"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שמות ו,ט). '"ולא שמעו אל משה" – לא קבלו תנחומין' (רש"י). "וידבר – ולא שמעו – ולא הטו אזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות ובעבודה קשה שהתחדשה עליהם' (ראב”ע). '"מקוצר רוח ומעבודה קשה" – לא בעבור שלא יאמינו בה' ובנביאו, רק שלא הטו אוזן לדבריו מקוצר רוח כאדם שתקצר נפשו בעמלו ולא ירצה לחיות רגע בצערו מדעתו שירוח לו אחרי כן. וקוצר הרוח הוא פחדם שלא יהרגם פרעה בחרב כאשר אמרו שוטריהם אל משה. ועבודה קשה הוא הדוחק שהיו הנוגשים אצים בהם ולא יתנום לשמוע דבר ולחשוב בו' (רמב”ן). 'והנה דיבר משה אלו הדברים אל בני ישראל בזולת אמצעות אהרן, ולא האמינו ישראל לדברי משה, מפני קוצר רוח משה להתבונן בסידור דבריו כראוי כדי שיְיַפֶּה להם זה המאמר באופן שיכנסו דבריו באוזניהם — והיה זה כן מפני רוב התבודדות משה בהשגות האלקיות כמו שקדם; ומפני העבודה הקשה שנתחדשה להם אחר שדיבר משה אל פרעה במַלְאֲכוּת ה׳ יתעלה, שהביאה אותם גם כן אל שלא יאמינו לדבריו' (רלב"ג). '"וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה" וגו'. היה קשה בעיניהם לפרוש מעבודת כוכבים, וכן יחזקאל מפרש ואומר (יחזקאל כ, ז): "איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו", ראה מה כתיב (ח): "איש שקוצי עיניו לא השליכו ואת גלולי מצרים לא עזבו"' (שמו"ר ו,ה). בחז"ל ובפרשנים מובאים כמה הסברים לסיבה שבנ"י לא שמעו אל משה: א. לא שמעו כלום כי לא הקשיבו בכלל בשל קושי השעבוד (ראב"ע, רמב"ן). ב. שמעו מה שמשה אמר אבל לא קיבלו את דברי משה כיון שאחרי פעם שעברה שבא ואמר שיגאלו השעבוד רק התחזק (רש"י). ג. משה לא הסביר את דבריו היטב בשל מעלתו הרוחנית, וזה בא יחד עם שהשעבוד התחזק (רלב"ג). ד. בנ"י היו שקועים בע"ז ולכן לא רצו לשמוע למשה שיגאלו ויהיו עבדי ה' (שמו"ר). ראה בהרחבה ב'הגלות והגאולה', 'ולא שמעו אל משה – מדוע?', למרן הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שמביא הסברים כיצד דייקו בפס' מה היתה הסיבה שלא שמעו, ומוסיף ש'אלו ואלו דברי אלקים חיים', שהיו כמה סוגים בבנ”י ולכן נרמז על כל האפשרויות הנ”ל כמו שהיה במציאות. נראה שאולי אפשר לומר כרמז שקודם לפס' שבנ"י לא שמעו נאמרו ארבעת לשונות הגאולה, שאת זה היה צריך לומר לבנ"י: “לכן אמר לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלת מצרים והצלתי אתכם מעבדתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדלים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב ונתתי אתה לכם מורשה אני ה'” (פס' ו-ט). ארבעת הלשונות של היציאת ממצרים הם כנגד ארבעת החלקים שיעברו על בנ"י ביציאתם ממצרים: 'תחלה אוציא אתכם מתחת סבלות מצרים, שמציין סבל העול הקשה שהכביד עליהם שלא לתת להם תבן שזה נבטל תיכף כשהתחילו המכות לבא על פרעה, ואח״כ והצלתי אתכם מעבודתם, שאחר מכת בכורות נפסק העבדות לגמרי כי נעשו בני חורין ויצאו מן הארץ, ובכ״ז לא היתה עדיין הגאולה שלמה כי מצרים רדפו אחריהם, ועז״א "וגאלתי אתכם" שזה היה כשטבעו המצריים בים שאז נגמרה הגאולה, כמ״ש "ויושע ה׳ ביום ההוא את ישראל מיד מצרים”, וזה היה בזרוע נטויה בנסים מפורסמים, וגם היה בשפטים גדולים להעניש המצריים במה שטבעו בים סוף שהיה משפט מדה כנגד מדה כמ״ש "כי בדבר אשר זדו עליהם”. ולקחתי – ... הוא מתן תורה שאז אקח אתכם לי לעם' וכו' (מלבי"ם). אולי כרמז שסמוך (מעבר לפשט שזה מה שהיה צריך לומר ומשה מיד אמר להם) לומר שמלמד בחלקים