בס''ד           פרשת יתרו: האם צריך לקרוא תרגום בשעת קריאת התורה

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה על מעמד הר סיני, ועל האופן בו נאמרו הדברים מפי הקב''ה ומשה: ''וַיְהִי֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר הוֹלֵ֖ךְ וְחָזֵ֣ק מְאֹ֑ד מֹשֶׁ֣ה יְדַבֵּ֔ר וְהָאֱלֹהִ֖ים יַעֲנֶ֥נּוּ בְקֽוֹל''. הגמרא במסכת ברכות (מה ע''א) דורשת על פי ביאור התוספות, שהקב''ה היה כקורא בתורה ומשה רבינו מתרגמו לציבור, ושאין למתרגם התורה להגביה את קולו יותר מהקורא.

כפי שהעיר המאירי (ד''ה השומע) ופסק הרמב''ם (תפילה יב, יא), למרות שמהפסוק כאמור ניתן להבין שאין למתרגם להגביה קולו יותר מהקורא, מהגמרא יוצא שהוא הדין שהקורא אינו יכול להגביה את קולו יותר מהמתרגם. לכן היא פוסקת, שבמקרה בו קול הקורא חזק משל המתרגם, עליו להנמיך אותו. ובלשון המאירי:

''השומע את הברכה מפי המברך, כשעונה אמן אין לו להגביה קולו יותר מן המברך, שנאמר גדלו לה' איתי. וכן המתרגם אין לו להגביה קולו יותר מן הקורא, וכן הדין שלא יגביה הקורא קולו יותר מן המתרגם, והוא שאמרו שאם אין המתרגם יכול להגביה קולו ימעך הקורא קולו ויקרא.''

בעקבות הפסוק הנדרש לענייני תרגום התורה, נעסוק בשאלה האם צריך לקרוא את תרגום אונקלוס בציבור. תחילה נראה את דיוני הפוסקים, כיצד צריך להתבצע התרגום, מי המתרגם ובאיזה באופן. בהמשך גם נעסוק בשאלה האם בזמן הזה יש עניין בקריאת התרגום בציבור. לסיום ולהשלמת הנושא נעסוק בשאלה בה עסקנו בעבר (שמחת תורה שנה ב'), האם כאשר לומדים שניים מקרא ואחד תרגום, יש עדיפות לתרגום אונקלוס, ומה יעשה מי שאינו מבינו.

מקור הדין

המשנה במסכת מגילה (כג ע''א) כותבת שכאשר קוראים בתורה ומתרגמים את הקריאה, אין לקרוא יותר מפסוק אחד ברצף. ונימק הר''ן (יג ע''ב בדה''ר), שכאשר קוראים מספר פסוקים ברצף, יש חשש שיתבלבל המתרגם (שמתרגם בעל פה), ולכן יש להסתפק בפסוק אחד. בנביא לעומת זאת, ניתן לתרגם שלושה פסוקים ברצף, שכן המהירות עדיפה על הטעות.

ממשנה זו עולה, שבימי המשנה נהגו לתרגם את הקריאה בציבור. התוספתא (שם ג, יג) מוסיפה, שהמתרגם צריך להיות קטן בדרגתו מדרגת הקורא, ודורשת דין זה ממשה ואהרון, שכאשר הלכו לדבר עם פרעה, אהרון שהיה קטן במעלתו ממשה תרגם את דבריו. לכן במקומות שנוהגים לקרוא תרגום בזמן הזה, לרוב ילד קטן קורא את התרגום.

תרגום שונה

דנו הפוסקים האם ניתן לומר בציבור תרגום שאינו אונקלוס:

א. הרב משה פיינשטיין (אגרות משה או''ח ד, מ) דן במקרה בו רב בית הכנסת היה דורש לקהל בין פסוק לפסוק, ונקט שאין לעשות כך, אפילו בין עליה לעלייה. עיקר נימוקו מבוסס על הטענה, שאפילו תרגום שאינו תרגום אונקלוס לא התירו לומר בין פסוק לפסוק או בין העליות, ואם כן קל וחומר שדרשת רב אין לומר.

ראייה לכך שאין לתרגם תרגום אחר מתרגום אונקלוס, הביא מתוך כך שאם ניתן לתרגם באופן אחר, מדוע (כפי שנראה להלן) פסק השולחן ערוך שביטלו את התרגום כיוון שהעם לא הבינו?! אפשר היה לתרגם בצורה אחרת כמו תרגום רש''י, או לפחות לתרגם בין עלייה לעלייה. אלא וודאי שרק תרגום אונקלוס שמעלתו מיוחדת, יש לאומרו בזמן הקריאה. ובלשונו:

''הנה לאו שפיר עביד וצריך למחות בידו, דאף אם היה מפרש רק פירוש הפסוקים... משמע דאסור לתרגם רק בתרגום אונקלוס ואולי כדומה בתרגום אחר דמן התנאים שהוא תורת אמת, וראיה גדולה לזה דהא האידנא לא נהגו לתרגם משום דמה תועלת בתרגום כיון שאין מבינים אותו, והא היה לן לתרגם בעצמנו כל רב לעדתו.. אף שפרש"י חשוב כמו תרגום לענין שנים מקרא ואחד תרגום מכל מקום לענין התרגום בשעת הקריאה אינו כתרגום.''

