בע"ה

ליל שימורים

לֵיל שִׁמּוּרִים אוֹתוֹ אֵל חָצָה / בַּחֲצוֹת לַיְלָה בְּתוֹך מִצְרַיִם כְּיָצָא / גִּבּוֹר עַל אֱדוֹם יֶחֱצֶנּוּ כְּחָצָה / דּוֹד מַעֲרִיב עֶרֶב וּנְזַמְּרֶנּוּ בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה.

לֵיל שִׁמּוּרִים הוּא זֶה הַלַּיְלָה / וְעִתְּדוֹ אֵל בְּאֹמֶר בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה / זֶה אֲשֶׁר לוֹ יוֹם וְגַם לַיְלָה / חֹק אַהֲבָתוֹ יִזְכֹּר לְנִינֵי חָלַק לַיְלָה:

לֵיל שִׁמּוּרִים סִימָן הוּא לֶעָתִיד לָבוֹא / עֶלְיוֹן כִּי בֹא יָבֹא / פָּקֹד יִפְקֹד עַם קְרוֹבוֹ / צוּרֵנוּ הוּא נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ:

לֵיל שִׁמּוּרִים קְרָאוֹ נוֹרָא עֲלִילָה / כִּי בוֹ שָׁבַר מוֹטוֹת עֶגְלָה / רָעֹץ יִרְעַץ אֹם מַדְּקָה וְאָכְלָה / יוֹסִיף שֵׁנִית בּוֹ לְהִגָּאֵלָה

(מתוך תפלת ערבית ליל פסח נוסח אשכנז)

ליל שימורים[1] הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה' שימורים[2] לכל בני ישראל לדרתם (שמות יב, מב).

נקדים את דברי רז"ל בגמרא פסחים (קט:) ולא יפחתו לו מארבעה כוסות, היכי מתקני רבנן מידי דאתי בה לידי סכנה. והתניא: לא יאכל אדם תרי, ולא ישתה תרי, ולא יקנח תרי, ולא יעשה צרכיו תרי. אמר רב נחמן: אמר קרא ליל שימורים – ליל המשומר ובא מן המזיקין וכו'.

רז"ל הדגישו לנו שלא יפחת מד' כוסות למרות הסכנה לאותם שאוכלים או שותים זוגות[3], וכאן מבאר לנו רב נחמן שלמרות הסכנה בשתיית זוגות כפי שהורו חז"ל, היינו ד' כוסות שנשתה בליל הסדר, עם כל זאת דוקא מותר (ואף מצוה) בליל זה דהרי זה ליל המשומר מן המזיקין, ובהמשך הגמ' מובאים טעמים נוספים שכוס של ברכה מצטרף לטובה[4], ואינו מצטרף לרעה והטעם שהזכיר רבא שבכוס של ברכה לא תהיה רעה, ואם כן תירוצו יכול להתפרס על כל השנה דכוס של ברכה בקידוש, קידושין וכו' ואף ששותים זוגות שרי לן דאינו מצטרף לרעה. והטעם השלישי שהביאו רבינא שארבעה כוסות תקנו חכמים דרך חירות, ואינו עוסק בדברים הנסתרים מזיקים וכו', שד' הכוסות הם דרך חירות, ועל מנת לצאת לחירות זקוקים אנו לד' כוסות בדווקא, וכל זאת ששותים אותם בסדר שהורו לנו (הראשון על הקידוש, והשני אחר ההגדה, והשלישי לברכת המזון, והרביעי להלל) כי כל כוס היא מצוה בפנ עמה, ולא שתייתם בזה אחר זה, שהרי מרן הש"ע (סי' תעב סע' ח) דאם שתאן זה אחר זה שלא כסדר לא יצא, ואף אם נאמר דשהה בין שתיית כוס אחת לחברתה, לדעת כמה מרבותינו הראשונים (הרשב"ם פסחים קי ועוד), כל זמן שלא אמר ביניהם דברים מההגדה לא יצא ידי חובה[5], כי שתיית ד' הכוסות צריכה להיות בעיסוק ביציאת מצרים היינו דברי הגדה של פסח.

