"ולפי העלת הענן מעל האהל ואחרי כן יסעו בני ישראל ובמקום אשר ישכן שם הענן שם יחנו בני ישראל. על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו כל ימי אשר ישכן הענן על המשכן יחנו. ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו. ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו. ויש אשר יהיה הענן מערב עד בקר ונעלה הענן בבקר ונסעו או יומם ולילה ונעלה הענן ונסעו. או ימים או חדש או ימים בהאריך הענן על המשכן לשכן עליו יחנו בני ישראל ולא יסעו ובהעלתו יסעו. על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה" (במדבר ט,יז-כג). התורה מביאה כאן שבעה אפשרויות של זמנים: ימים רבים, ימים מספר, מערב עד בוקר, יום ולילה, יומים, חודש, או ימים – שנה. הרמב"ן מסביר מה בא כל חלק לספר: “ימים רבים" – שהיו במקום שלא טוב להם הרבה זמן, ובכ"ז לא נסעו מיראת ה'. “ימים מספר" – שנים שלושה ימים, והעם היו יגעים מהדרך, בכ"ז ברגע שעלה הענן יצאו לדרך. “מערב עד בקר" – חנו לילה אחד, ונסעו בבוקר אע"פ שהוא טורח גדול בכ"ז נסעו. “יומם ולילה" – חנו מהמסע בבוקר והיו שם יממה, ויצאו למחרת בבוקר, שזה קשה יותר כי חשבו שישארו שם אז כבר פרקו את המשא, ועכשיו צריכים להעמיס הכל שוב. “יומים" – ונסעו בלילה. וחודש ושנה כפשוטו. התורה פרטה כל זאת להראות את מעלת בנ"י שהלכו אחר ה' כמו שציווה אותם. (מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א הסביר ['בארץ לא זרועה', 'ע"פ ה' יחנו וע"פ ה' יסעו'] שזה בא לבטא תרגול בהליכה אחר ה'. מרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א הסביר [ב'תורת המקרא'] שזה בא כדי להדגיש שאין שום זמן קבוע למסעות ולכן לא יכלו לאכול בשר, ראה שם את חידושו הנפלא). אולי אפשר שזה בא לרמז שכל המסעות היו כהכנה לקראת הכניסה לארץ (כתיקון לחטא המרגלים; וכן כהקמת עם חדש שלא היו גלותיים – עבדים שפוחדים להילחם על הארץ [כמו שמביא הראב”ע בשמות יד,יג]), ולכן נאמר בצורה של שבעה זמנים כעין רמז לשבחה של א"י, שמתגלה בשבעת המינים שנשתבחה בהם א”י: “ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח,ח). ושבח הארץ הגדול ביותר זהו גילוי השכינה שבה, שמקדש את הנמצא כאן, ואף את פירותיה עד שהם ספוגים בקדושת השכינה עד שמקדשים את אוכליהם (ב"ח; טור סימן רח), לכן נרמז שההליכה אחר ה' – אחר השכינה, כנגד שבעת המינים שנשתבחה בהם א"י. אולי כרמז שהראשון כנגד חיטה, כיון שבא להשמיע שגם כשהיו הרבה זמן במקום לא נח לא זזו משם מיראת ה', שזה נרמז בחיטה שהיא עץ הדעת (לדעת ר"י; ברכות מ,א) שאדם הראשון אכל ממנו נגד דבר ה', שפעל נגד דבר ה', ולכן כאן התגלה ההיפך מזה (כעין חיטה קדושה שבא”י). (וגם לשאר המ"ד שחלקו מהו עץ הדעת, בחיטה נעשה כח דעת באדם, שחלקו מהו העץ בשל הדגש על עניין מסויים, אבל לא טענו על הטעמים שהביאו אחרים אינם אמת, ולכן לשיטתם זה מרמז על הדעת שמחילה על האדם יראת ה'). הזמן השני כנגד שעורה שהיא מאכל בהמה, שכך מרמז על זמן שהיו יגעים מהדרך ובכ"ז יצאו שוב, כעין בהמה שעובדת קשה ע"פ רצון בעליה. הזמן השלישי כנגד גפן, שאדם השותה משתכר ונרדם עד שמקיץ לאחר שעות משנתו, ואף פעמים שישן כך כל הלילה, ולכן זה כנגד שחנו בלילה, כעין ישנו לילה ולמחרת קמו חזרה למסע. הזמן הרביעי כנגד תאנה, שהיא מבשילה חלקים חלקים, אף שלושה חלקים ביום (ב"ב כח,ב), כך כרמז להשתנות