בס''ד            חג הפסח: האם צריך לברך על קריאת הלל בהגדת פסח

פתיחה

בחג הפסח, כמו בחגים אחרים, אומרים את ההלל, וכפי שנראה בהרחבה, דין זה נלמד בין השאר מגמרא במסכת ערכין (י ע''א). מוסכם שהלל בראש חודש ייסודו במנהג (שבזמן הגמרא נהג רק בבבל), שכן נאמר בפסוק 'השיר יהיה כליל התקדש חג', וראש חודש אינו חג. נחלקו הפוסקים, האם החובה לומר הלל במועדים מדאורייתא או מדרבנן:

א. היראים (סי' רסב) והסמ''ק (סי' קמו) סברו, שחובה לומר הלל מדאורייתא, דין הנלמד (גם) מהפסוק בפרשת עקב: 'הוא תהלתך והוא א-להיך'. עוד הוסיף היראים, שלמרות שהלל בחנוכה וודאי אין מקורו בתורה, שכן אירועים אלו אירעו שנים רבות אחרי סיומה, בכל זאת הוא מנה אותו כמצווה מדאורייתא שכן הגמרא מונה אותו יחד עם הלל שבחג (וייסוד החובה לאומרו מדאורייתא). 

ב. הרמב''ם (חנוכה ג, ה - ו) חלק וסבר, שהמצווה לומר הלל מדרבנן בלבד, שהרי את מזמורי ההלל אמר דוד המלך, ואם כן לא ייתכן שחובתו מדאורייתא[1]. מעבר לסברתו, הביא המגיד משנה (שם) ראייה לדבריו מהגמרא במסכת ברכות (יד ע''א), הדנה האם מותר להפסיק באמצע קריאת ההלל במקרים מסוימים, ומנסה להביא ראייה שמותר, שכן אם בקריאת שמע שמדאורייתא מותר להפסיק, קל וחומר שמותר להפסיק באמצע הלל שחובתו מדרבנן בלבד. ובלשון השאגת אריה (סי' סט) שכך פסק:

''בריש פרק ב' דברכות אמר בהלל ומגילה מהו שיפסיק, אמרת קו וחומר קריאת שמע דאורייתא פוסק הלל דרבנן מיבעיא כו'. ומדקאמר סתמא הלל דרבנן, משמע דכל קריאת הלל אפילו של יום טוב אינו אלא דרבנן, ואם ספיקא דרבנן להקל ככל ספיקא בדרבנן... וכן נראה דעת הפוסקים, הילכך ספק אמר ספק לא אמר אינו חוזר ואומר.''  

לפי הבנה זו צריך לומר, שכאשר הגמרא במסכת תענית (כח ע''ב) כותבת בשם רבא, שהלל בראש חודש אינו מדאורייתא, אין הכוונה שדווקא הוא אינו מדאורייתא אך בשאר המועדים כן, אלא שהלל זה אינו אפילו בתורת חובה או שאינו מתקנת נביאים להם הגמרא לעיתים קוראת דאורייתא, מה שאין כן שאר המועדים.

כאמור, מוסכם שיש לומר הלל ביום הראשון של פסח, דבר המופיע במפורש גמרא במסכת ערכין. השנה נעסוק בשאלה, האם יש לומר הלל גם בלילי פסחים. נראה את מחלוקת הפוסקים כיצד יש להתייחס להלל של ההגדה, אותו מחלקים לשניים, האם יש לברך על אמירתו, והאם יש לומר הלל בבית כנסת לפני אמירת ההלל שבהגדה.

מקור הדין

האם יש לומר הלל בלילי פסחים? נראה שבעניין זה יש מחלוקת בין הגמרא במסכת ערכין (י ע''א) לבין מסכת סופרים. הגמרא מביאה דברי רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יהוצדק, שיש שמונה עשרה ימים בהם יש לומר הלל, ולא מזכירה שיש לאומרו גם בלילי פסחים. לעומת זאת במסכת סופרים כתוב בשם רבי שמעון בן יהוצדק את שמונה עשרה הימים, ובנוסף גם את לילי פסחים.

