"דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל” (ה,יב) 'אשת גר ועבד משוחרר ואיילונית. פשיטא! מהו דתימא "דבר אל בני ישראל" ולא גרים, קמ"ל. ואימא הכי נמי? "ואמרת" רבויא הוא' (סוטה כו,א). 'ת"ר "איש" מה ת"ל "איש איש"? לרבות אשת חרש ואשת שוטה ואשת שעמום ושהלך בעלה למדינת הים ושהיה חבוש בבית האסורין, שב"ד מקנין להן לפוסלן מכתובתן. יכול אף להשקותן? ת"ל "והביא האיש את אשתו"' (שם כז,א). 'דת"ר "דבר אל בני ישראל ואמרת" לרבות ארוסה ושומרת יבם לקינוי' (שם כד,א). 'ואמרת ריבויא הוא- תימה והא אפיקתיה לעיל (דף כד.) לרבות הארוסה ושומרת יבם לקינוי?' (תוס ד"ה 'ואמרת', שם כו,א). ובירושלמי מובא (לדין שבי"ד מקנא) '”בנ"י..וקינא" (סוטה ד,ה), ומביא הת"ת שהמפרשים פרשו שבנ"י הכונה לבי"ד, ומעדיף לפרש שדרשו כמו בבבלי מההמשך "איש איש" וכאילו נאמר ביר' 'וגו''. 'וקינא את אשתו"-אפילו מקצת אשתו' (יר' שם). ניראה מכל המקורות יחד שאולי יש לדרוש כך את הפס' “דבר אל בנ"י" היתי ממעט גרים ועבדים, לכן "ואמרת אלהם" לרבות גרים ועבדים, “איש איש" מה בא לרבות?- זהו לרבות גם לאיש שאינו יכול לקנאת, וזהו שבי"ד מקנאים, אלא שאולי זה בא לרבות ארוסה ושומרת יבם?- אלא שאם כן מדוע נאמר "דבר אל בנ"י" הרי אין שום עניין מיוחד בבנ"י, שהרי מרבים גם גרים ועבדים?- אלא שבאו מכאן לרמז שיש עניין בבנ"י וזהו הבי"ד שהם שלוחי בנ"י, ומימלא זה בא לרמז שה"איש איש" בא לרבות כולם כולל מי שאינו יכול, שאז זה נעשה ע"י הבי"ד, ומימלא ה"ואמרת אלהם" שמרבה באיש שמקנא (ולא שבי"ד מקנא) מרבה כל מי שאשתו סוטה כולל ארוסה ושומרת יבם. אלא שמניין לרבותם הרי אולי זה רק לרבות גרים שנשואים לגמרי?- לזה דרשו "וקינא את אשתו" לרבות מקצת אשתו, כל שקשורה קצת כאשתו,שלכן נאמר בפס' פעמיים "וקנא את אשתו" (ה,יד) לרבות גם מקצת אשתו, אלא שאולי לא מרבים מי שאינה אשתו לגמרי כפשט הפס' (שלא נדרוש זאת)? לזה מביאים "דבר אל בנ"י ואמרת" שמרבים גם מי שנישמע בפשטות שלא מקנא כמו גר, ולכן גם נרבה מקצת אשתו אע"פ שנאמר "אשתו", כי אין הכוונה לדייק דווקא בנ"י או אשתו ממש, ולכן למדו מ"ואמרת" גם לגרים (מהסמיכות ל"בנ"י") וגם לארוסה. 'אמר רשב"ל כתיב "ואיש את קדשיו לו יהיו" מה כתיב בתריה: "איש כי תשטה אשתו", וכי מה ענין זה לזה? אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי תן מתנתך לכהן ולא עשית כן, חייך שאני מצריכך שתביא אשתך אל הכהן שנאמר: "והביא האיש את אשתו אל הכהן" (ויקרא רבה טו,ו). וכן הביא רש"י על הפס', אלא שמדוע זה כך? סתם מידה כנגד מידה (שמביאה לכהן ,וכן אשה קרויה "לחם" לבעלה)?- ניראה שבא לומר שבפס' “ואיש את קדשיו לו יהיה" דרשו חז"ל וכן מובא ברש"י (ה,י) שמי שלא נותן מעשרותיו סופו ששדהו נותנת עשירית ממה שהיחתה למודה לעשות, כך שזה פוגם בגשמי בשל הרוחני, כך שזה משפיע לסביבתו וגורם לאשתו להתרחק מהקדושה וע"י כך "איש כי תשטה אשתו" 'אין המנאפין נואפין עד שתכנס בהן רוח שטות' (רש"י ה,יב) ומימלא כאילו נאמר שניכנס בה רוח שטות בשל ה"איש", בעלה, שזה משום התרחקותם מקדושה שכך נותנים לרוע ליכנס לחייהם, וזה בפס' של "איש איש" שאף בי"ד מקנאים, שהבי"ד אחראי על הקדושה בבנ"י, וזהו רמז לכניסת רוח שטות מהריחוק מקדושה בכל חייהם (וזה ע"י שלא נתן את "קדשיו" שמשפיעים "לו" לקדושתו) ואין משקין את אותן נשים שבי"ד מקנא, הרי שיש הבדל בדין סוטה בקשר לבעל, וזהו "והביא האיש" שכשבי"ד מביאים לא שותות מים מאררים, שזה דווקא ע"י הבעל כמו בשדהו שהנתינת מעשרות מקדשת ומשרה ברכה, וההיפך עושה ההיפך, וכך גם בסוטה מים מאררים הורגה או שמשרה עליה ברכה שתוליד וכדו' (סוטה כו,א).