'כיצד מפרישין הביכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה, אשכול שביכר, רימון שביכר, קושרו בגמי ואומר: הרי אלו ביכורים. ורבי שמעון אומר: אף על פי כן חוזר וקורא אותם ביכורים מאחר שיתלשו מן הקרקע' (משנה ביכורים ג,א). את הביכורים מביאים משבעת המינים, ובמשנה מובאים שלושה סוגי פירות כדוגמה, למה הביאו דווקא את השלוש האלו? שמעתי פירוש יפה שיש בזה כפרה על חטא המרגלים שהם הביאו את שלושת הפירות האלו ולכן כנגד זה מובאים אלו במשנה לרמוז שבביכורים יש כפרה לחטא המרגלים. נראה להוסיף (שיש רמזים בהלכות של הביכורים שרומזים על היותו כתיקון לחטא המרגלים, שמעבר לסיבה ההלכתית הפרטית יש בזה גם רמז כתיקון לחטא המרגלים) שלכן כאן נאמר במיוחד שמחה בהקשר לישיבת א"י: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה" (דברים כו,א). '"והיה כי תבא אל הארץ" – אמר "והיה" לשון שמחה, להעיר שאין לשמוח אלא בישיבת הארץ, על דרך אומרו (תהלים קכ״ו) "אז ימלא שחוק פינו" וגו׳' (אור החיים), שזה גילוי שמחה ככפרה על חטא המרגלים שגרמו לבכי בהקשר לא"י: "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא" (במדבר יד,א). גם דרשו בספרי: '"אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשת וישבת בה" – מה שתירש תכבש. "וירשת וישבת בה" – משתירש תשב', שזה כהיפך מהמרגלים שגרמו שלא להיכנס לארץ; ומודגש בספרי על כיבוש וישיבה, כרמז שהמרגלים הפחידו את בנ"י שהעם שבארץ חזק ואי אפשר לכבשו: "אפס כי עז העם הישב בארץ והערים בצרות גדלת מאד וגם ילדי הענק ראינו שם. עמלק יושב בארץ הנגב והחתי והיבוסי והאמרי יושב בהר והכנעני ישב על הים ועל יד הירדן" (במדבר יג,כח-כט), "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (שם,לא). ובנוסף אמרו שאי אפשר לשבת בארץ כנחלה: "הארץ אשר עברנו בה לתור אתה ארץ אכלת יושביה הוא" (שם,לב). לכן כנגד זה מדגישים חז"ל בביכורים כיבוש ונחלה. בביכורים צריך לקרוא בפה: 'ואומר: הרי אלו ביכורים', כנגד שהמרגלים פעלו בדיבור בפיהם. לפי ר"ש צריך לקרוא שוב בהיותם תלושים מהקרקע, כעין שהמרגלים אמרו את דבריהם על הפירות שהביאו והראו, שזהו לאחר שנתלשו. "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" (דברים כו,ב), כמו שהמרגלים הביאו מהארץ למחנה ישראל שבו הייתה השכינה שורה, והמשכן היה במחנה, כך גם את הביכורים מביאים מהארץ למקום שכינת ה', לירושלים. וזה מראשית הפרי, כעין רמז שמה שהמרגלים הביאו זה היה הפעם הראשונה שישראל ראו פרי מהארץ, ולכן כך גם מביאים את הראשית של פרי הארץ. בנוסף, זה כרמז שהמרגלים חילקו בין ישראל לא"י, לכן כנגד זה מביאים גילוי בפירות הארץ וברמז לישראל, שבנ"י נקראו ראשית (ובגילוי של פרי – תבואה): "קדש ישראל לה' ראשית תבואתה" (ירמיהו ב,ג), לכן מביאים מראשית פרי האדמה. את הפירות שמים בטנא וכך מעלים לירושלים, כעין כנגד המרגלים שנשאו את הפירות במוטות ("ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאהו במוט בשנים ומן הרמנים ומן התאנים" [במדבר יג,כג]). 