אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב: מניין לגזר דין של צבור שאינו נחתם? אינו נחתם והכתיב "נכתם עונך לפני"? אלא אע"ג שנחתם נקרע, שנאמר "כה' אלקינו בכל קראנו אליו". והכתיב "דרשו ה' בהמצאו"?- התם ביחיד הכא בצבור. ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ. "ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל" עשרה ימים מאי עבידתייהו? אמר רב יהודה אמר רב: כנגד עשר לגימות שנתן נבל לעבדי דוד. רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אלו י' ימים שבין ר"ה ליוה"כ'. (ר"ה יח, א) מה המיוחד בעשי"ת? בפשטות ה' קרוב יותר שמחכה לתשובתנו ולכן סולח לנו, ועוד שזה זמן דין ולכן כביכול קל יותר לחזור ולשנות את הדין. אולם ניראה שיש בכך יותר מזה, שעל הציבור נאמר שנקרע גזר דין שנחתם והראיה מדברים (ד,ז) שאומר הפס' “כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו" שה' קרוב תמיד ולכן תמיד זה כמו שנאמר על עשי"ת "דרשו ה' בהמצאו" שה' קרוב אלינו, אלא שבגמ' מובא "כה' אלקינו בכל קראנו אליו" שמדוע לא מביא מתחילת הפס' או מ"בכל" מדוע מביא "כה' אלוקינו"?- ניראה שבאו לרמוז על דימוי לה', שבבנ"י יש חלק אלוק ממעל, ולכן זהו העניין שה' שומע אלינו תמיד, כיון שתמיד אנו מחוברים לה' ולכן בצעקתינו אנו כמו מתחברים לה', ואז פוסק יחד איתנו לבטל את גזר הדין. אותו דבר ניראה בעשי"ת שכיון שה' קרוב אז יכולים ביתר קלות ליתחבר אליו דרך כח בנ"י שיש בנו חלק אלוק, שבעשי"ת מתחבר אף ביחיד לה'. וניראה שאף זה בשל דין כעין ציבור, שהנה מובא בהמשך הגמ' 'בר"ה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון. מאי כבני מרון?.. אמר רב יהודה אמר שמואל: כחיילות של בית דוד. אמר רבב"ח א"ר יוחנן: וכולן נסקרין בסקירה אחת. אמר ר"נ בר יצחק: אף אנן נמי תנינא "היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם" מאי קאמר? אילימא ה"ק: דברנהו לכולי עלמא ומייחד לבייהו כהדדי, והא קא חזינן דלאו הכי הוא, אלא לאו הכי קאמר: היוצר רואה יחד לבם ומבין אל כל מעשיהם'. הרי שבהקשר לר"ה נאמר על האחדות של כולם יחד, ומימלא בזה יש עניין של ציהבור שכולם יחד, ולכן יש כח של ציבור בעשי"ת כהמשך של ר"ה. וניראה שזה עקרוני בר"ה ועשי"ת, כיון שהעולם נידון ראוי לראות את בנ"י כאחד, בכדי לראות את ההתגשמות של ציבור בנ"י שקשורים לתיקון העולם, ובכך לבחון מה עשו בהקשר זה בעולם. וניראה שזה מרומז בדרשה על נבל, שרב אומר שניתן לו עשרה ימים כנגד עשר לגימות שנתן לעבדי דוד, שבעצם זה הכנסת אורחים של 10 עבדי דוד שעשה להם סעודה יחד, שיוצא שזה ציבור, מנין יהודים, ורב נחמן מביא שזה עשי"ת, כך שניראה ששתי הדרשות הם שלמות אחת, שכח עשי"ת קשור גם לציבור, וזה מובא בהקשר של דוד המלך מול עבדיו (שאף נבל תחת חסות דוד) שזה כרמז על ה' המלך שמגלה מלכותו במשפט בעשי"ת.