"וירא אליו ה' באלני ממרא והוא ישב פתח האהל כחם היום" (בראשית יח,א). '"באלוני ממרא" – הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו' (רש”י). במדרש מובא בהרחבה: 'ולמה נקרא שמו ממרא? ר' עזריה בשם ר' יהודה בשם ר' סימון: שהמרה פנים באברהם. בשעה שאמר הקב"ה לאברהם למול, הלך ונמלך בשלושה אוהביו. אמר לו ענר: כבר בן מאה שנה אתה, ואתה הולך ומצער את עצמך?! אמר לו אשכול: מה את הולך ומסיים את עצמך בין שונאיך?! אמר לו ממרא: אלקיך שעמד לך בכבשן האש ובמלכים וברעבון, והדבר הזה שאמר לך למול אין אתה שומע לו?! אמר לו הקב"ה: אתה נתת לו עצה למול, חייך שאיני נגלה אליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך. הה"ד "וירא אליו ה' באלוני ממרא"' (ב"ר מב,ח). (ראה ב'תורת המקרא' “וירא" סימן א, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, שמסביר כיצד אברהם הלך להתייעץ האם כדאי לו למול, לאחר שה' אמר לו במפורש ללכת למול). מניין לחז"ל מה אמרו ענר ואשכול? מיילא ממרא מובן שדרשו מלשון שהמרה פנים באברהם, אבל מניין מה אמרו האחרים? בפשטות אלו שתי טענות שיכולים לעלות נגד עשיית המילה, מצד אברהם (שהוא זקן) ומצד סכנה מסביבתו (שיבואו להרגו); לכן אמרו את שתי האפשרויות, אמנם מה אמר כל אחד זהו לאו דווקא, ובאמת בתנחומא ("וירא" סימן ג) מובא ההיפך, שענר אמר מפני הסכנה מהאויבים, ואשכול הוא שאמר את הסכנה מצד זקנותו של אברהם. אולי אפשר שחז"ל (בב"ר) רמזו זאת ע"פ גילוי בשמם, כעין כמו שרמזו בשמו של ממרא מלשון המרה. שדרשו "ענר" מלשון 'ע-נר' כרמז שחיי אדם הם שבעים שנה: “ימי שנותינו בהם שבעים שנה" (תהלים צ,י), וזהו גילוי של ע' = 70 של חיי האדם, שנשמתו נרמזת ב'נר', ונמצאת בגופו: “נר ה' נשמת אדם חפש כל חדרי בטן" (משלי כ,כז). ממילא ראו בזה רמז שמה שענר אמר זה שאברהם כבר זקן ולכן יכול למות מהמילה בשל זקנותו. “אשכול" כרמז לחיבור (כמו אשכול ענבים), שיש סכנה של חיבור, וזהו שאם ימול יתחברו נגדו כל אלו שרוצים ברעתו ויבואו להרגו. וכן רמז 'א-שכול' שהוא מעט, כעין אחד מול רבים, ולכן אם יהיה חלש בשל המילה יבואו רבים ולא יוכל להתמודד מולם, שזהו שהוא א' = 1, ולכן יביא עליו ומשפחתו 'שכול' (כמו "כאשר כשלתי שכלתי" [בראשית מג,יד]). (אולי לתנחומא שמעמיד ההיפך, רמז ב'ענר' כעין אותיות הרן [שהאותיות ע' ו-ה' מתחלפות]; ולכן כמו שאת הרן הרג נמרוד שהיה שונאו של אברהם בשל היותו מפיץ שם ה', כך גם מה שיעץ ענר היה שיש סכנה מהסובבים. וממילא אשכול הוא זה שיעץ שיש סכנה בעצם המעשה כיון שזו האפשרות השניה לטענה למה לא למול. או אולי דרשו את ענר מלשון ניעור, שטען שלא יוכל להתנער משונאיו, לא יוכל לברוח מהם: 'א"ל ענר: בעל מום רוצה אתה לעשותך שיהיו קרוביהן של המלכים שהרגת באין והורגין אותך ואין אתה יכול לברוח מפניהם'; ואילו את אשכול דרשו כעין שהאות כ' דומה לאות ב', וש' יכולה להיקרא בניקוד כעין ס', וכך כעין נרמז 'א,סבול' [א=אינו] שאינו יכול לסבול את המילה, שזהו: 'א"ל אשכול: אתה זקן, אם אתה תמול יצא ממך דם הרבה ולא תוכל לסבול ותמות'). אולי בפשטות למדו שהסדר הוא: “"ענר אשכל וממרא" (בראשית יד,כד), ולכן קודם התייעץ עם ענר והוא ענה תשובה לעצם המילה עצמה, שכך ראוי קודם לומר על המציאות הוודאית, שיש במעשה עצמו סכנה, ואח"כ הלך לאשכול ולכן הוסיף שיש גם סכנה מצד הסובבים אותו שאולי יבואו להילחם בו; וממרא יעץ לו לעשות. אולי כיון שמיד מסופר על שלושת המלאכים אז