ב. הרב עובדיה (יחוה דעת ה, יז) הסכים שאין לומר תרגום אחר מאונקלוס במהלך הקריאה, אך חלק ופסק שבין עלייה לעלייה מותר לרב לדרוש דרשת בר מצווה, או לפרש את הקריאה. את דבריו ביסס על הפוסקים שנקטו, שלמרות שהגמרא במסכת סוטה (לט ע''א) כותבת שאין לדבר בזמן קריאת התורה, הכוונה דווקא בדברי חולין ולא בדברי תורה.

את דברי רב עמרם גאון (מובא בטור קמה) הכותב שאין לקרוא לציבור בתרגום שיבין (במקום תרגום אונקלוס) פירש, שכוונתו שאין חובה לקרוא להם תרגום שיבינו, אך וודאי אם הם רוצים לעשות כך הרשות בידם. עם זאת הוסיף הרב עובדיה, ראוי שבזמן הדרשה ייסגרו את ספר התורה לגמרי, מפני הכבוד לתורה.

טעם התרגום

מדוע יש צורך בתרגום? נראה שנחלקו הפוסקים בשאלה זו:

א. התוספות (מגילה כג ע''ב ד''ה לא) והרא''ש (ג, ו) כתבו, שמטרת התרגום להסביר לציבור שאינו מבין את הקריאה את הנאמר. לכן במקומות בהם מבינים את הקריאה, או לא מבינים את התרגום - אין חובה לקוראו. ראייה להבנתם הביאו מהגמרא (שם) הכותבת, שיש לקרוא בהפטרה לפחות עשרים ואחד פסוקים, ובלבד שאין מתורגמן, כי אם יש מתורגמן די בקריאת עשרה פסוקים.

עולה מגמרא זו, שכבר בזמן הגמרא היו מקומות בהם היה מתורגמן, ומקומות בהם לא היה, ואם כן יש מקום שלא לתרגם בזמן הזה. ראייה נוספת הביא הרא''ש מדברי הירושלמי במסכת מגילה (ד, א) הכותב, שלמרות שהטועה בקריאת התרגום עליו לחזור ולאומרו כהוגן, חכמים בזמן התענית לא היו קוראים בתרגום, כיוון שאין בקריאת התרגום חובה. ובלשונו:

''תני רב חלפתא בן שאול לא שנו אלא במקום שאין תורגמן, אבל במקום שיש תורגמן פוסק. מכאן משמע שגם בימי

חכמי הש"ס היו מקומות שלא היו מתרגמין, מכאן סמכו למנהגינו שאין אנו רגילין לתרגם. ואמרינן נמי בירושלמי אמר רבי ייסא מן מה דאנן חמויי דרבנן נפקי לתעניתא וקרו ליה ולא מתרגמי, הדא אמרה שאין התרגום מעכב... ויראה שהם היו מתרגמין לפרש להמון העם שהיו מדברים בלשון ארמית. אבל לדידן מה תועלת יש בתרגום כיון שאין מבינין אותו.''

ב. רב נטרונאי גאון (סדר רב עמרם) ור''י אלברצלוני (העיתים, קעט) חלקו וסברו, שהתרגום חובה ממש, ודווקא תרגום אונקלוס. משום כך פסק רב נטרונאי, שהקוראים בתורה בתרגום שאינו תרגום אונקלוס, אינם יוצאים ידי חובתם. על בסיס הבנה זו הוסיף, שקהילות שלא מתרגמות דינם נידוי, ואם אינם יודעים לתרגם, שילמדו לתרגם, ואינם פטורים מתרגום מחמת כך.

בטעם הדבר שראו חשיבות גדולה בתרגום, הציע הרב רצון ערוסי (סיני, פח), שמעבר לקדושת התרגום שייסודו בסיני, קריאת התרגום ביחד עם הקריאה בתורה מהווה סמל לחיבור התורה שבכתב לתורה שבעל פה. ייתכן גם שמחמת כך יש מהראשונים שהתבטאו בחריפות נגד ביטול התרגום, וקראו לביטולו ''מינות'', שכן יש בכך ערעור על תורה שבעל פה. ובלשון הרב ערוסי:

''כאמור שיטת הגאונים, שהתרגום הוא מצווה שיש לרדוף אחריה, וצריך ללמוד את התרגום כדי לתרגם ולפרש את הקריאה להמון העם. ודבר זה הוא בגלל קדושת התרגום הארמי, או משום שהוא מכיל בתוכנו את קבלת התורה שבעל פה, ועושה את התורה שבכתב ושבעל פה תורה אחת... או בגלל טעמים אחרים שאינם ידועים לנו.''  

