התורה אינה מסבירה למה רבקה אהבה את יעקב כמו שהיא מסבירה שיצחק אהב את עשיו "כי ציד בפיו". נראה שרבקה נקשרה אל יעקב באופן טבעי בגלל הנבואה שקיבלה על עתידו של יעקב: "ורב יעבוד צעיר" (פסוק כג), כלומר, שהצעיר יקבל את מעמד הבכור. כיון שאהבת היתה טבעית ולא בגלל סיבה נראית לעין, התורה לא כותבת טעם לאהבתה.

הנבואה ששמעה רבקה היא גם הסיבה לכך שרבקה אמרה ליעקב לרמות את יצחק בלקיחת הברכות, ולכך שהיא לקחה על עצמה את החטא שלו, באומרה "עלי קללתך" (כז, יג), ולכך שידעה שהברכה תחול על יעקב אף שיצחק כיוון אותה לעשו.

מצד שני, רבקה לא אהבה את עשו, מפני שגדלה בביתם של לבן ובתואל, ולכן הייתה פיקחית ויכלה להבחין ברשעותו של עשו, בצורה שיצחק שגדל בבית אברהם אבינו לא יכל לראות.

מדוע רבקה לא סיפרה ליצחק אודות הנבואה, כדי שידע שיעקב הוא הנבחר, ולא יטעה לאהוב את עשו? נראה שבתחילה רבקה עצמה לא היתה בטוחה שהנבואה היא נבואת אמת, ולכן לא סיפרה ליצחק. רק כשהחלק הראשון של הנבואה (לידת התאומים) התממש, כמו שכתוב "והנה תאומים בבטנה" (פסוק כד) (בלשון של הוכחה לאמיתות הנבואה), היא השתכנעה שהחלק השני, "ורב יעבוד צעיר", יתגשם גם הוא. אבל אז היה זה מאוחר מדי לספר ליצחק, כי לא היה ליצחק סיבה להאמין לה. הוא היה עלול לחשוד שהעובדה שלא סיפרה לו קודם, בשעת ששמעה את הנבואה, מוכיחה שהיא המציאה את הסיפור.

זאת ועוד: מאחר שרבקה קיבלה את הנבואה ולא יצחק, היא הבינה שה' אינו רוצה שיצחק ידע על כך, מסיבה כלשהי, והבינה שה' רוצה שהיא תצטרך לדאוג לכך שהנבואה תתגשם.

אשר לאהבת יצחק לעשו, נראה שהוא אכן ידע לפחות במידה מסוימת מה טבעו האמיתי, ובכל זאת אהב אותו. הרי על נשותיו של עשיו נאמר:  "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה" (כו, לה). מאחר שיצחק ידע שנשותיו של עשיו אינן ראויות, בוודאי הבין שזה מלמד משהו על טבעו של עשיו. בכל זאת, אהב את צידו החומרי של עשו.

בכך אפשר להבין מדוע אומר יצחק לעשו: "ועשה לי מטעמים... בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (כז, ד) - הווה אומר שללא ציד זה יצחק לא היה מסוגל לברך את עשיו. אפשר להסביר, שדווקא החומריות של עשיו היתה האמצעי שאיפשר ליצחק לברכו בברכה חומרית. אחרי ההנאה החומרית מצידו של עשיו ומריח השדה, כשיצחק שקוע בחומריות, רק אז יוכל לברך את עשיו החומרי בברכה חומרית. צדו השלילי של עשו, ברוחניות, שיצחק ידע עליו, לא היתה רלוונטית בעיניו לברכה החומרית שרצה לתת לו.