"בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל" (בראשית מט,כז). '"בנימין זאב יטרף" - זאב הוא אשר יטרף, נבא על שיהיו עתידין להיות חטפנין (שופטים כא): "וחטפתם לכם איש אשתו בפלגש בגבעה". ונבא על שאול שיהיה נוצח באויביו סביב, שנאמר (ש"א יד) "ושאול לכד המלוכה וילחם במואב ובאדום" וגו' "ובכל אשר יפנה ירשיע". "בבקר יאכל עד" - לשון ביזה ושלל המתורגם עדאה, ועוד יש לו דומה בלשון עברית (ישעיהו לג) "אז חולק עד שלל", ועל שאול הוא אומר שעמד בתחלת בוקרן (ס"א פריחתן) וזריחתן של ישראל. "ולערב יחלק שלל" - אף משתשקע שמשן של ישראל ע"י נבוכדנצר שיגלם לבבל. "יחלק שלל" - מרדכי ואסתר שהם מבנימין יחלקו את שלל המן, שנאמר "הנה בית המן נתתי לאסתר". ואונקלוס תרגם על שלל הכהנים בקדשי המקדש' (רש"י [וראה ב”ר צט,ג]). יעקב ניבא על בנימין שיצא ממנו שאול שינצח את אויביו, וכן על מרדכי ואסתר שינצחו את המן שונאיהם. נראה שזה מרמז על כוחו של בנימין במלחמה ובהכאת אויבי ישראל, וכל זה בא ע"י השראת השכינה שנעשית על ידו, שלכן גם מרמז על שלל הכהנים בקדשי המקדש, שנחלת בנימין נמצאת גם במקדש, שזה מראה על הקשר לשכינה שיש בו (כמו שתרגם אונקלוס: 'בִּנְיָמִין בְּאַרְעֵיהּ תִּשְׁרֵי שְׁכִינְתָא וּבְאַחְסָנְתֵיהּ יִתְבְּנֵי מַקְדְּשָׁא בְּצַפְרָא וּבְפַנְיָא יְהוֹן מְקָרְבִין כָּהֲנַיָּא קוּרְבָּנָא וּלְעִדָּן רַמְשָׁא יְהוֹן מְפַלְּגִין מוֹתַר חוּלָקְהוֹן מִשְּׁאָר קוּדְשַׁיָּא', הרי שההתחלה זה שהשכינה בחלקו של בנימין). נראה שזה העניין של בנימין בהיותו בן רחל, שהיא העיקר של יעקב, שהלך ללבן כדי לקחתה לאשה, ולכן יש בזה כעין חשיבות של אחריות על כלל השבטים, ולכן ביד בניה של רחל נופל עשו: ' … ביד מי מלכות נופלת? ביד משוח מלחמה שהוא בא משל יוסף. רבי פנחס בשם רבי שמואל בר נחמן: מסורת הוא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הה"ד (ירמיה מט) "אם לא יסחבום צעירי הצאן". ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן? שהן צעיריהן של שבטים' (ב"ר צט,ב), הרי שיש מעלה בבני רחל שלכן עשו נופל בידיהם (ובעיקר ביד יוסף שהוא הגדול יותר); שעשו זהו התגלות הטומאה (ושיאה בעמלק), ולכן בני רחל קשורים לתיקון העולם בהבאת שכינה ולכן מפילים את עשו. זה נעשה ע"י שהם באים כנציגיהם של כלל ישראל, ולכן כאן בבנימין נרמז על הניצחון על האויבים (וכל אויב ישראל נובע מהיותו בשורשו אויב ה' ושכינתו בעולם, שמתגלה ע”י ישראל, ולכן שונאם) ע"י שאול שהוא היה המלך הראשון שאיחד את כל ישראל במלכותו, וע"י מרדכי ואסתר שהיה אז אחדות ישראל (שכולם צמו והתפללו שתצליח, ובשל האחדות הזו יש בפורים מצוות שקשורות לאחדות – משלוח מנות ומתנות לאביונים). לכן נרמז בזאב שזאבים הולכים בלהקות, ובכך מרמז על אחדות ישראל (והזיווג הוא של הזכר אלפא והנקבת אלפא, שהם העיקריים, כעין רמז שבבנימין ויוסף יש מעלה של עיקריות, בהיותם בני רחל שהיא העיקר של יעקב בנישואיו), וכן נאמר שמחלק את שללו לאחרים, כרמז שמתייחס לכל בנ"י כולם. לכן מיד פס' הבא מדבר על כלל ישראל "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר" וגו' (פס' כח), כרמז לעניין של כלל ישראל שמתגלה בהם. (גם ביהודה יש עניין של אחדות ישראל, שהוא עיקר המלכות, וכן יהודה היה ערב לבנימין, כך שהוא מייצג ערבות, ולכן גם בו מתגלה נצחונות וזה נאמר יחד עם עניין של אחדות ישראל: “יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך" [פס' ח], שידך מכה את האויב שבורח ממך, שזה מראה על כח גדול בהכאת אויבנו, וזה נאמר באמצע הפס' כשסביבו מוקף באחדות ישראל שתחתיו [“יודוך” וגו', “ישתחוו” וגו']). ע"י אחדותנו יש כח להשראת שכינה בעולם, וכך זה מביא לכח להתגבר על הצרים אותנו שכוחם מהטומאה שבאה מריחוק מהשראת שכינה, ולכן באחדות גם תבוא הגאולה השלמה (שזה שיא הורדת הצרה): 'וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: "בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו" וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים מקבלין פני שכינה' (תנחומא “נצבים” סימן א). לכן הניצחון על