפני מה כל הקרבנות זכרים וזו נקבה? א"ר איבו: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמר המלך: תבא אמו ותקנח את הצואה. כך אמר הקדוש ברוך הוא: תבא פרה ותכפר על מעשה העגל' (במדבר רבה יט,ח). 'ומ"א העתקתי מיסודו של ר' משה הדרשן, וזהו: "ויקחו אליך" – משלהם, כשם שהם פרקו נזמי הזהב לעגל משלהם כך יביאו זו לכפרה משלהם. "פרה אדמה" - משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו: תבא אמו ותקנח הצואה, כך תבא פרה ותכפר על העגל. "אדמה" - על שם (ישעיה א) "אם יאדימו כתולע" שהחטא קרוי אדום. "תמימה" - על שם ישראל שהיו תמימים ונעשו בו בעלי מומין, תבא זו ותכפר עליהם ויחזרו לתמותם. "לא עלה עליה עול" - כשם שפרקו מעליהם עול שמים. "אל אלעזר הכהן" - כשם שנקהלו על אהרן שהוא כהן לעשות העגל, ולפי שאהרן עשה את העגל לא נעשית עבודה זו על ידו שאין קטיגור נעשה סניגור. "ושרף את הפרה" - כשם שנשרף העגל. "עץ ארז ואזוב ושני תולעת" - ג' מינין הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם סימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו. "למשמרת" - כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורענות שאין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל, שנאמר (שמות לב) "וביום פקדי ופקדתי" וגו'. וכשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמאה כל העוסקין בה, וכשם שנטהרו באפרו שנאמר (שם) "ויזר על פני המים" וגו', כך "ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת" וגו'' (רש"י; פס' כב). חז"ל מביאים שבפרה אדומה יש כפרה לעגל, ור' משה הדרשן הרחיב בהקשרים לרמז לכפרה לעגל. אולי אפשר להוסיף עוד דימויים והקשרים. “זאת חקת התורה", זה מלמד שפרה אדומה יש בה עומקים גדולים ביותר שאנחנו לא מסוגלים לתפוס, אולם על הדרך רומז שזה בא ככפרה לנעשה בזמן מתן תורה שהוא שורש לכל התורה כולה, שהיא (התורה) נאמרה למשה לומר לישראל – "אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל"; וכל התורה כולה גנוזה בלוחות (שהם כביטוי למסירת כל התורה לישראל): 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר השירים ה) "ממולאים בתרשיש", כימא רבא. רשב"ל כד הוה מטי הדין קרייה הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דיבור ודיבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א), וזה נרמז ב"חקת התורה”, שכל התורה חקוקה בעומק בלוחות, כל התורה בדברות החקוקות ("חרות על הלחת" [שמות לב,טז]); וזה רומז לעגל, שהוא הנעשה בזמן מתן תורה ועליו מכפרים כדי להשלים את מעלת מתן תורה שנפגם, וכן הלוחות נשברו בגלל העגל. “ויקחו אליך", זה מעשה ההיפך מעשיית העגל שרצו להחליף בו את משה, להרחיק ממשה, לכן את הפרה אדומה יקחו אליך. “פרה אדומה" מרמז על היותה האם של העגל, שביצירת הולד הלובן בא מהאבא והאודם מהאם (נידה לא,א), לכן פרה אדומה מדגישה את האודם – שמרמז על היותה האם, שלכן היא זו שמכפרת על הטינוף של בנה. כמו כן, צבע אדום מזכיר זהב אדום כמו דם פרים (יומא מה,א), לכן זה מזכיר את חטא העגל שנעשה מזהב והיה בצורת עגל (פר קטן), שהפרה באה לכפר על חטא העגל. בנוסף, העגל נעשה ע"י האש שאהרן עשה, לכן פרה אדומה כרמז לשורש הגעת העגל, מהאש (ואהרן היה מייצג את כנסת ישראל לה' [לעומת משה שהיה מייצג את ה' לכנסת ישראל]; לכן נרמז שאהרן גרם בעשיית האש, לכן צבע אש שזה אדום ובגילוי של פרה שזהו נקבה כעין רמז לכנסת ישראל). "תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על", נראה