עם זאת, מוסכם שבתוך ההגדה יש לומר הלל, אך באופן מחולק. הגמרא במסכת פסחים (קטז ע''ב) כותבת, שכיוון שחייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לפני הסעודה יש להודות ולשבח לקב''ה, ולומר את החלק הראשון של ההלל, עד 'חלמיש למעיינו מים'. ומוסיפה הגמרא שבהמשך הסעודה, בכוס הרביעית, ממשיכים את חלקו השני של ההלל וחותמים בברכת 'יהללוך', ואף מוסיפים ואומרים הלל הגדול, הכולל מזמורים נוספים (ועיין בדף לפסח שנה ה').

ברכה על ההלל

נחלקו הראשונים האם יש לברך על ההלל שבהגדה, מחלוקת המושפעת מהמקורות הנ''ל:

א. רב צמח גאון (מובא ברמב''ן, פסחים קיח ע''א) והרא''ש (י, לב) סברו, שאין לברך על קריאת ההלל שבהגדה, שהרי הוא מחולק לשני חלקים, ולא ייתכן לברך על הלל מחולק. כך פסק גם רב האי גאון שביאר, שההלל בליל הסדר הוא בתורת שירה, ועל שירה לא מברכים. הבנתם מסתייעת גם מהגמרא במסכת ערכין, שכאמור לא מונה את לילי פסחים כאחד הימים בהם אומרים הלל.

אלא שקשה, שהרי בסיום ההלל שבהגדה אומרים ברכת 'יהללוך' (כשם שאומרים בכל פעם אחרי אמירת הלל), והגמרא במסכת נדה (נא ע''ב) כותבת, שכל עניין שמברכים לאחריו, יש לברך גם לפניו! הם יישבו, שלמרות שדברי הגמרא נאמרו דרך כלל, לכל כלל יש יוצא מהכלל, והלל שבהגדה יוצא מהכלל. עוד העלו אפשרות ליישב, שברכה זו בהגדה ("יהללוך") אינה נאמרת על ההלל, אלא על שתיית הכוס הרביעית, ולכן אין ברכה לפניה. ובלשון הרמב''ן שהביא את דבריהם:

''הגאונים ז"ל הזכירו בשם רב צמח ז"ל שאין מברכין עליו מפני שחולקין אותו, וקשו לעצמן שהרי אחריו מברכין יהללוך ושנינו (נדה נא ע''ב) כל שטעון ברכה לאחריו טעון ברכה לפניו, והן השיבו אין למדין מן הכללות, ואין זה כלום. ואחרונים אמרו יהללוך אינה ברכה לסוף הלל אלא ברכה היא שתקנו חכמים לכוס רביעי וחובה לכוס היא באה.'' 

ב. הרמב''ן (שם) חלק וסבר, שאם לא בירכו על הלל בבית הכנסת, יש לברך על אמירת ההלל שבהגדה, וכן הביא בשם רבו רבי יצחק בן אברהם הצרפתי. הוא לא ראה קושי לברך על הלל מחולק, שכן מצינו עוד מצוות שמחלקים אותן, ובכל זאת מברכים עליהן שכן כך תיקנו את המצווה. לדוגמא, הברכה בראש השנה על תקיעות דמיושב חלה גם על תקיעות דמעומד, למרות שבאמצע אומרים 'אשרי', תפילה וכו'. הוא הדין להלל בפסח, שהסעודה ושאר קריאת ההגדה לא מפסיקות את תחולת הברכה.

