"ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל" (בראשית כד,א). 'כתנאי: (בראשית כד, א) "וה' ברך את אברהם בכל". מאי "בכל”? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת. אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם ובכל שמה' וכו' (ב"ב טז,ב). והנה מופיעה הברייתא הזו גם בהמשך הגמ' ושם מובא: 'דתניא: (בראשית כד, א) "וה' ברך את אברהם בכל". רבי מאיר אומר: שלא היה לו בת. רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת, ובכל שמה' (שם קמא,א). הרי שר"י הוא שאומר שקראו לה בכל, ואילו בברייתא הראשונה מובא שאת זה אמרו אחרים? בפשטות אפשר שזהו ברייתות שונות. אולם נראה יותר שזה אותה ברייתא, ובדף קמא הביאו אותה בקיצור ובצורה כזו כדי לומר שר"י מסכים ששמה של בת אברהם הוא בכל, ולא חלק בזה על אחרים אלא שזה לא נאמר בשמו, שאין נפק”מ בין הדעות של ר”י ואחרים. או שזה כעין קיצור, שמביאים את דברי ר"י ומוסיפים את הדעה של אחרים לומר שאף לשיטתם זהו כמו ר"י – אלא שזה דחוק שקיצרו כך. אולם אולי אפשר שהנה אחרים זהו ר”מ, ואם כן הרי ר”מ סובר שלא היתה לו בת, אז איך אומר שהיתה לו בת בשם בכל? בפשטות זהו מחלוקת תנאים בשם ר”מ, אולם אולי אפשר שזה בא להשלים את זה, שהאמירה בבריתא השניה 'ובכל שמה' זה חל על ר”מ ור”י, ששניהם מסכימים שהיתה לו בת, אלא שלר”י זהו הברכה שניתנה לאברהם שבבת יש ברכה, ולכן קרא לה "בכל" כגילוי להתברכותו בכל, ואילו לר”מ היתה לו בת ושמה "בכל” אבל לא היה זה ברכה אלא שמה, כעין שיש רמז שהיתה לו בת אבל לא על זה נאמר העיקר שה' ברך את אברהם בהכל, אלא רמז שה' ברך אותו וברמז שגם היתה לו בת. או שהיה לו ברכה בבתו שקראו לה בכל בכך שלא היה צריך להשיאה ולדאוג לה, אלא נישאה בקלות ולא טרח בה כלל, והיה עליה שמירה שלא רבו עליה אנשים, והיתה נוחה לבעלה ולא רבה איתו, שזה ברכה שנעשתה מברכת ה' לאברהם, אבל אין הברכה בכך שהיתה לו בת. לכן נאמר ר”מ ואחרים שזה שני דברים בשמו אלא שבאים להשלים זה את זה, שמה שאומר שלא היתה לו בת אין הכוונה שלא היתה לו כלל, אלא שלא נעשה אצלה כמו שנעשה בדר"כ בבנות, ולכן כעין שלא היתה לו בת, שבזה היתה ברכתו, ולא נחשב ברכה מעצם זה שהיתה לו בת. או שר"מ הביא שתי אפשרויות וכל תנא אמר אפשרות, וההבדל ביניהם הוא האם אברהם ששמר את כל התורה אבל מצד דינו היה כבן נח וממילא לא היה מצווה על הולדת זכר ונקבה, לכן אצלו הברכה זה שלא נולדה לו כלל, או שכיון ששמר את כל התורה אז ראוי שיתקיים בו מצוות פו"ר בזכר ונקבה ולכן יש דבר חיובי במה שנולדה לו בת ולכן זה נרמז בפס' אבל לא עליה נאמר שהיא ברכה, כיון שכעין שאין ברכה בנקבות, אלא שה' ברכו שיקיים את כל המצוות; ולר"י יש ברכה בבנות (אלא שלא יותר מבנים ע”פ העמדת הגמ' בדף קמא). אולי אפשר