שנאמרו שלושה דברים כנגד שבחטא העגל חטאו בשלושת העברות החמורות (ע"ז, ג"ע וש"ד [רש"י; שמות לב,ו]), לכן נרמז "תמימה" כנגד ע"ז, שעשו את העגל כדי שילך לפניהם כי פחדו כיצד יסתדרו ("קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו" [שמות לב,ב]), במקום לסמוך על ה', לכן זה מזכיר את הנאמר שלא לפנות למגידי עתידות: '"תמים תהיה עם ה' אלקיך" – התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות' וכו' (רש"י; דברים יח,יג), לכן תמימה כנגד השורש של עשיית העגל (בשל העתיד שלא הלכו בתמימות), והוא ע"ז (כמו כן, תמים זה שלם, כרמז שיש לעבוד את ה' בשלמות, שכל העבודה תהיה רק לה', ולא לתת לעוד דבר אלוהות, שזהו שלא לעשות עגל כאל ממחשבה שהוא משמש את ה' ולכן לעבדו). “אשר אין בה מום" כנגד רצח שהרגו את חור, שעשו בו מום שממית. “אשר לא עלה עליה על" כרמז לעריות, שכך בפרה לא עלה עליה זכר (משנה; פרה ב,ד). "ונתתם אתה אל אלעזר הכהן והוציא אתה אל מחוץ למחנה ושחט אתה לפניו" (פס' ג), כעין רמז שהפרה מכפרת על מעשה בנה, שכך יש כאן גילוי של הורה ובן, שאלעזר הוא בנו של אהרן ומכפר על מעשיו; ובפרט שבעקבות מעשה העגל נענש אהרן שנגזר עליו כילוי בנים, ומשה התפלל עליו ועזר לבטל חצי מהגזרה (רש"י; ויקרא י,יב), כך שיש קשר באב ובן בהקשר לחטא עגל, שכך זה דומה לאם ובנה שבפרה והעגל. מוציאים את הפרה מחוץ למחנה, כעין רמז שישראל חטאו בעגל בעקבות שמשה עלה לסיני ולא חזר למחנה בזמן שחישבו, שזהו שהיה מחוץ למחנה, ולכן כך מגלים בפרה. '"ושחט אותה לפניו" - (יומא מב) זר שוחט ואלעזר רואה' (רש"י), כעין שאהרן אמר: "ואשלכהו באש ויצא העגל הזה" (שמות לב,כד), שיצא מעצמו, שאמנם אהרן הכין את התשתית, אבל בפועל מי שפעל לעשיית העגל זהו החרטומים: 'השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם' (תנחומא “כי תשא”, סימן יט), כך שהיה ליד האש וראה שהעגל נעשה, שזהו שאחר עשה לעיניו, ולכן כך נעשה בפרה. "ולקח אלעזר הכהן מדמה באצבעו והזה אל נכח פני אהל מועד מדמה שבע פעמים” (פס' ד), '"אל נוכח פני אהל מועד" - עומד במזרחו של ירושלים ומתכוין ורואה פתחו של היכל בשעת הזאה הדם' (רש"י), כעין שבא לכוונה להיכל, שאה"מ הוא המשכו של מתן תורה בסיני (שהשכינה עברה מסיני לאה"מ; וה' המשיך לדבר עם משה באה"מ ולצוותו מה לומר לבנ”י לעשיה בתורה), שכך בא לרמז שהיא (הפרה) נעשית כתיקון לפגם של העגל במתן תורה (שהמשכן הוא תיקון לנפילת מדרגתם בעגל, ראה ב'תורת המקרא' “תרומה", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). וכן המשכן הוא הוכחה לכפרה על העגל ('"משכן העדות”. עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל' וכו' [תנחומא "פקודי" סימן ב]), ולכן מכוונים אליו לכפרה על חטא העגל. אלעזר מזה שבע פעמים כנגד מתן תורה שהיה ביום השביעי ('ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל' וכו' [שבת פו,ב]), כעין להחזיר למעמד מתן תורה בשלמותו. "ושרף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה על פרשה ישרף" (פס' ה). מודגש עורה בשרה ודמה, אולי זה כרמז לתיקון על שלושת החטאים החמורים שחטאו כשעשו את העגל, שכך עור מרמז על העגל עצמו, שעשו אותו כעין מנהיג שייצג את ה' ('נעשה לנו משה אחר שיורה הדרך לפנינו ע"פ ה' בידו' [רמב”ן; שמות לב,א]), כעין דבר חיצוני חומרי שיראה להם על רצון ה' הרוחני הפנימי, שכך העור הוא המראה החיצוני של גוף האדם. הבשר מייצג עריות, כעין תאוות