אויבנו קשור באחדות שמביאה להשראת שכינה (שכך ה' יוצא בצבאותינו, וכן מגן עלינו בכלל), ולכן בלשוה”ר היו נופלים במלחמה, כי זה עושה פירוד ובזה מסתלקת השכינה: 'אמר רבי אבא בר כהנא: דורו של דוד כולם צדיקים היו, וע"י שהיה להן דילטורים היו יוצאים במלחמה והיו נופלים. הוא שדבר דוד (תהילים נז) "נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים". נפשי בתוך לבאים, זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה. אשכבה לוהטים, זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע. בני אדם שניהם חנית וחצים, אלו בעלי קעילה, דכתיב (שמואל א כב) "היסגרוני בעלי קעילה בידו הירד שאול". ולשונם חרב חדה אלו הזיפים, דכתיב (תהילים נד) "בבוא הזיפים ויאמרו לשאול" וגו'. באותה שעה אמר דוד לפני הקב"ה: רבון העולמים, מה שכינתך לירד בארץ? סליק שכינתך מבינהון, הה"ד (תהילים נז) "רומה על השמים אלקים על כל הארץ כבודך". אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו, וע"י שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין. הוא שעבדיהו אמר לאליהו (מלכים א יח) "הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה'” וגו' "ואכלכלם לחם ומים". אם לחם למה מים, אם מים למה לחם? אלא מלמד שהיו המים קשים לו להביא יותר מן הלחם. ואליהו מכריז בהר הכרמל (שם) "אני נותרתי נביא לבדי לה'”, וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא' (יר' פאה א,א). אולי לכן כיון שבני רחל מבטאים אחדות ישראל לכן הם אלו שפוגעים במיוחד בעמלק: 'כיון שמלך שאול אמר הקדוש ברוך הוא: אין זרעו של עמלק נופל אלא ביד בנה של רחל, כן אתה מוצא ברפידים נפל ביד יהושע, שנאמר "ויחלוש יהושע את עמלק". אמר הקב"ה: לעולם השבט הזה מוכן להיפרע מן עמלק, מניין? ממה שהשלים בנביא "מני אפרים שרשם בעמלק אחריך בנימן"' (פסיקתא רבתי יג), שאולי זה משום שעמלק הגיע בעקבות הרחקה של תמנע שרצתה להתגייר: ' … תמנע בת מלכים הואי, דכתיב (בראשית לו, כט) "אלוף לוטן אלוף תמנע", וכל אלוף מלכותא בלא תאגא היא. בעיא לאיגיורי, באתה אצל אברהם יצחק ויעקב ולא קבלוה, הלכה והיתה פילגש לאליפז בן עשו. אמרה: מוטב תהא שפחה לאומה זו, ולא תהא גבירה לאומה אחרת. נפק מינה עמלק דצערינהו לישראל. מאי טעמא? דלא איבעי להו לרחקה' (סנהדרין צט,ב). שכיון שהיתה ראויה להתחבר לבנ"י וריחקוה יש בזה כעין גילוי פירוד בבנ"י, שזה מביא לריחוק משכינה (כמו שהיא לא התגיירה ונכנסה תחת כנפי השכינה), ולכן אז בא כח של נזק לישראל, שכך יצא עמלק. אפשר שלכן זה מתגלה בעמלק שהיה מכה את החוטאים שהיה הענן פולט החוצה (רש”י; דברים כה,יח) שבזה החוטאים היו כעין נפרדים מכלל ישראל, שלא נמצאים ביחד עם כלל ישראל שבענן, ולכן עמלק פגע בהם בהיותו מגיע מכוח הפירוד בישראל שמרחיק מהשכינה (כמו שהחוטאים נפלטו מהענן שקשור בשכינה). אולי אפשר שזה נרמז בבנימין שבחלקו השכינה (ביהמק”ד), ומסביר הספרי: 'דבר אחר: מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? שכל השבטים נולדו בחוצה לארץ ובנימן נולד בארץ' (ספרי; דברים לג,יב [פסקא שנב]). שנראה שיש בזה שני דברים: שבא"י יש השראת שכינה [ולכן גם כאן מקום הנבואה], ולכן ראוי שדווקא אצלו שמגלה על א"י בשלמות תתגלה השראת השכינה; וכן בא"י יש אחדות ישראל ממש, שנקראים קהל ישראל, מה שלא קיים בחו"ל (הוריות ג,א) [שבחו”ל זה כעין בודדים שמתחברים לקצת חשיבות של ציבור, אבל אין זה חיבור שלם שנחשב למעלת קהל ממש], והאחדות גורמת להשראת שכינה, ולכן ראוי שתתגלה בחלקו של בנימין שמגלה קשר חזק לארץ. (וכן ממשיך הספרי שבנימין לא היה במכירת יוסף, ולכן אם היה נבנה בחלקו של שבט אחר אז: 'כשהם מתפללים לפני איני מתמלא רחמים עליהם, שלא היה להם רחמים על אחיהם'. שבפשט זה עניין של גילוי רחמים, אבל אפשר שבעומק הכוונה שכיון שמכרוהו והיה בזה גילוי של פילוג, אז לא ראוי שתשרה שכינה בתפילתם, שרחמים זה עניין של חיבור [שהמרחם מרגיש בליבו את צער האחר] שכך כביכול ה' מתחבר אלינו ומשרה שכינתו, ולכן בשל גילוי הפילוג שבאחים אז לא משרה שכינתו ולא מקבל שומע תפילתם ברחמים בהשראת השכינה).