"אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל" (דברים כט,ט). 'ריב"ל אמר: ראש וזקן, זקן קודם, שאינו ראש אם אינו זקן. מה טעמא? "אתם נצבים היום כולכם" וגו', וכתיב "ויאסף יהושע את כל זקני ישראל שכמה". משה הקדים ראשים לזקינים, יהושע הקדים זקינים לראשים. משה על ידי שהיו הכל תלמידיו הקדים ראשים לזקינים, יהושע ע"י שלא היו הכל תלמידיו הקדים זקינים לראשים. משה עד שלא צרך להם בכיבוש הארץ הקדים ראשים לזקנים, יהושע על ידי שצרך להם בכיבוש הארץ הקדים זקינים לראשים. משה ע"י שלא נתייגע בתלמוד תורה הקדים ראשים לזקנים, יהושע ע"י שנתייגע בתלמוד תורה הקדים זקנים לראשים. ר' יהושע דסיכנן בשם רבי לוי: משה ע"י שצפה ברוח הקודש שעתידין ישראל להיסתכר במלכיות וראשיהן עומדין על גביהן הקדים ראשים לזקינים' (יר' הוריות ג,ה). ראה 'תורת המקרא' פרשת "נצבים" למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שדן בגרסת היר'. היר' מביא ארבע סיבות להבדל בין משה ליהושע שלכן משה הקדים ראשים לזקנים, ויהושע עשה ההיפך. בפשטות למדו זאת מסברה, אולם נראה שגם למדו זאת ברמז מהנאמר בפס'. ההבדל הראשון זה בשל מעמדו כרבם של הזקנים, שמשה היה רבם ויהושע לא, שאולי למדו זאת מעצם המעמד של נצבים, שמשה מדבר לכולם ומזהירם על התורה כרבם; אולם אולי זה נרמז גם שנאמר קודם: "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו את כל אשר תעשון" (כט,ח), שדרשו זאת על לימוד תורה לאחר: 'אמר ריש לקיש: כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאו, שנאמר (בראשית יב, ה) "ואת הנפש אשר עשו בחרן". ר' אליעזר אומר: כאילו עשאן לדברי תורה, שנאמר (דברים כט, ח) "ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם". רבא אמר: כאילו עשאו לעצמו, שנאמר "ועשיתם אותם", אל תקרי אותם אלא אתם' (סנהדרין צט,ב) [מה שלמדו שזה מכוון על לימוד לאחר הסביר הבן יהוידע: 'כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵירוֹ תּוֹרָה, מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִילּוּ עֲשָׂאָן לְדִבְרֵי תוֹרָה (דברים כט, ח). נראה לי בס"ד הכונה דאמרו רבותינו ז"ל כל הלומד תורה ואינו רוצה ללמדה לסוף תשתכח ממנו. נמצא שמירת דברי תורה בלבו של אדם הוא על ידי שילמדם לאחרים, ולזה אמר (דברים כט, ח) 'וּשְׁמַרְתֶּם' אותם בדרך שמירתם שהוא על ידי שילמדה לאחרים ובזה מעלה אני עליכם כאלו עשיתם אותם לדברי תורה עצמן']. וכן למדו בעניין הקודם על לימוד תורת רבו: ' ... ד"א: "ולא נתן ה' לכם לב לדעת", שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה, ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה, אבל מכאן ואילך יקפיד, לפיכך "ושמרתם את דברי הברית הזאת"' (רש"י; פס' ו). לכן דרשו שמשה כשאמר את נצבים הקדים את הראשים בשל העניין שהוא היה רבם. ההסבר השני הוא מטעם שיהושע היה צריך להם בכיבוש הארץ, ואילו משה לא היה צריך אותם לכיבוש הארץ, אולי רמזו שמזהירם ב"נצבים" שאם יחטאו יענשו וזה יתגלה במכות הארץ ("וראו את מכות הארץ ההוא ואת תחלאיה אשר חלה ה' בה" [פס' כא]) ובגלות ("ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה" [פס' כז]), שבזה רמז לקשר בין דבריו לכיבוש הארץ. אולי גם נאמר קודם: "ותבאו אל המקום הזה ויצא סיחן מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתנו למלחמה ונכם. ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי" (פס' ו-ז), שזה מרמז שההמשך בנצבים מתגלה בצורה שמקדים את הראשים כיון שמשה לא היה צריך את הזקנים בכיבוש הארץ, שרק נלחם בסיחון ועוג ולקח את ארצם, אבל לא נלחם במלכי א"י ולא לקח את א"י. הסיבה השלישית היא שמשה לא התיגע בלימוד התורה כיון שקיבלה מה' במתנה, ואילו יהושע התיגע ולכן העריך יותר את הזקנים, שזה נרמז שבפס' הקודם נרמז על שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, שזה מראה שצריך התעסקות ומאמץ רב כדי לעמוד על דעת רבו (שלכן עומד רק לאחר הרבה שנים של לימוד), שזהו גילוי של יגיעה בתורה, שזה ההבדל בגילוי בין משה ויהושע. וכן בפס' "למען תשכילו את כל אשר תעשון" (פס' ח), יש שתרגם: 'מן בגלל דתתבוננון ית כל מה דמתעבדין' (תרגום ירושלמי), שזה מרמז על התבוננות בחכמה; ואף לפירוש המקובל שתשכילו כאן הכוונה לתצליחו, בכ"ז המילה "תשכילו" מרמזת על שימת שכל (שזהו פירושה בדר"כ), שזה סמוך ל"נצבים" ומרמז שזה ההבדל בין משה ויהושע, כמה היו צריכים להתאמץ כשהתבוננו בדברי תורה, וע"פ זה העמידו את הסדר בין ראשים לזקנים. ההסבר הרביעי שמשה ראה ברוה"ק שישראל עתידין לצאת לגלות והראשים ינהיגום ולכן הקדימם, נראה שזה רמוז בעצם דבריו בנצבים, שמזהירם שיצאו לגלות: "ויתשם ה' מעל אדמתם באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (פס' כז), ולכן מתייחס בדבריו בראיה של היציאה לגלות. וכן קודם נאמר שהיו בגלות במדבר: "ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר" (פס' ד), כרמז שבדבריו יש ראיה להמצאות ישראל בגלות. אולי אפשר שנאמרו בנצבים כעין ארבע רמות שיש בישראל: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם" זה הראשים שמנהיגים את ישראל ודואגים לצרכיהם, "זקניכם ושטריכם" זה הזקנים והשוטרים שאחראים על שמירת התורה והדין וסדר בישראל, "כל איש ישראל טפכם נשיכם" זה כלל ישראל, "וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך" זה הגרים שהצטרפו מהאומות, ובפרט מוזכרים הכנענים שבאו להתגייר בזמן משה שהוא עשאם חוטבי עצים ושואבי מים. שכך למדו שבדברי משה מרומז על ההבדלים בינו ליהושע. הראשים מרמז שמשה החשיב את הראשים כיון שכולם היו תלמידיו, גם הזקנים, ולכן זהו כעין דגש של חשיבות הראשים שהם החשובים ביותר בעיניו (וזהו רמז "ראשיכם שבטיכם" הראשים לשבטים, שכל השאר תחתם, שכך רומז שרואה בראשים חשיבות בשל גילוי שתחתיו, שכל הזקנים היו תחתיו כרבם). הזקנים (ושוטרים שמבצעים את פסקם) מרמז על לימוד התורה שמשה לא התיגע, שלא היה צריך להתייגע כדי להגיע לדרגת זקן כשאר הזקנים (וכן השוטרים מבצעים את גזר הדין שנפסק ולא צריכים להתייגע ללמוד ולברר את הדין). כלל ישראל מרמז על המלחמה על א"י, שכלל בנ"י נלחמו וכבשו את הארץ. והגרים מרמז על שבנ"י יגלו ויהפכו להיות גרים (-נמצאים בארץ אחרת), ובפרט חוטבי עצים ושואבי מים מרמזים על השעבוד בגלות. אולי היר' נתן כמה טעמים כיון שכל טעם לא שלם לגמרי לבדו: משה היה עניו מאוד ולכן לא התייחס מאוד להיותם של הזקנים במעמד תלמידים שתחתיו, ומשה נלחם בסיחון ועוג כך שהשתמש בזקנים במלחמה, ומשה בהתחלה לא זכר את התורה עד שה' נתן לו במתנה כך שיש לו מושג של הקושי של ההתייגעות בתורה, ומה שבעתיד יגלו זה בעוד הרבה זמן ולא צריך להיות מודגש עכשיו. לכן בכל אחד מהטעמים אין טעם מושלם לבדו, ולכן נתנו ארבעה טעמים שיחד יוצרים שראוי להקדים את הראשים ע"י משה. אולי אפשר שיש קשר בין ארבעת הסיבות, שבגילוי של כיבוש א"י יש חשיבות לזקנים שיוצאים למלחמה שזכות תורתם מגינה ומנצחת את הקרב, ובפרט אותם שיגעים בלימוד תורה ולוחמים מלחמתה של תורה, שזה משפיע לכח מלחמתם (לכן מלחמתה של תורה נמשל במלחמה [קידושין ל,ב], כרמז שמשפיע מזה לזה) להביא לניצחון. גם לראשי ישראל יש חשיבות במלחמה, שהם יוצאים ראשונים, כמו המלך שיוצא בראש הצבא, שכך המפקדים יוצאים בראש (ראה 'משיב מלחמה ג' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, 'הדוגמה האישית של המפקד במלחמה'), שזה נרמז שאצל משה שהיו הכל תלמידיו מתגלה החשיבות של הראשים; שכך רומז שבנוסף לזקנים יש חשיבות גם לראשים. וחשיבות הראשים בגלות מרמז על כך שהמנהיג שיוצא לקרב לוקח על עצמו את העונשים שיש מהקטרוג במלחמה (ראה במשיב מלחמה, שם), שזהו רמז כעין הגילוי של הראשים האחראים בגלות, שרומז שיש חשיבות לראשים בצרות.