במשך היממה, שבאו מהדרך בבוקר ובהתחלה חשבו שאולי ימשיכו ולא פרקו מיד, ובערב חשבו שישארו והחלו לפרוק, ואז בבוקר התברר ששוב צריכים לצאת לדרך ולהעמיס שוב. הזמן החמישי כנגד רימון, פירות הרימון גדלים בין אחד לשלושה מחוברים יחד, במקרה שגודלים כמה יחד עדיף לדללם לאחד או שנים (אם הם מפותחים); זהו כנגד שנשארו יומיים ויצאו בלילה, רמז שיחיד לא נוסע בלילה אלא רק שיירות יוצאות בלילה (בגלל ליסטים וכדו'), ולכן זה נרמז ברימון שגודל מחובר, ומדללים לשנים כדי שיגדל טוב שכך רמז שהיו יומיים. הזמן השישי כנגד "זית שמן”, שבא לבטא זיתים משובחים שעושים הרבה שמן, ולכן כרמז בזמן המסעות על שמן שיש בו זית – שלא סונן, שאז מודגש בו הזית והשמן, שזה מה שנקרא 'ראשון המסיק' והוא טוב בעיקר לחודש, ולכן כנגד זה נאמר על חניה של "חדש". הזמן השביעי כנגד דבש, שהוא מתוק, שזה כרומז על אהבת ה' אותנו, שלכן אע"פ שהעניש את דור המדבר במסעות, בכ"ז ריחם עליהם ולא הסיע אותם כל הזמן אלא חנו הרבה, ולכן כרמז לכך זהו שנה, שחנו הרבה זמן. אולי אפשר עוד לומר כרמז שזמן המדבר היה הזמן לספיגת התורה בנו (תנחומא "בשלח" סימן א), ולכן נרמז במסעות וחניות בזמן המדבר על ההבדל בין גולם 'שיש לו מעלות שכליות ומעלות המידות, אמנם אינם שלמות' וכו' (רמב"ם; אבות ה,ז), לבין החכם שהוא הגיע לשלמות, שכך במדבר נספגה בנו מעלת התורה לשלמות (ומתגלה בהקשרה מעלות שכליות ומידות ראויות כחכם). לכן זה נרמז בשבעה כנגד ההבדל בין חכם לגולם: 'שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם. חכם אינו מדבר בפני מי שהוא גדול ממנו בחכמה ובמנין, ואינו נכנס לתוך דברי חבירו, ואינו נבהל להשיב, שואל כענין ומשיב כהלכה, ואומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון, ועל מה שלא שמע אומר לא שמעתי, ומודה על האמת. וחלופיהן בגולם' (אבות ה,ז). “ימים רבים" כנגד שלא מדבר בפני מי שגדול ממנו, שזהו שותק הרבה זמן, כעין נרמז בימים רבים. “ימים מספר", שנים שלושה ימים, כנגד שאינו נכנס לדברי חברו, אלא מחכה עד שיסיים את כל דברו על חלקיו השונים. “מערב עד בוקר", לילה אחד, כנגד שאינו נבהל להשיב אלא מחכה קצת, כעין זמן לילה, כעין הביטוי 'לישון על זה לילה'; או כרמז שאינו נבהל להשיב 'כדי שתהא תשובתו כהלכה' (ברטנורא) ולכן זהו שבלילה לא נסעו כעין לילה שלא רואים טוב, ונסעו בבוקר, כעין שעונה בבוקר כשתשובתו ברורה לאחר שחיכה ולא נבהל להשיב, שחיכה זמן עד שהשיב (כעין משך הלילה). “יומם ולילה" כנגד שואל כענין ומשיב כהלכה, 'התלמיד שואל כענין, כלומר: באותו ענין שהם עסוקים בו, ואז הרב משיב כהלכה' (ברטנורא), כך יש רמז לשני סוגים, כרב ותלמיד (וכן שואל ומשיב), שזהו יום ולילה; ומתחיל ביום כעין שקמים בבוקר חדש, כך התלמיד הצעיר החדש הוא ששואל וזהו בוקר, והרב עונה לו – שהרב ותיק ולכן כעין שכבר עבר זמן והגיע לילה. “ימים" כנגד 'אומר על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון', כעין שני ימים כנגד שני דברים.”חדש" כנגד 'על מה שלא שמע אומר לא שמעתי', שמודה שדבריו הם דברים חדשים ולא ישנים ששמע מרבותיו, ולכן כעין חודש שמתחדש. "ימים" – שנה, כנגד 'מודה על האמת' שלא מתבייש לומר טעיתי, שלומר טעיתי זה דבר קשה שמעיק על האדם הרבה זמן, במשך שנים. כך התרגלו במסעות בהליכה אחר ה' לדבוק בשכינה, וזה חלק מהדבקות בתורת ה' עד שנעשו שלמים במעלתם.