השונים כעין על החלקים השונים בבנ"י שאליהם הפנה את דבריו: החלק הראשון שזה יציאה מהשעבוד הקשה ביותר, זהו כנגד אלו שלא שמעו בכלל מרוב השעבוד הקשה כ”ך. החלק השני שזה יציאה מהעבדות, זהו כנגד אלו ששמעו אבל לא קיבלו את הדבר בשל השעבוד שהמשיך על אף שמשה אמר להם פעם שעברה שיגאלו מהשעבוד. החלק השלישי שזה קריעת ים סוף, שם ה' נזף במשה שמתפלל אליו במקום לומר לבנ"י שיסעו: “ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד,טו), כעין רמז כנגד אותם שלא הבינו את דברי משה (כעין שלא דיבר אליהם שיסעו) בשל שהיה עסוק באלוקות (בתפילה לה'). (וכן כרמז שבקריעת הים כולם התנבאו [שאמרו “זה א'לי”], שאז כולם היו באלוקות, וממילא אז לא היה לאף אחד בעיה עם דברי משה אם כך היה במצרים). החלק הרביעי הוא מתן תורה, שזה כנגד אותם שלא שמעו בשל שלא רצו להיות עבדי ה' אלא לישאר עובדי ע"ז. גם לפי שיטת הרמב"ן בארבעת הלשונות [פס' ו], אפשר כמו שאמרנו כאן: "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" - יבטיחם שיוציא אותם מארצם ולא יסבלו עוד כובד משאם'; זה כנגד השעבוד הקשה, שלכן לא שמעו בכלל. '"והצלתי אתכם מעבודתם" - שלא ימשלו בהם כלל להיות להם במקומם למס עובד'; זה כנגד עצם המשך השעבוד (שלא יתן שימשך שום המשך שעבוד עליהם, גם לא של מיסים), שלא קיבלו את דבריו כי השעבוד נמשך. '"וגאלתי אתכם" - כי יעשה בהם שפטים עד שיאמרו המצרים: הנה לך ישראל בפדיון נפשנו, כי טעם גאולה כענין מכר, וטעם בזרוע נטויה שתהיה ידו נטויה עליהם עד שיוציאם'; זה כרמז כביכול לאמירתם הברורה שהם מוכרים את ישראל בשביל פדיון נפשם, כנגד שדברי משה לא היו כ"ך מובנים, וזה נעשה ע"י מכות גדולות מה', כרמז שדברי משה היו לא מספיק ברורים בשל דבקותו באלוקות. '"ולקחתי אתכם לי לעם" - בבואכם אל הר סיני ותקבלו התורה, כי שם נאמר (להלן יט ה) "והייתם לי סגולה"'; כנגד אותם שלא רצו לפרוש מע"ז לעבודת ה'. (אמנם אח"כ יש את "והבאתי" אולם הוא לא חלק מהגאולה ממצרים ממש, שלכן נחשב ארבעה לשונות גאולה, ולכן הוא לא מרמז על אי שמיעתם לגאולה ממצרים, או שהוא מרמז שכולם רצו ליגאל, שזהו "והבאתי" שיחזרו לארץ אבותם, אולם קודם לכן יש קושי ועיכוב, שזהו שלא שמעו, וזה התברר בלשונות שנאמרו קודם). אולי אפשר שיש בבנ"י גילוי של ארבעה בנים, כמו שאנו אומרים בהגדה של פסח ע"פ השאלות והתשובות שהתורה אמרה לומר לבנים על פסח, שהוא על הגאולה ממצרים, ולכן אולי הוא מרמז על סוגים שונים של אנשים שהתגלה יחסם לגאולה בזמן מצרים. חכם הוא כנגד אותם שלא יכלו לשמוע את דברי משה בשל קושי השעבוד הנורא, אבל לו יכלו לשמוע היו מאמינים בשל צדקותם. רשע כנגד אותם שלא הקשיבו כי רצו להמשיך להתחבר לע"ז ולא לה'. תם כנגד אותם שלא קיבלו את דברי משה, שהם תמימים ולא חריפים, ולכן כשראו שהשעבוד הכביד הם לא התעמקו אלא נשברו וחשבו שמשה לא רציני. שאינו יודע לשאול זה כנגד שמשה לא הסביר את דבריו כמו שצריך, והם לא שאלוהו לברר דבריו, וכן לא שאלו את אהרן מה התכוון משה כדי שיתברר להם מה אמר להם. אולי אפשר גם שבפס' כעין רמז לארבעת הסוגים: "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה". “ולא שמעו" שלא שמעו בכלל שדיבר אליהם בשל השעבוד הקשה. “אל משה" שהיה פגם בדיבורו של משה אליהם, בשל דבקותו הגמורה באלוקות. “מקצר רוח" שלא רצו לעזוב את הע"ז שהיתה האמונה שלהם – הביטוי הרוחני שלהם. “ומעבדה קשה" שהמשיכו לעבוד קשה (על אף שאמר להם פעם קודמת שיגאלו) ולכן לא קיבלו את דברי משה שיגאלו.