"לא הגידה אסתר את עמה ואת מולדתה כי מרדכי צוה עליה אשר לא תגיד. ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה. ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים. ובזה הנערה באה אל המלך" וגו' (אסתר ב,י-יג). 'אסתר מן התורה מנין? (דברים לא, יח) "ואנכי הסתר אסתיר". מרדכי מן התורה מנין? דכתיב (שמות ל, כג) "מר דרור", ומתרגמינן: מירא דכיא' (חולין קלט,ב). 'למעשה אסתר - הסתר אסתיר, בימי אסתר יהיה הסתר פנים ומצאוהו צרות רבות ורעות. מנין - לגדולת מרדכי. מר דרור - וקרי ליה ראש לבשמים לצדיקים ואנשי כנסת הגדולה' (רש"י). אולי אפשר שבפורים ישראל קיבלו על עצמם את התורה מרצון, כהשלמת מתן תורה ('(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים", קיימו מה שקיבלו כבר' [שבת פח,א]) שזה בעקבות גזרת המן וביטולה דרך מרדכי ואסתר. לכן נרמז כאן שאסתר באה אל המלך ולפני זה שימנו אותה בשמנים, ששמן רומז למרדכי שנרמז בשמן המשחה (כמו שמשחו את אסתר בשמנים); אסתר נמשחה ששה חודשים "בשמן המר”, כרמז לשמן המשחה שיש בשמן "מר (דרור)", שרומז למרדכי שהפעיל את אסתר. מרדכי היה מהסנהדרין שתפקידם המשך העברת התורה מסיני, לכן הוא קשור לגילוי כנגד מתן תורה שבאו להשלים בפורים דרכו ודרך אסתר. לכן הוא רמוז בשמן המשחה של המשכן, שהמשכן הוא המשך ממתן תורה, וכך הוא פעל להמשך מתן תורה – השלמת מתן תורה, וזה דרך אסתר ולכן נמשחה בשמן (ולכן נרמזה ב”ואנכי הסתר אסתיר”, כרמז למתן תורה בו נאמר “אנכי ה'' אלקיך” וגו'). וזה ששה חודשים בשמן המור כנגד שיצאו ממצרים בחודש ניסן, וכך פורים הוא גילוי גאולה [בזמנו ובכלל גילוי לגאולה, שמראה על תהליך הגאולה העולמי כמו שמובא מהמגילה כראיה לתהליך הגאולה, ביר' ברכות א,א] (שמשלים את גילויי הגאולה כמו שהסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א), ובתשרי משה הוריד את התורה, ואז נחשב כעין חתונה: '"ביום חתונתו”, זו מתן תורה' (משנה; תענית ד,ח). 'זה מתן תורה - יוה"כ שבו נתנו לוחות אחרונות' (ברטנורא). שכך כעין שנמשחה ששה חודשים בשמן המור ואחרי זה (עוד ששה חודשים בתמרוקי הנשים ולאחריהם) באה אל המלך, שכך כעין ששה חודשים (מניסן) עד אלול ואז לאחריו בתשרי מתגלת החתונה, כמו שבאה אל אחשוורוש. אולם זה לא נגמר אז, אלא בהקמת המשכן שהיה בניסן שלאחריו, ולכן זהו עוד ששה חודשים בתמרוקי הנשים שלאחריהם באה למלך. זהו "ובזה הנערה באה אל המלך", שסתם "מלך" במגילה רומז על הקב"ה ('"אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ". ר' יודן ור' לוי בשם ר' יוחנן: כל מקום שנאמר במגלה זו "למלך אחשורוש" במלך אחשורוש הכתוב מדבר, וכל מקום שנאמר "למלך" סתם משמש קדש וחול' [אסת”ר ג,י]), שזה רומז להכנה להבאת ישראל אל הקב”ה, כעין חידוש החתונה לישראל שמתגלה במתן תורה שנשלם ביוה”כ בהורדת הלוחות ובהקמת המשכן שלשם עברה השכינה מסיני כהמשך, שכך גם עכשיו יש המשך גילוי ממתן תורה, כהשלמתו. מרדכי הפעיל את אסתר, שכך התגלגלה גם הגאולה בפורים (ובעקבותיו קבלת התורה מרצון), לכן מהתחלה נאמר שאסתר לא מגלה את עמה כי מרדכי ציווה עליה, כגילוי שהוא זה שמפעיל אותה; לכן אסתר נרמזת בהסתרה, כרמז שהגעתה למלכות נעשתה עם הסתרה, שלא הגידה לאחשוורוש את עמה, כגילוי שהיא באה מכח שליחות מרדכי. אולי לכן נאמר "ובהגיע תר אסתר בת אביחיל דד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא בקשה דבר כי אם את אשר יאמר הגי סריס המלך שמר הנשים" וגו' (אסתר ב,טו), שמדוע צריך לומר שוב שמרדכי לקחה לו לבת, הרי זה נאמר כבר קודם (פס' ז)? אלא כרמז שהיא באה כעין בשליחות מרדכי, שכאן יש את