'כיצד מעלין את הביכורים? כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעיר של מעמד, ולנין ברחובה של עיר, ולא היו נכנסין לבתים. ולמשכים היה הממונה אומר (ירמיהו לא, ה): "קומו ונעלה ציון אל (בית) ה' אלקינו"' (משנה ביכורים ג,ב). העיירות מתכנסות לעיר של מעמד, שמעמד זה: 'אנשי המעמד ישראלים היו שלוחים מכל ישראל לעמוד על הקרבן עם הכהנים והלוים שבאותו משמר כל אחד בשבת הקבוע לו, והן נקראים אנשי מעמד' (ברטנורא); שזה כרמז על המרגלים שהיו שלוחים של ישראל לעלות לא"י הקדושה כשליחם (שבה השראת השכינה). והיו לנים ברחובה של עיר כעין המרגלים שריגלו וישנו בשטח. והממונה אומר "קומו ונעלה ציון" וגו', כנגד דברי כלב (שהיה שליח, שזהו כממונה לרגל מטעם שבטו): "ויאמר עלה נעלה וירשנו אתה כי יכול נוכל לה" (במדבר יג,ל). מביא הביכורים בא לכהן ואומר לו שבא לארץ: "ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו" (דברים כו,ג), כנגד שהמרגלים באו למשה ואהרן (במדבר יג,כו) וטענו כנגדם, נגד הכניסה לארץ, וכן בנ"י טענו כנגד משה ואהרן, נגד הכניסה לארץ (שם יד,ב). מביא הביכורים אומר לפני ה' (בין השאר): "וירעו אתנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבדה קשה. ונצעק אל ה' אלקי אבתינו וישמע ה' את קלנו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו. ויוצאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרע נטויה ובמרא גדל ובאתות ובמפתים. ויבאנו אל המקום הזה" וגו' (דברים כו,ו-ח), שזה כהיפך מדברי העם בחטא המרגלים שהתעלמו מהרעה שהיתה במצרים, ושהיה צריך נס גדול כדי שיצאו, ולכן מאסו בארץ ורצו לחזור למצרים: "ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד,ג-ד), לכן מביא הביכורים מדגיש את הרעה שהיתה במצרים והטוב בביאתנו לארץ. ודרשו חז"ל בספרי על הפס' ש"ענינו" זו פרישות דרך ארץ, ו"עמלנו" אלו הבנים ו"לחצנו" זו הדחק (מובא גם בהגדה של פסח), כרמז לדברי העם שאמרו שה' מביאם לארץ "לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיה לבז" שלכן טוב יותר לשוב למצרים, לכן מרמז מביא הביכורים שבמצרים היה רע מאוד, שהיה לחץ גדול של הנוגשים עד שהיו הורגים בהם מרוב לחץ השעבוד, וגם פגעו בקשר עם נשיהם (דרך ארץ) ופגעו בטפם (הבנים) בזמן השעבוד (כנגד מה שאמרו העם שבארץ הנשים וטפם יהיו לבז – לשעבוד). מביא הביכורים אומר עוד: "ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש" (דברים כו,ט), שמדגיש שה' הביאנו ונתן לנו את הארץ ושהיא זבת חלב ודבש, כנגד דברי משה שאמר נגד דברי המרגלים: "אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר הוא זבת חלב ודבש" (במדבר יד,ח). כשמביאים את הביכורים הולכים עם שור שהולך לפניהם: 'והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו' (משנה ביכורים ג,ג), שהם המוליכים את השור לפניהם, כעין ההיפך מחטא העגל שרצו שילך לפניהם והוא יראה להם את הדרך (שמות לב,כג), וקרניו מצופים זהב כרמז לתורה א"י: '"וזהב הארץ ההיא טוב", מלמד שאין תורה כתורת א"י ולא חכמה כחכמת א"י' (ב"ר טז,ד), וזה בקרנים כרמז למלחמה על א"י: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ" (דברים לג,יז [ראה רש"י]), שהמרגלים חטאו בכניסה לארץ שכאן עיקר התורה, שלא רצו להיכנס ולהילחם על הארץ, שזו פגיעה בתורה כעין חטא העגל שפגם במעמד מתן תורה (וכן ישיבה בחו"ל זה כעין ע"ז [כתובות קי,ב], כעין העגל). ועטרה של זית כרמז לנר, שמכאן מאירים לכל העולם את אור ה', מאירים ומגלים את שם ה' בעולם (ולכן בראש כעין גבוה למעלה, שבגובה מאיר למרחק בשל גובהו, וזהו כרמז שמאיר לכל העולם), להמליך את ה' בעולם, כמלך שהוא הראש (ולכן עטרה בראשו, וזה עטרה כעין כתר מלכות). 