מעבר לראייה ממסכת סופרים, שם כאמור מובא שאומרים הלל גם בלילי פסחים, הוא סבר שהראייה הטובה ביותר לשיטתו היא

מכך שמברכים בסוף אמירת ההגדה את ברכת 'יהללוך', הברכה הנאמרת בסוף הלל, והיישובים שהביאו הפוסקים הנ''ל לדחות ראיות אלו, אינם משכנעים. עוד הוסיף, שהעובדה והגמרא במסכת ערכין אינה מונה את ההלל בליל הסדר, לא מהווה קושיה על שיטתו, שכן הגמרא לא מונה הלל הנעשה תוך כדי מצווה, וכפי שלא מנתה את הלל שאומרים בעת שחיטת הפסחים. ובלשונו:

''ואם תאמר, והא בגמרא דילן בפרק אין נערכין (י' ע''א) תני להא דרבי שמעון בן יהוצדק, שמונה עשר יום יחיד גומר בהן את ההלל ולא קתני לילה של פסח, זו אינה תורה, דהתם הלל דעל עשיית מצות לא קתני, תדע דהא לא מני נמי שבשחיטת פסחים דתני להו במתניתין התם.''

ג. הר''ן (כו ע''ב בדה''ר) בגישה שלישית סבר, שיש לומר הלל בלילי פסחים בברכה, אך יש לאומרו בבית כנסת, ומי שלא שמע בבית כנסת שלא יברך באופן אישי, כיוון שלא חילקו חכמים בתקנתם. בדומה לכך פסק הטור (סי' תעג), אך נראה מדבריו שמדובר במעין פשרה. כלומר, כיוון שלא כל הראשונים מסכימים שיש לומר הלל בברכה בהגדה, ואמירת הלל בבית כנסת בברכה הוא דבר פשוט יותר מבחינה הלכתית (שכן לא חולקים אותו והוא לא בתורת שירה), טוב לאומרו בבית כנסת בברכה במקום בהגדה.

לשיטת הר''ן, מדוע אומרים את ברכת 'יהללוך' בהגדה? והרי לא מברכים לפני ההגדה! הר''ן יישב, שבדרך כלל ברכה זו נאמרת על אמירת הלל, אך בליל הסדר ברכה זו סמוכה לברכת 'אשר גאלנו' הנאמרת במהלך אמירת ההגדה, ושתיהן קשורות לאמירת ההגדה (לחלופין, רק ברכת יהללוך היא על ההגדה, והסיבה שהיא לא פותחת בברוך היא, שכיוון שבדרך כלל כך נוסח הברכה, לא רצו לשנות).

להלכה

בפסק ההלכה נחלקו האחרונים:

א. השולחן ערוך (תפז, ד) פסק כדעת הר''ן, שאומרים את ההלל בבית הכנסת בברכה, ולא מברכים על ההלל שבהגדה. הברכי יוסף (תעג, טו) הוסיף, שלמרות שמלשון הר''ן עולה שיש לברך רק בבית הכנסת, בפועל מנהג הספרדים שלא רק שהמתפללים בבית הכנסת אומרים הלל בברכה, אלא גם יחיד המתפלל בביתו.

האם נשים חייבות בהלל זה? הרב עובדיה (יחוה דעת ה, לד) סבר, שעליהן לאומרו (ואפילו ביחיד כהבנת הברכי יוסף). בטעם הדבר נימק, שלמרות שבדרך כלל נשים פטורות מהלל במועדים כיוון שהן פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא, ההלל בלילי פסחים (וגם ההלל שנאמר בבית הכנסת), הוא משום הנס שנעשה, וגם הנשים שהיו באותו הנס חייבות בו. ובלשונו:

''והנה הדבר ברור שעיקר אמירת ההלל בליל פסח היא משום הנס של יציאת מצרים, שבו יצאנו מעבדות לחירות... ולפי זה נראה שגם הנשים חייבות באמירת ההלל של ליל פסח, כדין האנשים, מפני שאף הן היו באותו הנס. ונראה עוד שזה נכלל במה שפסק מרן השלחן ערוך  גם הנשים חייבות בארבע כוסות ובכל המצות הנוהגות באותו לילה. והלל של ליל פסח בברכה, הוא בכלל המצות של ליל פסח.''