בשר. הדם מרמז על שרצחו את חור, שהוציאו את נפשו: "כי הדם הוא הנפש” (דברים יב,כג). (ו"פרשה" [שזה שאריות האוכל והצואה שבתוך הגוף] רומז שאכלו ושתו בחטא העגל). "ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת והשליך אל תוך שרפת הפרה" (פס' ו), אולי שלושתם רומזים לשלושת העברות: עץ ארז הוא גבוה חזק גדול ומרשים, ולכן זה רומז לע”ז, שהיו עושים ע"ז מדברים בעלי רושם גדול, שהיו נכנעים לפניהם כאל, לכן זה רומז לע”ז בעגל. אזוב הוא נמוך לכן כעין רומז לעריות, שנמשך אחר תאוותיו הנמוכות. תולעת שני זהו צמר צבוע באדום, כך שמרמז על דמו של חור שנרצח. ומשליך אותם לתוך שרפת הפרה כרמז לכפרה, להבעיר את החטא, ולהתחבר לה' שהוא "אש אכלה” (דברים ד,כד). "וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים ואחר יבוא אל המחנה וטמא הכהן עד הערב" (פס' ז), אהרן עשה עצמו כאילו הוא בא לעשות את העגל כרצונם, אולם הוא פעל כי לעכב ולמרוח זמן עד שמשה יחזור ('ראה ואמר: אם הם בונים את המזבח זה מביא צרור וזה מביא אבן ונמצאת מלאכתן עשויה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו ומתעצל במלאכתי בין כך ובין כך משה בא' [רש”י; שמות לב,ה]) לכן כיבוס בגדיו כרמז לכפרת כיסוי חיצוני שרק הראה כלפי חוץ כאילו הוא יחד איתם. ורחץ בשרו, שבא ליטהר ממה שעשה, שחשב על שהחטא יחשב עליו: 'ראה ואמר מוטב שיתלה בי הסרחון ולא בהם' (שם), ולכן צריך לרחוץ ליטהר מגילוי החטא שכעין נתלה בו ע"פ דבריו. "וכבס בגדיו הכהן ורחץ בשרו במים … והשרף אתה יכבס בגדיו במים ורחץ בשרו במים וטמא עד הערב. ואסף איש טהור את אפר הפרה … וכבס האסף את אפר הפרה את בגדיו וטמא עד הערב" וגו' (פס ז-י), מופיעים כאן שלושה אנשים שנטמאים, משליך האזוב, השורף והאוסף; אולי כרמז ששלושה היו שותפים ביצירת העגל, שזהו אהרן, החרטומים ומיכה שזרק את ה'עלה שור' (תנחומא "כי תשא" סימן יט). משליך האזוב זהו כמיכה שהשליך את העלה שור לאש, השורף זהו כאהרן שעשה כור של זהב שדלק באש (כדי להעביר את הזמן), והאוסף זהו כחרטומים שעשו כישוף לאסוף את חלקי הזהב ולההפך לדמות עגל. "הנגע במת לכל נפש אדם וטמא שבעת ימים" (פס' יא), אפר הפרה מטהרת מטומאת מת, כרמז שבשל העגל חזרה המיתה לישראל (ע"ז ה,א), וכן עשו את העגל בשל שחשבו שמשה מת בהר (שבת פט,א); וטמא שבעת ימים כרמז למתן תורה בשבת (היום השביעי) שנפגם בעגל; וכן הפגיעה שעשה העגל בכל המציאות העולמית ולכן שבוע כנגד שבוע הבריאה. בקריאת ארבעת הפרשיות, פרשת פרה יוצאת בין פרשת זכור לפרשת החודש, אולי כרמז (מעבר לפשט שזה בשל היותה טהרתם של ישראל לקראת הפסח) שהפרה באה לכפר על חטא העגל שקשור בפגיעה במתן תורה – בגילוי תורה, ונעשה ע"י הגוים – הערב רב שהחטיאו (רש"י; שמות לב ,ז), שבדומה קצת עמלק (הגוי) הגיע בעקבות החלשות של גילוי תורה בישראל (בכורות ה,ב. תנחומא "בשלח" סימן כה). ולאחריו פרשת החודש, שישראל משולים ללבנה שעתידים להתחדש כמותה בקדושה: 'שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו' (סנהדרין מב,א), וכמו שמובא: 'רבן גמליאל אומר: כמו ראשי חדשים מתחדשים ומתקדשים בעה"ז, כך יהיו ישראל מתחדשים ומתקדשים לעה"ב, שנאמר "דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו כי קדוש אני ה'”' (פרקי דר"א, נא). שכך מרמז שאת החסרון שבגילוי הקדושה שהיה במתן תורה (בשל העגל, כעין הנרמז בעמלק), בעתיד הכל יושלם ויהיה בשלמות הקדושה, וביניהם יש את פרה אדומה שהיא מטהרת ומתקנת מחטא העגל ומעלה לקדושה.