התהליך של ההתגלגלות (שתבחר למלכה, ואח"כ תציל מהמן) שבסופו יקבלו את התורה מרצון, שלכן זהו כשליחות מרדכי כנציג הסנהדרין ממשיכי גילוי התורה מסיני, לכן נאמר שוב שלקחה לבת, שכל המגדל יתום בביתו כאילו ילדו ('ללמדך שכל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו' [סנהדרין יט,ב]) וכן המלמד תורה את בן חברו כאילו ילדו ('אמר רבי שמואל בר נחמני א"ר יונתן: כל המלמד בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, שנאמר (במדבר ג, א) "ואלה תולדות אהרן ומשה", וכתיב "ואלה שמות בני אהרן", לומר לך: אהרן ילד ומשה לימד לפיכך נקראו על שמו' [שם]), שכך נרמז כאן שהוא גידל את אסתר פיזית אבל יחד עם זה גם גידלה וחינכה רוחנית (כעין מלמד תורה), שכך עכשיו כעין באה יחד עם שליחותו של מרדכי איך להתנהג אצל אחשוורוש, וכן להביא מתוך זה לגילוי חיבור לתורה מחדש (בקבלה מרצון) בהמשך. וזה נרמז שלא בקשה אלא רק מה שאמר לה הגי, כעין רמז שבאה כבשליחות ולא לצורך עצמה ומכוחה. נאמר "ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה יעשה בה”, אולי רומז (מעבר לפשט) שהבין שיש בזה משום צורך שייעשה על ידה, ולכן רצה לראות “ומה יעשה בה” מה יצא מזה; ומה שנעשה זהו קבלת תורה מרצון, שזה נרמז שבא "בכל יום ויום” כעין הנאמר על התורה בהקשר למתן תורה שבכל יום יהיה כחדש: '"ביום הזה באו מדבר סיני" (שמות יט,א), וכי ביום הזה באו? אלא כשתהא למד דברי לא יהו בעיניך ישנים אלא כאילו היום ניתנה תורה, "ביום ההוא" אין כת' כן, אלא "ביום הזה" (שם)' (פסיקתא דר"כ יב,כא), ובא לראות את שלום אסתר שזה מרמז לתורה שעניינה שלום: 'גדול השלום, שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום"' (רמב"ם; הל' מגילה וחנוכה ד,יד). הספרים שהיהודים יכולים להגן על עצמם נכתבו בכ"ג סיון: “ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו" (אסתר ח,ט), כרמז למתן תורה שהיה "בחדש השלישי" (שמות יט,א), ובפורים היה השלמה מרצון, שכשאדם רואה בדבר עניין חיובי הוא עושהו מרצון, לכן נרמז שמתן תורה היה ב-ו' סיון, והשלמתו (שזה נעשה בשל שנגאלו, שזה בבסיסו מכח הספרים שנכתבו שיכולים להגן על עצמם) מתגלה בכ"ג שזה י"ז יום יותר שזהו 'טוב' (=י"ז), שראו את טוב התורה, שמתגלת בטוב ('ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' [אבות ו,ג]) ולכן קיבלו אותה מרצון. בעשרת בני המן (אסתר ט,ז-ט) יש בשלושה אות קטנה, אולי כרמז שעשרת בני המן כעין כנגד עשרת הדברות, שבעקבות הריגת אויבי ישראל קיבלו על עצמם מחדש את התורה, ואת התורה קיבלו בשבת, שלכן האותיות הקטנות הם ת,ש,ז, כרמז שהיה פגם במתן תורה שנתנה בשבת שניתנה בכפיה, שזהו 'שת - ז' שהשית (שת) עליהם את קבלת התורה בשבת (ז) בכח, ולכן 'תש – ז' נעשה חלישות תשישות (תש) בכח קבלת התורה במתן תורה שהיה בשבת (ז), ולכן עכשיו ע"י הריגת אויבי ישראל התגלגל שקיבלו על עצמם מרצון; שזה השלים את מתן תורה, ולכן יש בבני המן גם אות ו' גדולה, כרמז ל-ו' סיון בו קיבלנו את התורה, שעכשיו זה התחזק, נעשה גדול וחזק, ללא חסרון. (האותיות הם ב"פרשנדתא" הוא הבן הראשון, וב"פרמשתא" הבן השביעי וב"ויזתא" הבן העשירי, שעכשיו מתגלה בפורים "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", שכך גם מוציאנו מהצרות בכל הדורות, גם כשזה בהסתר פנים, שזהו רמז בראשון כנגד הדברה הראשונה. וזה נעשה דרך אסתר שהחליפה את ושתי שלא רצתה לבא כשנקראה לבא ערומה כזנות, שזהו בשביעי כנגד “לא תנאף". וזה נעשה דרך גזירת המן שרצה שמרדכי ישתחוה לו, שיתן לו כבוד, וזה נרמז בעשירי כנגד "לא תחמוד" שרוצה לקחת לעצמו מהאחר).