ועוד טעם לליל שימורים במסכת ר"ה (יא:) עוסקים בגאולת מצרים ובגאולה העתידית, רבי יהושע אומר: בניסן נגאלו, בניסן עתידין ליגאל. מנלן, אמר קרא ליל שימורים – ליל המשומר[6] ובא מששת ימי בראשית. – ואידך: לילה המשומר ובא מן המזיקין. והריטב"א שם ביאר לילה המשומר וכו' ולכן בליל פסח שחל להיות בשבת אין אומרים ברכת מעין שבע[7], דמה שאנו אומרים בשאר שבתות מפני המזיקין[8] והלילה (ליל הסדר) הוא ליל המשומר מן המזיקים.

וראה גם במכילתא דרבי ישמעאל (מסכתא דפסחא פי"ד) ומה תלמוד לומר: הוא הלילה הזה לה' אלא הוא הלילה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו: אברהם, בלילה הזה אני גואל את בניך. וכשהגיע הקץ לא עכבן הקב"ה כהרף עין. שימורים לכל בני ישראל לדורותם, מגיד שכל ישראל צריכין להשתמר בו.

ממדרש זה עולה שבברית בין הבתרים התגלה הי"ת לאברהם באומרו: ידע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה (בראשית טו, יג), אותו הלילה שהתגלה הי"ת לאברהם היה ליל פסח, וכידוע ע"פ הגמ' ר"ה (י:) בפסח נולד יצחק, והענין של לידת יצחק דוקא, שעל הפסוק גר יהיה זרעך, פרש"י משנולד יצחק עד שיצאו ישראל ממצרים בפסח במשך ארבע מאות שנה. אם כן, הי"ת קשר את ברית בין הבתרים לבניו באמצעות האבות, אברהם ויצחק, אברהם שקיבל הגזירה, ומועד סיום הגזירה (לאחר מאתים ועשר שנים) יהיה באותו הלילה, ליל שימורים.

וכן במדרש תנחומא (בא סי' ט) נכתב בדומה למכילתא שבליל פסח נגזרו גזירות טובות על אברהם, וז"ל: בט"ו בניסן נגזרה גזירה ונדבר עם אברהם אבינו בין הבתרים, בט"ו בניסן באו מלאכי השרת לבשרו על יצחק, בט"ו בניסן נולד יצחק בט"ו בניסן נגאלו ממצרים, בט"ו בניסן עתידין להיגאל משעבוד גליות.

וראה רמב"ן (שמות יב, מב) ואמר ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים - כי שמר להם הדבר מן העת שגזר עליהם הגלות שיוציאם בלילה הזה בבוא הקץ מיד, כי בעתה אחישנה (ישעיה ס, כב). וכתב הרשב"ם מימות אביהם היה הקב"ה מצפה לזה הלילה להוציא את בני ישראל ממצרים כמו שהבטיחם.

ועוד טעם הובא במדרש (שמו"ר פי"ח ט) שביום שירדו למצרים, בו ביום עלו, ובו ביום יצא יוסף מבית האסורין, לכך הלילה הזה שמחה לכל ישראל, שנאמר: ליל שימורים הוא לה'. בעולם הזה עשה להם נס בלילה, שהה נס עובר, אבל לעתיד לבוא הלילה נעשה יום, שנאמר: והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיהו ל, כו) כאור שברא הקב"ה בתחלה וגנזו בגן עדן.

יוצא שאף בן בנו של יצחק אבינו, יוסף הצדיק יצא מבית האסורים ביום פסח עצמו, ויקשה לנו מהמפורסמות ע"פ המובא בגמ' (ר"ה יא:) שבראש השנה יצא יוסף מבית האסורין, ולכאורה מדרשים סותרים, אך לצורך הענין אדגיש בדוקא את דברי המדרש (שמו"ר) שבו ביום יצא יוסף, וזה שהתגלח והחליף שמלותיו בראש השנה וקשה על יוסף הצדיק, ואף אם נאמר שיצא בפסח יש להקשות הרי זה יום טוב ואסור בגילוח[9].