כיצד יישבו את דברי הגמרא במגילה שראינו לעיל, ממנה עולה שישנם מקומות שלא קרא בהם מתורגמן? אפשרות אחת לתרץ העלה הרב ערוסי (שם), שמדובר בתקלה טכנית. כלומר היו מקומות שלא היו יודעים לתרגם, ולכן בפועל לא תרגמו, בדומה למה שהגמרא כותבת במסכת ראש השנה שיש מקומות שלא תקעו בהם בשופר, למרות שוודאי חובה לתקוע בשופר.

אפשרות בכיוון שונה העלה הדרישה (קמה, א) שביאר, שרב נטרונאי יפרש גמרא זו לעניין תרגום בנביא (שהרי אכן בקריאת ההפטרה עוסקת הגמרא באותה סוגיה). ובניגוד לתרגום לתורה שחובה לקוראו בכל מקום וייתכן שחובתו מתקנת נביאים, התרגום בנביא אינו במעמד זהה, ולכן יש מקומות שלא היו מתרגמים בנביא.  

להלכה

נחלקו האחרונים בפסק ההלכה:

א. השולחן ערוך (קמה, א) צעד בעקבות התוספות והרא''ש, ונקט שאין טעם בתרגום התורה בזמן הזה כיוון שהציבור לא מבינו. עם זאת מדבריו משמע, שבמקרה בו יחזרו הציבור להבין את התרגום (ולא יבינו את הקריאה בעברית כראוי), יש לחזור ולקרוא את התרגום. ב. הרב קאפח (הקדמה, ספר ההפטריות) והרב ערוסי (סיני שם) החזיקו בדברי גאוני בבל שראו בתרגום חובה, ונקטו שיש לתרגם גם בזמן הזה, וכן נוהגים רבים מקהילות התימנים.

הרב ערוסי כתב שלא תועיל התרת נדרים כדי לבטל קריאת התרגום בבתי כנסת תימנים, כי גם המתירים להתיר מנהג אבות, כתבו זאת רק במקרה בו המנהג לא מבוסס על דברי פוסקים שהבינו כך את הגמרא, ואילו לגבי התרגום הרי הוא מבוסס על הגאונים והרמב''ם, שאף היו 'מרא דאתרא' של קהילות תימן.

שניים מקרא-תרגום של יחיד

נקודה נוספת בה נדון לסיום, היא קריאת שניים מקרא ואחד תרגום, והאם יש עדיפות לתרגום אונקלוס. הגמרא במסכת ברכות (ח ע''א) כותבת, 'שלעולם ישלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום'. למרות שמדברי הגמרא אפשר היה להבין שמדובר במעלה טובה בלבד, הפוסקים הבינו שמדובר בחובה גמורה, וכך פסק השולחן ערוך (רפה, א).

בנוסף לקריאת הפסוקים, הגמרא כותבת שצריך לקרוא גם את תרגום הפרשה. למה הכוונה "תרגום"? התוספות (ד''ה שניים) הביאו דעה, שהכוונה לפירוש המילים בלשון לועזית. כלומר, כיוון ויש אנשים שלא מבינים כל מילה בעברית הכתובה בתורה, תיקנו חז''ל לקרוא גם תרגום בלועזית על מנת שידעו את פרשת השבוע.

התוספות (שם) והרא''ש (א, ח) חלקו על דעה זו, ובעקבות הגמרא במסכת מגילה (ג ע''א) סברו שיש לקרוא דווקא תרגום אונקלוס, שכן תרגום זה לא תמיד מפרש את המילים בפסוק בצורה מילולית אלא מוסיף פירוש, משום כך תרגום מדויק של המילים בלועזית לא יועיל ולא מספק. מה עוד, שכפי שראינו בדברי הפוסקים לעיל, מעלת תרגום אונקלוס מיוחדת.

רש''י או אונקלוס

נחלקו הפוסקים האם יש עדיפות לקרוא תרגום אונקלוס על פני רש''י, ומחלוקת זו קשורה לשיטתם לעיל בטעם התרגום בציבור:

א. הסמ''ג (עשין יט) הביא את דברי רב עמרם גאון שסבר, שלמרות שהמדרשים (וכן רש''י) מפרשים יותר את המקרא, יש עדיפות לתרגום שניתן בסיני ויש בו קדושה מיוחדת וכשיטת הגאונים לעיל. ב. הסמ''ג (שם) והמרדכי (ברכות יט) חלקו וכתבו, שלא זו בלבד שאפשר לקרוא את פירושו של רש''י, אלא שהוא עדיף מפירוש אונקלוס, מכיוון שהוא מרחיב יותר ומביא ממדרשי חז''ל.

למעשה פסק השולחן ערוך (רפה, ב) כדעת המרדכי, שאפשר לקרוא את פירוש רש''י במקום תרגום (אך טוב את שניהם). מה עדיף מבין השניים? מדברי השולחן ערוך נראה שאין עדיפות. הרש''ל (שערי תשובה שם, ב) הוסיף, שמי שלא מבין את התרגום כלל, עדיף שיקרא את רש''י, שכן אין טעם בקריאה ללא הבנה, וכשיטת הסמ''ג והמרדכי. על פי הסוד (ברכי יוסף דין ב') לעומת זאת גם במקרה כזה יש להעדיף את התרגום, וכשיטת הגאונים.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[1]...