"ויקהלו משה ואהרן את הקהל אל פני הסלע ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים. וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים ויצאו מים רבים ותשת העדה ובעירם. ויאמר ה' אל משה ואל אהרן יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם. המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה' ויקדש בם" (במדבר כ, י-יג). '"יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי" – גלה הכתוב שאלולי חטא זה בלבד היו נכנסין לארץ, כדי שלא יאמרו עליהם כעון שאר דור המדבר שנגזר עליהם שלא יכנסו לארץ כך היה עון משה ואהרן. והלא (במדבר יא) "הצאן ובקר ישחט" קשה מזו? אלא לפי שבסתר חסך עליו הכתוב, וכאן שבמעמד כל ישראל לא חסך עליו הכתוב מפני קדוש השם. "לְהַקְדִּישֵׁנִי" – שאילו דברתם אל הסלע והוציא הייתי מקודש לעיני העדה, ואומרים מה סלע זה שאינו מדבר ואינו שומע ואינו צריך לפרנסה מקיים דבורו של מקום קל וחומר אנו. "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ" - בשבועה, כמו (שמואל א ג) "לכן נשבעתי לבית עלי", נשבע בקפיצה שלא ירבו בתפלה על כך' (רש"י). ראה הסבר בהרחבה ב'בארץ לא זרועה', 'דיבור לסלע או הכאתו?' וכן '”שמעו נא המורים" – כעסו של משה ב"מי מריבה"', למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. רש"י בפרשת מטות מביא שמשה טעה בעקבות כעסו, וכעסו התגלה בעוד כמה מקומות: '"ויאמר אלעזר הכהן" וגו' – לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, שנתעלמו ממנו הלכות גיעולי נכרים. וכן אתה מוצא בשמיני למלואים, שנא' (ויקרא י) "ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר", בא לכלל כעס בא לכלל טעות. וכן (במדבר כ) "בשמעו נא המורים" "ויך את הסלע" ע"י הכעס טעה' (רש"י; במדבר לא,כא). מדוע נענש משה דווקא שלא להיכנס לארץ? בפשטות כיון שחטא באי קידוש השם אז עונשו כבד, ולכן נענש בדבר שמאוד רצה שזהו להיכנס לארץ. אמנם אפשר ביותר עומק, שהיותנו בא"י קשור בקידוש השם בעולם, שאנו מגלים את שם ה' בעולם ע"י היותנו בא"י. במיוחד בחזרתנו לא"י יש קידוש השם, כמו שמובא ביחזקאל, שבגלות זהו חילול השם ובגאולה זהו קידוש השם: "ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו" (יחזקאל לו,כ). “"ויחללו את שם קדשי" - השפילו את כבודי. ומהו החילול? באמור אויביהם עליהם "עם ה' אלה ומארצו יצאו", ולא היה יכולת בידו להציל את עמו ואת ארצו' (רש"י). “וקדשתי את שמי הגדול המחלל בגוים אשר חללתם בתוכם וידעו הגוים כי אני ה' נאם אדנ'י ה' בהקדשי בכם לעיניהם. ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" (יחזקאל לו,כג-כד), '"וקדשתי את שמי" - ומה הוא הקידוש? "ולקחתי אתכם מן הגוים”' (רש"י). ממילא כשמשה חטא שלא עשה קידוש השם התגלה בזה גילוי של הגלות ולא של החזרה לארץ, ולכן עונשו נעשה בגילוי שכזה, שנשאר בגלות – בחו"ל ולא נכנס לארץ (אמנם אצלו אין את הגילוי כמו שנעשה בגלות, כי אין אויבים שאומרים שה' לא יכל להגן, אולם כיון שזה מתגלה בדורות אז יש בזה עקרון המתגלה בגלות ובכניסה לארץ). עוד אפשר שהיה קטרוג על משה בעקבות חטא המרגלים שלכן ה' אמר לו שלא יכנס לארץ (דברים א,לז [ראה דברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'תורת המקרא' פרשת “שלח” אות ב, שמסביר מדוע בכלל ה' כעס על משה בחטא המרגלים]), ולכן עכשיו שנענש זה התגלה על גבי העונש של אי כניסה לארץ בעקבות המרגלים, שעכשיו ה' נשבע וקיבע זאת שלא יוכל משה לכפר על כך. אולי אפשר גם שבשל אי קידוש השם היה ראוי לעונש חמור, אולם זה התגלה דווקא באי כניסה לארץ כיון שיסוד חטאו היה בכעס שזה גילוי שנטה שלא לסבלנות (כדברי הרמב"ם על חטאו של משה [לשיטתו שחטא בכעס]: 'שנטה לצד אחד מן הקצוות ממעלת המידות, והיא: הסבלנות. כאשר נטה לצד הרגזנות באמרו: "שמעו נא המורים" (במדבר כ, י)' (שמונה פרקים, ד). נראה שהעניין הזה של אי סבלנות מתגלה במשה כיון שהיה בגילוי מידה של שם הויה שלא מתעכב בשל עיכובים גשמיים, ולכן כיון שאין עיכובים אז לא מתגלת דרכו בסבלנות כמו סתם אדם שצריך להתנהל בדרך הטבע שהכל לאט ולא תמיד מסתדר (ולכן צריך הרבה סבלנות), ולכן בשל חוסר במידת הסבלנות התגלה בו אי סבלנות לבנ"י ומזה נפל לכעס, ובעקבות כך טעה והכה את הסלע. כעין כמו שמסביר מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ('תורת המקרא', “וארא") שזה ההבדל בין המתגלה אצל האבות שהם גילוי שם ה' דרך הטבע (השם א'ל שד'י), לבין משה שהוא דרך שם הויה ב"ה; וא"י היא גילוי של דרך הטבע. לכן מובן שכשמשה כעס זה גילוי של ההיפך מא"י – שהיא גילוי שם ה' שבדרך הטבע (שכך מקדשים את העולם לעומקו ותמידי), ולכן עונשו היה אי כניסה לארץ. לכן אולי התגלה שלוש פעמים שמשה כעס, שזה כעין רמז כנגד שלושת האבות (שהם בגילוי שם ה' שבדרך הטבע): הכעס על פקודי החיל כנגד גילוי אברהם שיצא להילחם בארבעת המלכים, הכעס על בני אהרן היה בהקשר לקדשים שזה כנגד יצחק שהיה עולה תמימה, והכעס על בנ"י זה כנגד יעקב שממנו יצאו כלל בנ"י. (ובשלושת אלו יש זיקה לארץ: מלחמת ארבעת המלכים היתה בעקבות כיבושם את הארץ ולקיחת השבי מיושבי הארץ, יצחק כקרבן עולה ולכן נאסר עליו לצאת מהארץ [ב"ר סד,ג], ויעקב חזר לארץ וכאן נולד לו בנימין ויוצא שכלל בנ"י הושלם בא"י).