נחזור לסתירה במדרשים שיוסף השתחרר מבית כלא ביום ראש השנה (מסכת ר"ה) ולדעת המדרש (שמו"ר) שהשתחרר בפסח, וננסה ליישב זאת ע"פ דברי הגמ' ר"ה (יא.) בראש השנה בטלה עבודה מאבותינו במצרים בניסן נגאלו בתשרי עתידין, ובאמת קשה דבראש השנה בטלה העבודה והרי (בפועל) שוחררו בפסח, רש"י פירש שבטלה עבודה מאבותינו ששה חדשים לפני גאולתם פסק השעבוד והרי ידוע שכל מכה היתה חודש כמובא במשנה בעדויות (פ"ב מ"ב) משפט המצריים שנים עשר חדש, וראה גם במדרש (סדר עולם רבה פ"ג), ואם כן כיצד מתיישב לשון רש"י שבטלה עבודה מרבותינו ששה חודשים?

ועוד ידוע ע"פ המדרש (פסיקתא זוטרתא שמות פ"י) די"א כי משבט התחילו המכות למצריים, לפיכך נקרא שבט שבט למצריים, חשוב עשר מכות לשמונה שבועות, ארבעה בחודש שבט, וארבעה באדר, ושנים בחצי ניסן, ובחמשה עשר בניסן יצאו[10].

ואולם לפירוש התוס' (ד"ה בר"ה) ואע"פ שהתחילו המכות מניסן דמשפט המצריים י"ב חדש כדתנן בעדיות (פ"ב מ"י) מ"מ לא פסקה עבודה עד תשרי[11].

נראה ליישב דברי רבותינו שלמרות המחלוקת בחז"ל, חלק מהמכות עדיין שועבדו ישראל עד תשרי, ומתשרי ועד פסח ישראל לא עבדו, והמכות הקשות ביותר היו לקראת שבט, וכאמור שבט מלשון שבט (מכות) ואם כן יוצא דאליבא דכו"ע שבתשרי נגזרה עליהם הגזרה והגם שחלק מהמכות היו לפני תשרי, שהרי אפשר להשליכן לתשרי שקדם, ודו"ק.

יוצא אפוא שגזירת הי"ת שיוסף הצדיק ישתחרר מבית כלא היתה ביום ראש השנה אך בפועל השחרור היה בפסח[12], ודו"ק.

וזה הטעם המובא לעיל שמור לגאולה העתידה, שבניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל, זה נוסף לליל שימורים, כמובא במדרש (שמו"ר פי"ח סי' יב) מה ראה לומר ליל שימורים הוא לה', שבו עשה גאולה לצדיקים, כשם שעשה גאולה לישראל כשיצאו ממצרים. ובו הציל לחזקיהו, ובו הציל לחנניה וחביריו מכבשן האש, ובו הציל לדניאל מגוב האריות. ובו משיח ואליהו מתגדלין, שנאמר: אמר שומר אתא בקר וגם לילה (ישעיה כא, יב). משל לאשה שהיתה מצפה לבעלה שפירש למדינת הים. אמר לה: יהא סימן הזה בידך, בעת שתראי אותו סימן דעי שאני בא ואני קרוב לבוא. כך ישראל מצפים משעמדה אדום. אמר הקב"ה: הסימן הזה יהיה בידכם ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותו לילה היו יודעים שאני גואלכם.

אם כן, לכל המובא לעיל ליל שימורים הוא יום מסוגל בעבר להווה ולעתיד, מבריאת העולם ועד ביאת משיח צדקנו, ליל זה נבחר לגאולה עולמית לאבותינו ולנו.