ב. הרמ''א (תפז, ד) והב''ח (תעג, יג) חלקו וכתבו שנוהגים במדינות אשכנז כדעת רב צמח גאון, דהיינו שלא אומרים הלל כלל בבית כנסת, וכן לא מברכים על ההלל בשעת ההגדה. למרות שכך מנהג האשכנזים באירופה (כפי שמעידים גם ערוך השולחן והמשנה ברורה), בפועל בארץ ישראל מנהג רבים מהאשכנזים כהבנת השולחן ערוך, בין השאר בגלל שכך פסק הגר''א.

שאר ימות החג

בניגוד לחג הסוכות, בו בכל יום בחול המועד נוהגים להגיד הלל שלם, בחג הפסח אומרים הלל בדילוג. בטעם הדבר מנמקת הגמרא במסכת ערכין (י ע''א) שבחג הסוכות כל יום ויום חלוק בקורבנותיו מהיום שקדם לו (ירידה במספר פרי החג), ואילו בחג הפסח הקורבנות בכל יום שווים, מה שמלמד שאין תופעה חדשה בכל יום המצריכה הודאה מיוחדת.

טעם נוסף שלא אומרים הלל, הביא שיבולי הלקט (סי' קעד) בשם המדרש, שכיוון שבשביעי של פסח טבעו המצרים, ונאמר 'בנפול אויבך אל תשמח', משתדלים לצמצם מעט את השמחה בחג, וזה הבא לידי ביטוי שלא אומרים הלל שלם. עוד טעם הביא בספר הכוונות, שמהיום השני של פסח מסתלקים האורות שירדו ביום הראשון של פסח, ולכן אומרים רק הלל בדילוג.

מנהג או חובה

כפי שראינו בפתיחה, מוסכם בפוסקים שהלל בראשי חודשים ייסודו במנהג בלבד, ומשום כך גם אומרים הלל בדילוג. נחלקו הפוסקים, האם גם הלל בחול המועד הוא מנהג בלבד, שהרי גם אותו אומרים בדילוג, או שמדובר בחובה גמורה. השלכה לכך תהיה לדעת הספרדים שלא מברכים על הלל בראש חודש, כיוון שייסודו במנהג:

א. הרמב''ן (השגות לשורשים, א') סבר, שאכן יש הבדל בין סוגי ההלל, בעוד שהלל של ראש חודש ייסודו במנהג, בחול המועד פסח הנקרא 'מועד', תקנת חכמים לקרוא הלל בדילוג, ולכן יש לברך על קריאתו. כך ביאר את הגמרא במסכת ברכות (יד ע''א) הכותבת שחובת ההלל 'מדרבנן' ודנה מתי מותר להפסיק באמצע ההלל בימים בהם 'אין היחיד גומר את הלל', שכוונת הגמרא לימי חול המועד פסח בהם ההלל מתקנת חכמים. ובלשון הר''ן (שבת יא ע''ב בדה''ר) שהביא את דבריו:

''אבל הרמב"ן ז"ל כתב בספר הלקוטות, דששה ימים של פסח וראש חודש לאו חד דינא אית להו, משום דששה ימים של פסח כיון דאיקרו מועד מחייבין למקרי הלילא בדלוג, ועלייהו אמרינן בפרק היה קורא ימים שאין היחיד גומר את ההלל בין פרק לפרק פוסק, כלומר כקריאת שמע.''

ב. הרמב''ם (ברכות יא, טז) חלק וסבר, שכשם שהלל בדילוג בראש חודש ייסודו במנהג, הוא הדין להלל בחול המועד פסח, ולכן אין לברך על אמירתו. המגיד משנה (חנוכה ג, ז) טען שכך גם דעת רוב הראשונים, וכך פסק השולחן ערוך (תכב, ב) שהביא אמנם את דעת הסוברים שיש לברך (וכך גם פסק הרמ''א), אך ציין שהמנהג בכל ארץ ישראל וסביבותיה כדעת הרמב''ם.  

חג שמח! קח לקרוא בשולחן החג, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...