"השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, כה)

מדוע השתמש אברהם בביטוי מיוחד זה, שה' הוא "שופט כל הארץ"?

אפשר להסביר זאת בשתי דרכים:

א) הדין הוא, שאם כל חברי הסנהדרין סוברים שהנידון חייב מיתה, "פוטרים אותו" (סנהדרין יז ע"א). זוהי טענת אברהם: היות שאתה 'שופט כל הארץ", כלומר אתה דן את כל העיר סדום לכלייה, ואינך מוצא אפילו צדיק אחד בסדום, הרי אתה כמו בית דין שאינו מוצא שום צד זכות אצל הנידון, ולכן התוצאה צריכה להיות: "לא יעשה משפט", כלומר שאין להעניש את סדום.

בזה אפשר להסביר את הפסוק "ויזכר אלוקים את אברהם וישלח את לוט" (להלן, יט, כט) - ה' זוכר את טענתו של אברהם,  ולכן הוא מציל את לוט בתור זכאי אחד, וזה מצדיק את פסק הדין של כלייה לסדום. ומאחר שהצלה זו בעצם גורמת כלייה לסדום, היא צעד של מידת הדין; ולכן נזכר שם השם 'אלוקים', מדת הדין.

כל זה הוסבר ע"י החלת הדין שאם כל חברי הסנהדרין סוברים שהנידון חייב מיתה, "פוטרים אותו", במובן קצת שונה - שצריך שבנידון עצמו יהיה צד לזכות.

אפשר להחיל כאן את הדין הנ"ל כפשוטו (שצריך דיין אחד שילמד זכות), וליישב על פי זה את הקושי, שבפסוק יז, ה' אומר "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה", משמע שכבר החליט להפוך את סדום; ואילו בפסוק כא, אומר ה' לאברהם "ארדה נא ואראה" וכו', משמע שעדיין לא החליט? יתכן שנערך דיון בבית דין של מעלה על כך, אלא שכולם פסקו שסדום חייב כלייה, ולא נמצאו סנגורים שיגנו על סדום ועמורה;  ולכן ה' פנה לאברהם כדי שיסנגר עליהם, וזה יאפשר לכלותם.

ב) אברהם רומז להבטחת ה' לאחר המבול: "לא אוסיף עוד להכות את כל חי" (בראשית ח, כא). אברהם טוען, שלאור הבטחה זו, אם הוא ישחית חברה שלמה, "השופט כל הארץ", הוא אינו עושה משפט - "לא יעשה משפט".