רמזו שהם מרמזים על הטענות (בפרט שבאו בשל מילתו של אברהם, כדי שיכניס אורחים כשלא הלכו אנשים בשל החום, כך שקשור למילתו; וכן באו גם לרפאותו כך שקשור למילתו). אולי זה נרמז במדרש: 'אמר: עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי. א"ל הקב"ה: עד שלא מלתה היו בני אדם ערלים באים, עכשיו אני ובני פמליא שלי נגלים עליך, הה"ד "וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו", "וירא" בשכינה "וירא" במלאכים' (ב”ר מח,ט). שנאמר "וירא" על ה' (פס' א) ועל המלאכים (פס' ב) כרמז ששניהם מראים את מעלת אברהם בעקבות מילתו, כך שיש רמז בהגעתם אליו לדבר שקשור למילתו; ובפרט שה' נגלה אז באלוני ממרא כדי לתת שכר לממרא כך שיש כעין קשר בין כולם (ב"וירא”) לגילוי על השכר לממרא (לרמז על העצות שלכן יש לו שכר). שבאו שלושה מלאכים: 'מאן נינהו שלשה אנשים? מיכאל וגבריאל ורפאל. מיכאל שבא לבשר את שרה, רפאל שבא לרפא את אברהם, גבריאל אזל למהפכיה לסדום. והא כתיב (בראשית יט, א) "ויבאו שני המלאכים סדומה בערב"? דאזל מיכאל בהדיה לשזביה ללוט, דיקא נמי דכתיב (בראשית יט, כה) "ויהפוך את הערים האל" ולא כתיב ויהפכו, שמע מינה' (ב"מ פו,ב). לכן למדו שרפאל שבא לרפאתו מרמז על שטענו לו שזה מסוכן בגילו לעשות ברית מפני הסכנה הבריאותית. גבריאל בא להפוך את סדום, זהו כטענה שיבוא ויהרגהו, שזהו שיבואו אויבים ויהרגוהו בשל היותו חלש. מיכאל בא לבשר על הולדת יצחק שהוא הישראלי הראשון שנולד (ואף מל כראוי בגיל שמונה ימים), שזה מרמז על שממרא אמר לו שימול ויקים את בית ישראל (וכן מיכאל בא להציל את לוט, כעין רמז שאברהם לא ינזק אלא ה' יצילו מכל סכנה). נראה שרמזו בשמות המלאכים כרמז לחבריו של אברהם, וכך למדו מה אמר מי; שלמדו שבאות הראשונה של המלאך יש רמז לשם של מי שאומר זאת בחבריו אברהם: 'מ'יכאל' – מרמז על האות מ' שנמצאת ב'מ'מרא', שזהו שיעץ לו למול. 'ר'פאל' מרמז על האות ר' שנמצאת ב'ענר', שזהו שיעץ לו שלא למול מפני הסכנה הבריאותית. 'ג'בריאל' מרמז על האות ג' שזה אמנם לא נמצא ב'אשכול', אבל יש כלל של אותיות המתחלפות, וכך מתחלפות האותיות ג' באות כ' (ששניהם אותיות חיתוך החך - אותיות גיכ”ק), ולכן האות ג' בגבריאל מרמזת על האות כ' אצל אשכול (וכך יוצא שבשמות של חבריו, נרמז פעם בתחילת השם, פעם באמצע השם ופעם בסוף השם); או ש' בא"ת ב"ש זהו ב', וכך רמז בתחילת 'אש'כול' – א+ב=ג' שזה האות בשם של גבריאל, שזהו שיעץ אשכול שלא למול בשל הסכנה מהסביבה שיבואו להזיקו. אולי אפשר שרמזו מהסמיכות לפס' הקודמים: "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו. וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו. בעצם היום הזה נמול אברהם וישמעאל בנו. וכל אנשי ביתו יליד בית ומקנת כסף מאת בן נכר נמלו אתו" (בראשית יז,כד-כז). שזה רומז לפי הסדר שמובאים חבריו של אברהם: "ענר אשכול וממרא”. הפס' הראשון כנגד ענר, שטענתו היתה שאברהם היה זקן, "ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו”, ולכן זה היה מסוכן לו. הפס' השני כנגד טענתו של אשכול, שיש סכנה מהסביבה, שזהו שישמעאל נימול שזה רומז שמל את כולם ואין מי שיגן עליהם, ולכן אז יבואו ויכלו את כולם; וכן כרמז בישמעאל שנאמר עליו: '"ויד כל בו" – הכל שונאין אותו ומתגרין בו' (רש"י; בראשית טז,יב), כרמז שהשונאים יבואו לפגוע בו. ולבסוף "בעצם היום הזה" וגו', שאברהם מל על אף מה שיעצו לו ענר ואשכול, שזהו כנגד ממרא שייעץ לו למול.