במוות יש גם טומאה רעיונית .

---------------------------------

 "אדם כי ימות באוהל".

 שחיי האדם בעולם כ"אוהל" ומתתו  כ"אוהל".

 כל פרשת פרה אדומה לא באה אלא לקדש את החיים

 ולהרחיק מאתנו את המוות והשלכותיו ההרסניות .

 התורה ביקשה להרחיק אותנו מפולחן המוות

 שהיה מקובל מאד באותם דורות  .

והוא להשקפת התורה מוסד נפסד ממחוזות 

הניסתרות לה' אלוהינו בלבד..... שאין לנו אלא להתרחק ממנו.

 כל נגיעה במוות חומרית או רוחנית  פסולה בתכלית להשקפתה של התורה.

 לפיכך מיתת מרים אהרון ומשה לא הותירה כל רושם או יסוד נמשך של פולחן.

 ואפילו מקומות קבורתם נעלם

 זו גם הסיבה שמיתת מרים  כאמור ללא כל הוראות של פולחן 

נסמכה לפרשת פרה אדומה.

ומאין לנו דברים אלו .

 מכך שבפרשת  פרה אדומה מצינו שתי חוקות 

 "חוקת התורה" 

ו"חוקת העולם" = לחוקות הבריאה שכל תכליתה - חיים .

 הנה כי כן חוקות התורה נועדו לאושש ולהשיב על כנה את חוקת העולם.

 שחוקת העולם כאמור, נפגמת  אפילו בנגיעה קלה במוות.

 וודאי בהתבוססות בתרבות המוות ובהשלכותיה.... 

הנה כי כן המוות הוא אנטיתיזה לבריאה ולחיים וכל אמת שאדם רק נגע בו במוות 

 הוא נדרש לפולחן  של  הטהרות להשבת פניה הטהורות והבריאות של הבריאה  

 בהתרחקות מופגנת מהמוות ובקידוש ובחירה של אך חיים.

 והנה להוותינו תרבות המוות ופולחנו  השתרשה אצלנו  .פולחן הצדיקים המתים והקברים. פוגעת קשות  בטהרת החיים וייחודם - אל מול אל חי. אנחנו יותר מדי מתעסקים בניסתרות שהם אך לה' אלוהינו

 כך למשל,אחינו החבדניקים  ממשיכים בכך בהעריצם את רבם הגדול - משל הוא גם חי.

 הרבי הקדוש שימש בגולה כמו יוסף הצדיק במצרים בתפקיד של משיח  בן יוסף . 

ואסור להפוך את מותו  לדבר חי וקיים ......ועד כדי להסיג גבולו של משיח בן דוד

 משתם תפקידו של משיח בן יוסף והוא מת , אין לנו יותר

 אלא מהמשיח החי  - משיח בן דוד.

משה אהרון