ששניהם משלימים זה את זה, שהנה אומר תוס': 'בת היה לו ובכל שמה. וא"ת ולמה לא השיאה ליצחק למ"ד בפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף נח:) דבן נח מותר באחותו? וי"ל: דשמא קטנה היתה ולא רצה עדיין להשיאה ליצחק. אי נמי, מהגר היתה לו ולא משרה ולכך לא רצה להשיאה ליצחק' (תוס' ד"ה 'בת'; ב"ב קמא,א). לפי ההסבר שבכל היתה מהגר, אולי זהו שתי הדעות, שבשם ר"מ מובא שלא היתה לו בת, שהכוונה שמשרה לא היתה לו בת, ושרה היא אשתו של אברהם, ולכן בזה בא לומר שהברכה היא שלא נולדה לו בת משרה, שזהו גילוי ברכה בו שלא נולדה לו בת; ואילו לדעה של אחרים בא לומר שאכן נולדה לו בת ששמה בכל (אולי זו היתה מסורת אצלם שלאברהם היתה בת בשם בכל), אלא שהיא נולדה מהגר ולכן כאילו שלא נולדה ממנו בחשיבות, כיון שאינה אשתו ממש, ולכן אין לה גילוי חשיבות אצלו; שכך מצד אחד צריך להוליד גם בנות (בשביל פו”ר), ומצד שני מתגלה שבעיקרו (בשרה) לא נולדה לו בת שזה כעין רמז של ברכה בעיקרו שלא הביא מריבה לעולם בגילוי העיקרי שלו (שזהו עם שרה. שזהו שנולדה לו בת ששמה בכל, אבל לא משרה שממנה נולד רק בן). אולי ר"מ ואחרים זה שני צדדים של דעתו, שאומר שלא היתה לו בת, אלא שבכ"ז יש מסורת שהיתה לו בת בשם בכל, לכן אחרים משלימים את דעתו שהיתה לו בת; וכיצד זה מסתדר? אלא שהוא גידל יתומה שזהו כעין שהיתה לו בת ('לומר לך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו' [מגילה יג,א]) ובזה ברכה כיון שלא נולדה לו בעצמו בת, שהוא לא הביא מריבה לעולם, אלא כעין היתה לו בת שבה השפיע רביה לעולם (ואף חינכה שלא לריב ולהיות צנועה שלא יראו ויריבו עליה). ולר"י בת זה ברכה, ולכן ההדגשה היא שהיתה לו את בכל; שלדעתו היא היתה בתו ממש, או שכיון שגידלה הרי זה כמו שהולידה וזהו הברכה הגדולה שהיתה לו בת (שבת זה ברכה, ולכן אם לא נולדה לו אז לפחות גידלה וכעין נולדה לו). אולי ר"י אומר שבת זה ברכה, וזה קשור להולדה בעולם (כמו שמובא במחלוקת ר"י ור"ל בעמ' טז), שבשמו מתגלה 'יהודה', ואצל יהודה תמר היא זו שפעלה כדי שיוולד זרע ליהודה (שהוא עצמו לא נתן לה את שלה בנו, שהיה בזה מיעוט זרע, ואף ער ואונן מתו כיון שפעלו שלא יהיה זרע) ולכן אצלו מתגלה מעלת הבת בזרע בעולם (ואף ריבוי האנשים בעולם זהו רצון ה', ולכן מתגלה ביהודה שם הויה ואות ד', כרמז שרצון ה' הוא למלא את כל ד' רוחות העולם באנשים). לעומת זאת ר"מ מדגיש רק חיוב בבן (כעין ש"בכל" בגימטריה 'בן'), ששמו 'מאיר', שבן יוצא ומאיר בעולם את גילוי ה', שלא כאשה שנסתרת בבית, ואף בבת מביא מריבה לעולם וזהו כעין חושך. אמנם בהולדת בת הוא מקיים מצוות פו"ר, לכן לדעת אחרים היתה לו בת, שזהו כרמז בשמו שמתגלה אצל 'אחרים' זכות, שהוא קיים פו"ר – הוא קיים את מצווה (שמתגלה המעלה אצלו ולא בה).