"סיפור" -  של קברים .

---------------------------------

כשם שארץ ישראל,בנסיבות מאוד חמורות,מקיאה בני אדם [עם] מהארץ

 כך יש וגם ארץ ישראל מבקשת להקיא בני אדם גם לאחר מותם.

 בבחינת קבורתם לעולם לא תהא מנוחתם .

 וכל כך ,משום ששופכי דמים  "מחניפים"  [רוגז שאין עליו כפרה] את הארץ .

והארץ דוחה אותם בחייהם  שהם כקין נדים בה בארץ [גלות פנימית]

ומחוצה לה בבחינת גלות חיצונית

  והכל ,באין מנוח לרגליהם....

 אדמת ארץ ישראל אינה ולא תכיל בקרבה רוצחים : 

 בין חיים ובין מתים.

 

מנגד צדיקים ראויים לגורל אחר .

שבחייהם כל האדם וארץ ישראל היו כל הוויתם .

 אלה חשים ויודעים סוד גופם המבקש לסגור מעגל

 לשוב לכור מחצבתו דווקא באדמת ארץ ישראל.

 והנה יעקב ויוסף ידעו סוד זה.

 יעקב  עמד וזכה להקבר בארץ ומיד.

 ואילו יוסף  בדחייה של "אכשרה", להיותו קודם

 מטוהר שנים רבות ביאור.

 ועתה לשאלה המתבקשת :  

ומה עם כל יתר ראשי השבטים....?

 אלא שכל יתר ראשי השבטים ,דמים היו על ידיהם .

אותם שהשתתפו בטבח הנורא בשכם . מי מהם ממש 

ומי מהם בשתיקה. ולא עוד 

 שהוסיפו גם "לשחק" בדם" במעשה ביזוי ....

ובהונאת אביהם עם כותנת הפסים המוכתמת בדם .

 לפיכך כל יתר ראשי השבטים לא זכו להקבר בארץ.

 לבד אולי מיהודה.....

 שסיפורו של יהודה גם הוא,מיוחד ומופלא לעצמו.......

והיה אם יש קורא לדברים, והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת.

 אנא מתן חמישה לצדקה, כי ממנה תוצאות חיים של גאולה.

 והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.

משה אהרון