'החליל מכה לפניהם עד שמגיעין להר הבית' (משנה ביכורים ג,ד), להרבות שמחה, היפך מהבכי של ישראל במרגלים. 'הגיעו להר הבית, אפלו אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו ונכנס, עד שמגיע לעזרה' (שם), מודגש שאפילו המלך שם על כתפו, כרמז להיפך מחטא המרגלים שנשאו על כתפיהם (שאת המוט שמים על הכתף), והם היו נשיאי וראשי ישראל (במדבר יג,ב-ג) וחטאו, שכאן מכפרים על זה. 'ודיברו הלוים בשיר: "ארוממך ה' כי דליתני, ולא שמחת איבי לי" (תהלים ל ב)' (משנה שם). שמודגשת השמחה, ששרים לה', היפך מהבכי בחטא המרגלים שבכו שלא יכולים להיכנס לכבוש את הארץ כי העמים שבה חזקים, בביכורים שרים לה' שהגביה אותנו, ולא שמחו אויבנו כי אנחנו ניצחנו, שכבשנו את הארץ ונחלנו אותה. 'העשירים מביאים ביכוריהם בקלתות של כסף ושל זהב. והעניים מביאין אותם בסלי נצרים של ערבה קלופה, והסלים והביכורים ניתנין לכהנים' (משנה שם, ח), ' קלתות - סלים. ועניין אמרם של כסף - מחושקים ומצופים כסף או זהב. ונצרים - הם ענפים או שבטים, כמו "ונצר משרשיו יפרה" (ישעיה יא, א). ופירוש קלופה - שמסירין קליפתה, תרגום "מחשוף הלבן" (בראשית ל, לז), "קליף חיור". הסלים והבכורים הנתנין לכהנים - הם סלי הערבה הקלופה, לא של כסף ולא של זהב' (פה"מ לרמב"ם). מביאים את הביכורים בסלי זהב או כסף או נצרים של ערבה, שעשיר מרמז על עשיר בתורה, ולכן זהב וכסף כביטוי למעלת התורה שיקרה יותר מזה: "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" (תהלים קיט,עב), שזה מרמז על החיבור של א"י (בפירות הביכורים) עם התורה, שבזה מרמז על מעלת התורה במעלתה הגבוהה שמתגלית בארץ. העני כרמז לעני מתורה, מביא בסל של ערבה, שערבה מרמזת על אותם בבנ"י שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים (ויק"ר ל,יב), אבל זה בערבה קלופה, כרמז לביטוי התגלות הפנימיות, שבכל אחד מבנ"י יש נשמה קדושה עליונה, ולכן ראוי לגלות קדושה בהיותו בארץ (ש'אפילו ריקנין שבך מלאין מצות כרמון' [סנהדרין לז,א]). או אולי עשיר מרמז על היותנו בארץ בשלווה וכבוד, ולכן מלא כסף וזהב כעין בימי דוד ושלמה, וערבה קלופה כרמז ליציאה לגלות שמתגעגעים ורוצים וחוזרים לארץ, שערבה רומזת לרחל (ויק"ר ל,י) שמבכה על בניה שיחזרו לארץ; לכן זהו ערבה קלופה, שגם אם נמצאים בגלות תמיד בפנימיותנו ליבנו לחזור לא"י (שעני חשוב כמת [נדרים סד,ב], והיציאה לגלות זה כמו מיתה), שלא מתנתקים מא"י, שלא כמרגלים שלא רצו להיכנס. ואת הביכורים (וסלי העניים) נותנים לכהנים, כרמז שמהותנו בא"י זה להיות לכל העולם ככהנים, להקים בארץ ממלכה שיש בה את כל הדברים שיש במדינה מתוקנת והכל בקדושה וטהרה, להיות מביאי גילוי שם ה' לכל העולם ככהני ה': "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט,ו).